ערך השולחן אבן העזר קיג

נכסים הרבה כדי כתובת' או יותר דהמותר ליורשים ולא שקלא בשבח מידי אלא אפי' ליכא נכסים אלא רביע כתו' דס"ד דהוי כאלו אמרה ראו כדי שתטול כתו' משלם אפ"ה לא שקלא משבח מידי וכו' ע"ש

(ב) אלמנ' שמת בעלה במ"ה והיא נושאת ונותנת בתוך הבית והרויחה ועתה לא נודעה אם נשבעה שבועת אלמנה ומתה והיו שטרות יוצאות על שמה נר' אע"ג דהא דחיישי' שמא התפיסה צררי ה"ד בשעת מיתה מ"מ בהלך בעלה למ"ה חיישי' כמ"ש התו' בס"פ מי שמת במתני' דנפל הבית עליו ועל אשתו בד"ה ובה"א נכסים בחזק' וכו' בשם ה"ר שמשון דלא שייך הכא טעמא דאין אדם מוריש שבוע' לבניו דהא אין טעונה שבועה אלא משום דחיישי' דילמא מתפיס לה צררי והיינו כגון שהלך למ"ה דאז מתפיס לה צרכי אבל נפל הבית וכו' שהוא לפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת צררי וכו' ע"ש הרי דחיישי' להתפסת צררי כשהלך למ"ה והיינו דתנן בפ' שני דייני מי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף וכו' ובגמרא מוקמי' לה אליבא דשמואל כששמעו בו שמת ע"ש ברש"י והתוס' הרי דאם הלך למ"ה ומת שם צריכ' האשה לישבע על כתו' ואם לא נשבעה ומתה אין יורשיה יורשים אותה דאין אמש"ל. מיהו אשה זו שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה הרי כתב הרמב"ם פ"ט מה' נחלות וז"ל וכן אלמנה שהיתה נושאת ונותנת בנכסי יתומים והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה מירושה נפלו לי או מציאה מצאתי או מתנה נתנו לי עליה להביא ראיה ואם יש לה נדונייא ואמרה מנדונייתי לקחתי נאמנת וכו' וכן אם מת זה הנותן והנוש' בתוך הבית על האחין להביא ראיה אע"פ שלא היו חלוקים בעיסתן ע"ש משמע דאלמנה דינה כאחד מן האחים דאם מתה על יורשי הבעל להביא ראיה וכן פסק הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א דמ"ב בנתנה מתנה ומתה ולא נשבעה דכיון שכבר מתה הנכסים בחזקתה ועל היורש להביא ראיה שלא נשבעה ושאלו הנכסים שנתנה היו של הבעל ואם לא יביא ראיה הרי הם בחזקת מקבל מתנה או בחזקת יורשים דקי"ל טועני' ליורש כל מאי דמצי אבוהון למטען והיא היתה יכולה לומר נכסי מלוג הם או נכסי נדונייתי הם או מעסתי קמצתי ע"ש ונר' דס"ל כיון שמתה ושטרות יוצאות על שמה על היורשים להביא ראיה שלא נשבעה ואלו הנכסים היו של הבעל ואם לא הביאו ראיה טועני' ליורשים שנשבעה על כתובת' ותפסה מטלטלין של הבעל בכתו' ונו"נ בהם והרויח' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ל"א וזל ומסתברא לי שהנכסים כולם בחזקת רחל בין נשבעה בין לא נשבעה וכו' ואפי' היתה נו"נ בתוך הבית דתנינא בבריית' דאפי' אונות ושטרות יוצאות על שמה שעליה להביא ראיה שנפלו לה מבית אבא אפ"ה אחר שמתה על יורשי לוי להביא ראיה וכו' ובדין זה א' מן האחים והאשה שאונות ושטרות יוצאות על שמה שניהם שוין דבחיי' צריכים להביא ראיה ואם מתו על היתומים להביא ראיה וכו' ולא עוד אלא שהיא נאמנת לומר שלא נטלה מהם מזונות כדקי"ל בסם אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי נכסי בחזקת אלמנה קיימי והיא נאמנת והילכך כל מה שנמצא בידה הרי הוא בחזקתת והמוציא מידה עליו הראיה עוד מסתברא שאפי' נכסים שנשתלטה בהן אחר מיתת בעלה והלכה ואמרה לב"ד ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה לעצמי כל מה שעשתה בנכסים ומטלטלין השביחה לעצמה ואע"פ שלא נשבע' ולא גבתה וזו ששנינו בפ' מ"ש וכן האשה שהשביח' וכו' ולפי מה שפי' ר"ח ור"ש דוקא בדלא שקלא מזוני הא שקלא מזוני לא דתנן אלמנה ניזונה משל יתומים ומעשה ידיה שלהן ולולי שאין משיבין את האריות הייתי אומר דאפי' ניזונת משל יתומים כל שאמרה ראו כל מה שהשביחה במטלטלי' השביחה לעצמ' וטעמ' דמלת' דחזיא לי דאילו מטלטלי' נינהו כל שאמרה ראו גזלנית היא ושבח גזילה דגזלן הוי וכו' והילכך אלמנה זו בין נשבעה בין לא נשבעה הנכסי' בחזקתה ויכולה היתה היא לומר שלא נטלה מזונות ומעשה ידיה שלה וגם על הנכסים היתה נאמנת לומר שלא נפלו משל בעלה כלום ונכסי' אלו נפלו לה מבית אביה או שהרויחה אותם ממקום אחר לפיכך כולם בחזקתה וכו' עכ"ל הרי דאפי' לא נשבעה הרי הנכסי' בחזקתה וטועני' ליורשי' שלא נטלה מזונו' ומעשה ידיה שלה או נפלו לה נכסי' מבית אביה או הרויחה ממקום אחר

