ערך השולחן אבן העזר קי

(לב) ומיהו אם תפסה מטלטלין אפי' לאחר מיתה וכו' ואם יש ב"ח וקדמה האלמנ' ותפסה ראיתי כתוב למהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ד וז"ל ומה שטענה האלמנ' במטלטלין שתפס' ומכר' ומשכנ' במזונות נ"ל שאם תפס' מעות והוציאתן שאין מוציאין מידה משום שאם באו להוציא בכח המתנ' סתמא דמילתא לא היו אותן המעות בעין בשעת המתנ' ולא זכו בהם הבנות ואם באו להוציא ממנה בכח החוב ראיתי שלא שעבד בחוב מטלטלין אגב מקרקעי וכיון שכן אין במטלטלין דין קדימה ומה שתפסה תפסה וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דלגבי ב"ח אין מוציאין מן האלמנ' מה שתפס' אפי' הוה הב"ח קדום למזונותי' במטלטלין אין בהם דין קדימה ועיין בהכנ"הג אות כ"ד שהביא דברי מהראנ"ח ע"ש

(לג) דין כ"ג אלמנה שתפס' מטלטלי' וכו' כן דעת רוב הפוסקים דתפיס' אפי' לאחר מיתה למזונות מהני' וכ' הרשב"ץ ח"ב סי' קצ"ב אע"פ שיש חולקים לא נפ"ל מידי לענין דינא כיון שתקון רבנן בתראי שתהא ניזונת מן המטלטלין וכו' ע"ש וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' קמ"ג וז"ל אלמנה שתפסה כלים ואמר' למזונות תפסתי אין מוציאין מידה דאמרי' אלמנ' שתפס' מטלטלין במזונותי' מה שתפס' תפסה ואע"פ שיש שהצריכ' תפיס' מחיים אין אנו רואים כן אלא אפי' לאחר מיתה כי מ"ש כשתפס' מחיים לא אמרו אלא בזמן שלא היתה ניזונת אלא מן המקרקעי' אבל עכשיו שניזונת ממטלטלין ל"ש תפסה מחיים ול"ש תפסה לאחר מיתה וכו' ע"ש

(לד) כתב הרשב"א בתשו' והביאו הב"י עכשיו שנהגו לכתוב מטלטלין ומקרקעי וכתובה גובה אפי' מן המטלטלין אפי' תפס' לכתוב' ואפי' אחר מית' מה שתפס' תפס' וה' כנה"ג אות נ"ו נסתפק אי לאו דוקא קאמר דאפי' לא כתב מטלטלי ומקרקעי מאחר דתקנו הגאונים דכתו' נגבית מן המטלטלין אפי' תפס' לכתו' לאחר מיתת הבעל מהני' או דוקא קאמר וה' יד אהרן אות נ"ד כ' שה' בית דוד סי' נ"ג הבין דדוקא קאמר עש"ב אבל בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב כת' וז"ל מ"מ מתקנת הגאונים מטלטלין בקרקע ואפי' לכתו' מתני' תפיס' לאחר מיתה שאפי' מן היורשים עצמם גובה ומוציא' מידם וכדברי ה' משה שהשיב לכם כן וכ"ש דליכא עדים וראיה דנאמנת לו' מחיים תפסתי' במגו דאבע"א להד"ם וכ"ש אם כתב לה מטלטלי אגב מקרקעי שדרך העולם לכתוב כן מכמה דורות שגוב' אף הכתוב' מן המטלטלין מן הדין ולפע"ד לגבות מן היתומים אפי' שעבד לה מטלטלין בפי' אפי' שלא כתב לה מטלטלי אג"מ גובה מן הדין אפי' מן המטלטלין וכשאמרו מטלטלין דיתמי לב"ח לא משתעבדי לא אמרו אלא מפני שאין דעת המלוה סומכת עליהם לאחר מיתת הלוה וכו' ע"ש

(לה) אלמנה שיש לה שט"ח על בעל' לגבותו בכל עת שתרצ' ותפס' אחר אלמנות' חלק גדול ואומר' למזונות תפסתי והשטר במקומו עומד לגבות משאר נכסים והיורשים אומרים שהגב' השט"ח ממה שתחת ידה והשאר יהיה בידה למזו' ואם לא יספיקו לזמן אלמנות' הם מעלים לה מזונות כת' מהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ע"ו שהדין עם היורשים דכשיש חוב על הבעל לאחרים אין לאלמנ' מזונות כלל עד שיקח ב"ח את שלו כמ"ש בע"הת שער א' והובא בב"י ח"מ סי' צ"ז וכו' תשו' הרי"ף עש"ב וא"כ בנ"ד אם היה מודה או דאיכא עדים שיש מנכסי בעלה בידה מה שתפס' יחשב בפרעון חוב' והשאר יניחו בידה למזונותיה ואם אין ידוע שיש בידה נכסים ואין נאמנות בשט"ח צריכ' לישבע שלא נפרע' ומגלגלין עליה שאין בידה מטלטלין כנגד חובה ושלא עיכבה כלום בטענת המזונות לנתקן מן השטר ואם יש נאמנות בשט"ח גובה חוב' קודם מאשר תמצא ביד היורשים ואח"כ יטענו עליה במה שבידה ואם אז תחשבינהו למזונות אין כח להוציא מידה כדאמרי' בתפס' ככר זהב למזונות ע"ש ומצאתי בתשו' הרי"ף סימן קמ"ג שכ' באלמנ' שתפס' כלים ואמר' למזונות תפסתי אין מוציאין מידה וכו' אבל אם אמר' אניח מה שתחת ידי ואזון מזולתו כגון חובות אין היורשים מניחים אות' אלא אומרי' לה יש לך לזון מתחת ידך ולכשישלים תזון עמנו מאותם חובות אבל מתנ' שיש לה בשטר יש לגבות' מזולתו שתחת ידה שזה שתחת ידה למזונות הוא ואמרו מה שתפס' תפס' אלא שיש להשביע' באות' מתנ' עצמה דלא אתפס' צררי וכו' עכ"ל הרי אע"ג דאין לאלמנ' מזונות עד שיקח מקבל מתנ' את שלו אם תפס' האלמנ' למזונות ויש לה מתנ' גובה אותה מתנ' ממ"א ומה שתפס' הוי למזונות

(לו) כתב הרדב"ז ח"ב סי' קי"ט שא' מן החכמים פסק דמוציאין מידה משום דעיקר הדין אם תפס' למזונות לאחר מיתה הוי פלוגתא אי מפקי' מידה או לאו ועוד מחלוקת אחרת אם תפסה יותר מכדי כתובת' והוי כעין ס"ס ומס"ס אין לנו להפקיע היורשים שהם מה"ת ומזונות מתנאי כתוב' וזה טעות לפי דעתי דלא אמרי' ס"ס אלא גבי איסור אבל לגבי ממון לא ואפי' לדעתו אימא איפכא דמס"ס לא נוציא ממון מיד מי שהוא תפוס ואי משום דהוי תנאי כתוב' אדרב' חכמים העמידו דבריהם ותקנתם במקום תורה וכו' ע"ש ומ"ש לא אמרו ס"ס אלא לגבי איסור ולא בממון כן דעת רוב האחרונים וכן הסכים ה' כנ"הג בח"מ סי' כ"ה בדיני קי"ל אות ע"ה ושם אות פ"א כתב דאפי' איכא כמה ספיקי אין להוציא מיד המוחזק ע"ש והרי הרדב"ז רב מובהק עומד בסבר' זו וכבר הוכחתי כן בח"מ שם אבל מ"ש הרדב"ז ואי משום דהוי תנאי כתוב' אדרב' חכמים העמידו דבריהם ותקנתם במקום תורה וכו' הנה בסי' קי"ח ס"ו קי"ל דדבר שאינו מפורש בתקנ' נעמידנה על דין תורה וה"ה בכל ספק וכו' והם דברי הרא"ש בתשו' הביא' הטור שם וכ' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' רצ"ב בתיקון יו"ד אף על פי שהיה דעתינו לדון שתהא יד התובע על התחתונ' בדין כל ספק תביעת ממון בטלנו דעתינו מפני דעתו כי רב מובהק היה ונחית לעומקא דדינא וכיוצא בזה כת' הרמב"ן בשם רבינו אפרים בפי"ן ובפ"ה בכורות וכ' מהר"י עאייש בתשו' ח"ב סי' קכ"ג דף קצ"ג דמשמע דלא מהני תפיסה בתקנות וזה שכ' הרשב"ץ שהיה דעתו לדון שיד התובע על התחתונ' לענין תפיס' בכל ס' דעלמא וחזר ובטל דעתו מפני דעת הרא"ש דלא מהני תפיסה וכ"כ מהרימ"ט חי"ד סי' מ' דאפי' תפס' מוציאין מידם וכו' ולכך כתב הרא"ש לענין שמטה כיון דשביעית בז"הז דרבנן אזלי' לקולא ולא אתי ספק דרבנן ומפקיע חיוב דאורייתא וא"כ בכל ספק או פלוגתא בתקנת' דרבנן מעמידין הדבר על דין תורה: