ערך השולחן אבן העזר קיב

(מ) דין כ"ה ויש חולקים בזה כ"כ מרן בב"י דהרמב"ן בפ' א"מ כ' אפי' בדיעבד אין מכרה קיים בינה לבין עצמה וכ"כ בעיטור בשם ר"ח בין לכתובה בין למזונות. וכ"כ הטור בסי' ק"ג שהרא"ש בתשו' כ' כר"ח ע"ש וכ' הח"מ דס"ל דאפי' מכרה בפני ב' עדים כל שלא היו ג' הדיוטות הבקיאים בשומא לא עשת' כלום וכ"כ ר' האיי בס' המקח שער ו' וז"ל הדין הא' צריך שתהא מכירת' במעמד ג' בני אדם ואע"פ שאינן מומחים בדין אבל אם מכרה במעמד שני בני אדם ממכרה בטל וכ"ש אם מכרה יחידי כדגר' וכו' ע"ש ונר' ודאי דאפי' מכרה בפני שנים כל שלא היו ג' הדיוטות הבקיאים בשומא מכרה בטל דהא ילפי' מדרב כופרא דפליג באפי תרי וכו'

(מא) דין ל' וכן מוכרת והולכת לעולם עד וכו' ואם רצתה ניזונת לעולם והרמב"ן בספר הזכות סי' ט"ל כתב דזה פי' נכון אבל מה נעשה לגאונים שהם כולם מפ' שאינה יכולה למכור אלא כדי כתו' וכ"כ רבי' הגאון ור"ח ואולי הטעם לדבריהם שלא העלו חכמים בתנאי כתוב' יותר מן הכתו' עצמ' וכו' ע"ש ומהר"י ן' מיגש בתשו' סי' ל"א כתב והא דאמרי' בפ' מ"ש עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין דק"ל בשלמא בת אצל אחין אית לה שיעור' כדי שיזונו אלו עד שיבגרו אלא אלמנה אצל הבת מי אית לה שיעו' כיון דתנן בגמ' לענין אלמנה עד מתי היא מוכרת עד כדי כתובת' וסמוך לה שתגבה כתו' מן השאר איהי נמי אית לה שיעו' הילכך מפקי' ברישא מן הנכסים כדי שתזון ממנה עד כדי כתובת' וסמוך לה שתגבה כתובת' מן השאר ובתר הכי חזינן וכו' ע"ש הרי דגם מהר"י ן' מיגש ס"ל כהרי"ף רבו שאינה יכולה למכור אלא עד כדי כתו' וכ"כ רבי' האיי בס' המקח שער ו' וז"ל אין רשות לאלמנה למכור למזונותי' יותר מכדי כתו' ועוד אין לה רשות למכור למזונות אלא אם ישארו בנכסים שתפרע כתובת' ואם תמכור יותר מכדי כתובת' או מכרה ולא נשאר בנכסים כדי פריעת כתובת' מכירת' בטלה וכלל כל מה שתמכור למזונותי' בין בפעם א' בין בב' או בג' לא תהיה יותר מכדי כתובת' וכו' אבל בעל העיטור בדיני כתובה דף ע"ט ע"ד כ' וז"ל וכ' רבי' אלפס עד כדי כתובת' אין טפי מכתו' לא ש"מ ליתא הא דגרסי' בירושלמי אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתו' חייב במזונותיה עד שיפרענה פרוטה אחרונה דא"א הול"ל ניזונת והולכת עד שתפרע כל כתו' ומסתמא אי מהימנא אגירושי' הו"ל למיתני' אבל הכא אגירושי' לא מהימנא ולית לה כתוב' אלא מזוני יהבי' לה ממ"נ אי גרושה היא ניזונת עד כדי כתובת' ואי א"א היא וכו' ניזונת משל בעלה וכולה כתובת' לא יהבי' לה דדילמא א"א היא ויהבי' לה פרנסת' עד כדי כתו' ולא יותר שמא יתברר שגרושה היא אבל היכא דידעי' שנתגרשה או נתארמלה ומעכבי פירעון כתו' ניזונת לעולם כדאי' בירושלמי וכו' עכ"ל

סימן

צ"ד

(א) דין א' כדרך שניזונת וכו' עמ"ש הב"ש ועמ"ש לעיל בסי' צ"ג דין ה'

(ב) דין ב' וכן לא תחזק וכו' וא"ת והא לענין מזונות אם היורשים אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי על היורשים להביא ראיה משום דהנכסים בחזקת' קיימי וא"כ הו"ל לפסוק כבעיא זו דיכולה לחזק וי"ל דהתם גבי מזונות החיוב ודאי וספק אם נפטרו מהחיוב או לא אבל הכא הס' הוא בעיקר החיוב ה' בית יהודה ח"ב סי' ע"ד ע"ש ובאמת שכן חי' רוב האחרונים דדוקא ביתומים אמרו נתננו אמרי דהנכסים בחזקת' קיימי אבל בס' אם יש לה מזונות או לא נכסים בחזקת יורשים הם ובזה ניחא מה שהקשה הב"ש מדברי הרא"ש דס"ל דאלמנה ששהת' ולא תבעה מזונות ב' שנים לא הפסיד' אלא בעניה ופרוצה וכ' מרן הב"י בסי' צ"ג נר' טעמו כיון דאיכא תרי לישני מספיקא לא אמרי' דמחלה משום דהנכסים בחזקת' קיימי ע"ש דהתם נמי בריא בחיובא וס' במחילה וכ' האחרונים דכל ספק במחילה על הלוה להביא ראיה דהוי כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך וא"כ ה"נ ס' אם מחלה מזונות הוי כאומר נתננו דעל היורשים להביא ראיה מיהו מהרש"ך וקצת האחרונים ס"ל דגם בס' אם יש לה מזונות נכסים בחזקת' קיימי ועל היורשים להביא ראיה ובסי' צ"ג דין ה' כתבתי קצת ראיה לזה ע"ש ולדידן ק' דה"נ הו"ל לפסוק דיכולה לחזק מס' ומ"ש הב"ש ודוחק לומר לענין מזונות הנכסים בחזק' ולא לענין דירה ליתא דהא יורשים שמכרו מדור אלמנה לא עשו כלום ובגמרא פרכי' מ"ש מיתומים שקדמו ומכרו בנכסי' מועטים מה שמכרו מכרו ומשני התם לא משתעבדי לה מחיי' הכא משתעבדי לה מחיים ע"ש והכי קי"ל דאין מוציאין למזון האשה ומוציאין למדור אלמא נכסים בחזקת' קיימי לענין מדור טפי מלענין מזונות ועיין בס' גו"ר חח"מ כלל ג' מסי' כ"ד עד סי' ל' ע"ש

(ג) כתב הב"ש דאם החזיק' משמע בתו' ורמב"ם דלא תצא מן הבית דהבעיא היא לכתחי' וכ"כ הר"ב בס' א"ז לכתובות שכ"ד התוס' ע"ש וכן הרי"ף שסיים הילכך לא תשפץ משמע דוקא לכתחי' ובתשו' בית יהודה ח"ב סי' ע"ד כ' דאפי' החזיקה תצא ע"ש

(ד) דין ג' איבדה זכות' ממנו דוקא נפל ובנאו דפנים חדשות באו לכאן וכו' אבל אם שותף בעלה הוציאה ממנו דנתן לה בית אחר בזמן שחוזרים ומחליפים הבתים חוזרת האלמנה לבית' כיון שהוא קיים הרשב"ש סי' קל"ט ע"ש

(ה) דין ו' הגה וי"א שאין זה טענה אלא באשת אב וכו' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"כ בס' א"ז בשם תר"י באשת אב או שלא הניח בנים ואינה רוצה לשבת עם האחים שהיא אסורה עליהם משום ערוה במ"ק ע"ש

סימן

צ"ה

(א) דין ז' נוטלת כתובת' והמותר ליורשים וכו' ז"ל רשב"ם אבל אם השביחה הנכסים סתם תטרוף כתובת' והמותר ליורשים ואע"פ שלא נשתייר מבעלה אפי' רביע כתובת' ע"כ ובתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב כ' דר' פרץ ס"ל שנוטלת שיעור כתובת' מן השבח אעפ"י שלא הניח בעלה אפי' רביע כתו' וכו' ע"ש ורבי' מאיר שם כ' דס"ל דלעולם אינה גובה כתוב' מן השבח ומ"ש רשב"ם אעפ"י שלא נשתייר וכו' קאי אלפניו ולא אלפני דלפני כלו' והמותר ליורשים לא מיבעיא אם יש