מיהו אשה זו אחר שמתה ושטרות יוצאות על שמה אפי' היתה ניזונת מנכסי יתומים ונו"נ בתוך הבית טוענים ליורשים שהם שלה כדקי"ל בח"מ סי' ס"ב ע"ש בהש"ך סקי"א ופשיט' דאפי' לא נשבע' טועני' ליורשיה שהם של מציאה כמ"ש הריב"ש סימן קס"ט הביאו הב"י סי' צ"ו על לאה שהיתה ניזונת מן הנכסי' וכו' וז"ל אבל היה יכול לטעון שמצאה מציאה וכו' אמנם זהו במה שבידה כגון הא דאמרי' בפ' ח"ה האשה הנו"נ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה דאמר שמואל מודה לי אבא שאם מתה על האחי' להביא ראיה וכו' אבל בכאן שהנכסי' נשארו ברשות הבן והבת שהיו גדולים הנה כל הנכסי' בחזק' יורשיו ואין לאלמנה. זכות בהם אלא במה שקנתה והשטרות יוצאות על שמה שאם היא נו"נ בנכסי' עליה להביא ראיה בחייה שהם שלה אם שקנתה מממון שירשה או ממציאת' ואם מתה אין יורשיה צריכי' להביא ראיה אע"ף שנושא ונותנת בנכסי' והטענה שטען בן הבת שכבר נשבעה לפני ב"ד וכו' אינה טענה שעליו להביא ראיה ואם לא הביא הפסיד ונסתחפה שדהו עכ"ל הרי דאפי' היא ניזונת ולא נשבעה. על כתובת' השטרות שיוצאות על שמה והממון שבידה הם שלה כיון שמתה דטועני' ליורשיה שקנתה מממון שירשה או ממציאתה וא"צ להביא ראיה שנשבעה אלא על ממון שלא היה בחזקתה וגדולה מזו כ' בתשו' מהר"ם הובא במרדכי בפ' ח"ה על אלמנת ראובן שנשאת לשמעון והכניסה לו ספרים שהיו של ראובן בעלה הא' ומתה ובא חנוך ן' ראובן ותבע את שמעון שאמו לא נשבעה על כתובת' והספרים בחזק' ראובן דעל חנוך להביא ראיה כדאמרי' דאם מת על האחי' להביא ראיה רק בקרקע מוקמי' בחזק' מרא קמא ע"ש אלמא אפי' לא נשבעה והספרי' ידועי' לבעל כיון דמתה טועני' ליורשי' כדין אחד מן האחי' וכן פסק מהריב"ל ח"א סי' ס"ט ומהרשד"ם חא"ה סי' קי"ו ע"ש ופ' שם מהריב"ל דנר' מתוך תשו' מהר"ם דלא אמרי' אין אמש"ל וכו' ע"ש וא"כ ה"ה בשטרות היוצאות על שמה דהוי להחזיק לא אמרי' אין אמש"ל והרי רי"ו כ' דאם מת א' מן האחי' המטלטלי' בחזק'