ערך השולחן אבן העזר קיא

(לז) אפי' תפסה ככר זהב וכו' כן דעת רוב הפוסקים דאפי' תפסה יותר מכדי כתו' אין מוציאין מידה וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' מ"ד אפי' תפסה כל ממון שבעולם אין מוציאין מידה וכו' שאלו היה תקנה בדבר שמשערי' לה כדי כל מזונותי' היו החכמי' עושים אות' ואין הפרש בין עשאה אפטרופ' בין לא עשאה ע"ש מיהו כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' רע"ט דהא דאמרי' לה אחוי מה שבידך וכו' ה"ד באשה דעלמא אבל אשה שעשא' בעלה אפטרופ' אין אומרי' לה דבר וכו' ע"ש ומ"ש אפי' תפסה ככר וכו' פשיטא דה"ה יותר דאפי' למ"ד דכל שיעור שאמרו חכמים הוי דוקא וכ"כ הריב"ש סי' ל"א דמ"ש הרמב"ם אפי' קרע הבא בתוך ג' וכו' דוקא תוך ג' אבל ביותר לא יתפור ע"ש מ"מ הכא לאו דוקא דה"ה ב' ככרים כמ"ש הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' קי"ט ע"ש ועיין בס' נתיבות משפט דף ש"ו וש"ז ע"ש

(לח) כתב הר' יונה בעליו' בפ' מי שמת אפי' תפסה כל הנכסים בענין שיחזרו הבנים על הפתחים וכו' ע"ש והרא"ש והמרדכי כ' בשם ריב"א דוקא שתפס' פחות מכדי כתובת' וכו' והביא ראיה מדאמ' בירוש' תלמידי ר' יונה אמרי א"ל חוי מה בידך א"ל ר"י בר בון כיון שיש לה לישבע בסוף אפי' חוי מה בידך לא אמרי' לה משמע דוקא בשביל שסופה לישבע כגון שתפס' פחות מכדי כתו' שסופה לישבע על כתובת' אבל תפסה יותר מכתו' שאין סופ' לישבע לא אבל ר' שמשון אחיו כ' דאפי' תפסה ככר זהב לא מפקי' מינה וכמו שנר' מדקאמר דיסקיא מלאה מעות וכו' וכן דעת הרמב"ם ומהר"ם ע"ש ודברי ר' שמשון הובאו בתשו' מהר"ם הארוכות סי' שי"ח וז"ל ועוד יש ט"א לזכות האשה כיון שתפס' מזונות כל כמה שתפס' יכולה לעכב אפי' כמה וכמה כדאמ' בפרק אלמנה בכתובות מעשה בכלתו של ר"ש שתפס' דיסקיא מלאה מעות לכתובת' ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה משמע שדבר גדול היה שם ואמרי' בירושלמי תני אלמנ' שתפס' אלף זוז אין מוציאין מידה ומסיק דאפי' חוי מה שבידך לא אמרי' וכו' וריב"א אחיו שם סימן שי"ט חלק עליו ע"ש ושם סי' שכ"ו תשו' לר"ח כ' מי יכריע בין שני יסודי עולם להוציא ממון מחזקתו ולפי ראות הדיינים עושים וכו' ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ד סי' קנ"ב וסי' רל"ט כ' דאפי' תפס' מטלטלין מרובים או מעות מרובים אין מוציאין מתחת ידה וכו' ונ"ל שהלכה כר' יוסי חדא דלא אהדרו לי תר"י כלום ועוד דהא דר"י אחי' כאנן דקי"ל כותי' אבל הרמב"ם פסק כתר"י ואני מה שנ"ל כתבתי עכ"ל מבו' דס"ל דאפי' תפס' יותר מכתו' אין מוציאין מידה ואפ"ה אין אומ' הוציאי מה שבידך ונרא' וכו' והרשב"ץ ח"ב סי' קצ"ב פסק כהרמב"ם דאין מוציאין מידה ואין משביעין אותה ע"ש וה' נתיבות משפט דף ש"ז פירש דתר"י ס"ל דאומרי' לה חוי מה שבידך בין תפס' פחות מכדי כתובת' או יותר ור"י בר בון פליג בתפס' פחות מכדי כתו' משום דסופה לישבע על כתו' אבל בתפסה כדי כתובת' או יותר אע"ג דאין מוציאין מידה מה שתפס' מ"מ מודה ר' בון דאמרי' לה חוי מה שבידך כיון דלא ודאי סופה לישבע וכו' עש"ב ומתשו' מהר"ם והרשב"א שכתבתי מבו' דאפי' תפסה יותר מכדי כתובת' אין מוציאין מידה ולא אמרי' לה הוציאי מה שבידך כר' בון ונר' דאפי' תפסה יותר כיון שסופה לישבע אם תנשא לאחר אין מכריחין אותה להראות מה שלקחה וכ"כ תלמידי ר"י בפ' אלמנה וז"ל כל המפ' הסכימו דאפי' תפסה למזונות יותר משיעור כתוב' לא מפקי' מינה אבל ריב"א וכו' ולכאור' נראים דבריו וכו' אבל בירושלמי נר' שאפי' תפסה יותר אין מוציאין מידה דהתם אמרי' דל"מ אמרי לה אחוי לן מאי דתפסת ואם איתא שאינה יכול' לתפוס יותר מכתובת' הי"ל להכריח' להראות מה שלקח' כרי שנראה אם תפסה יותר שנוציא מידה ולפי דבריו נצטרך להעמיד הירושה בשלא נתברר לנו שתפס' יותר אבל היכא שנתברר שתפס' יותר מוציאין מידה וכו' עכ"ל ועיין בתשו' הרשב"ש סי' תר"ח. ומ"מ דעת רוב הפוסקים דאפי' תפסה יותר מכדי כתו' אין מוציאין מידה וכ' הרשב"ש שם דאם טען היורש שישאו ויתנו בהם וישארו תחת ידה הדין עמו שאינו מן הדין שתאכל אותם מעט מעט וכו' וכ"כ הר"ש דוראן בס' חוט המשולש סי' י"ז ע"ש אבל אם יאמר היורש שיקח בידו הנכסים ויתן ערב על המזונות אין שומעין לו

(טל) הגה אבל ע"י שליח לא מהני תפיס' כ' הב"ש משום דהוי תופס במקום שחב לאחרי' היינו ליורשי' אם תופס יותר משיעור ואפשר אפי' אם תופס כשיעור הוי חב ליורשים משום דאלו לא תפסה היה הכל ביד היורשים והיו יכולים להרויח בהם ע"כ וזה דעת מרן בתשו' והסכים עמו ה' נתיבות משפט דף ש"ח דהוי חוב ליורשים שאלו לא תפסה לא היו חייבי' היתומים לתת לה עכשיו יותר ממזונות י"ב חדשים והמותר בנכסי' ישאו ויתנו בהם היתומים א"כ שלוחה שתפס כל הנכסים הוא תופס במקום שחב לאחרים וכה"ג כ' התוס' והרשב"א בפ"ק דגיטין גבי האומר תנו גט שחרור זה לעבדי וכו' בד"ה ש"מ התופס וכו' ע"ש ונר' דס"ל דדוקא אם תפס יותר משיעור אבל אם תפסה כשיעור דלקמן סעיף ל' כמה מוכרי' למזונות כדי לזון מהם ו' חדשים וכו' אם תפס השליח כשיעור זה לא הוי חב ליורשים ולמ"ד דה"ד קרקע אבל בז"הז דניזונת ממטלטלין אין למכור רק חפץ א' ה"נ אם תפס השליח יותר מחפץ א' אין תפיסתו כלום דחב הוא ליורשים אבל ה"ר בצלאל בפ' הכותב סוף דף פ"ד וז"ל ואפשר דלכך כ' הרמב"ם בפ"כ מה' מלוה שכל התופס לב"ח במקום שיש עליו חוב לאחרים לא קנה אבל אין עליו חוב לאחרים קנה פי' דהא דאמרי' במקום שחב לאחרים אין פי' שמפסיד לאחרים מלשון אין חבין לאדם וכמ"ש רש"י בפ"ק דמציעא אלא מלשון חיוב וחוב וכו' ושמעי' מהכא דאלמנה שעשת' שליח בעדה בעדים לתפוס מטלטלין למזונותי' דמהני' תפיסה זו ואפי' שלא תפסה היא בעצמה דלא מקרי חב לאחרים במה שמפסידים היורשים מלישא וליתן בשלהם וכו' דלא אמרו אלא במקום שיש בע"ח אחרי' ודכותייהו וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' ק"ז וכו' והארכתי בזה בתשו' לפי שקצת מחכמי עירנו נחלקו עלי בדין האלמנה והאמת יורה דרכו ומצאתי און מחכמי א"י תוב"ב שכ' גם הם כוותי וכו' עכ"ל הרי דאפי' תפס השליח יותר מהשיעור הוי תפיסה ומשמע דוקא אם עשתה השליח בעדים לתפוס בעדה אבל בלא עדים אין האשה והשליח נאמנים ואפשר משום דרש"י ס"ל דאפי' תופס במקום שחב לאחרים אם עשאו שליח בעדים לתפוס בעדו קנה כמ"ש הר"ב לעיל וסמך ע"ז באלמנה דלא הוי חב לאחרים ממש: