ערך השולחן אבן העזר קח

דשיעבור דאוריי' הוי כמוחזק אבל שיעבוד דרבנן לא משוי מוחזק כמ"ש הרמב"ן בס' הזכות סי' ל"א והביאו בעה"ת שער מ"ג ח"ד סי' ט"ו ע"ש וה"נ א"א שיש לה שיעבוד מזונות מדאורייתא אפי' אין בידה שט"כ פוסקים לה מזונות בחזק' שלא נטלה ולא מחלה אבל אלמנה דאין לה רק שיעבוד דרבנן לא הוי כמוחזק וחיישי' שמא מחלה וה"ה לענין שבועה כשיש שט"כ בידה אז דוקא באשה שהלך בעל' למ"ה אמרו דפוסקי' לה מזונות בלא שבועה בתחי' משום דשיעבוד מזונות שלה מדאוריית' משא"כ אלמנה והרמב"ן ס"ל דמזונות א"א נמי דרבנן ואפ"ה פוסקי' לה מזונות בלא שבועה וה"ה לאלמנה וה"ד אם בידם שט"כ ס"ל דאין לה מזונות דרגלים לדבר שנפרעה מיהו באשה שהלך בעלה למ"ה אפשר דס"ל כהרמב"ם דפוסקים לה מזונות אפי' אין בידה שט"כ מטעם אחר דאשה שיושבת תחת בעלה בחזק' שלא פרעה כתובה דלא ניתנ' לגבות מחיים ומה שאין לה שט"כ לא הוי רגלים לדבר אבל אלמנה הוי רגלים לדבר שפרעה. ומ"מ נר' דעת הרמב"ן דאלמנה שאין שטר כתובה בידה אין לה מזונות וכן הסכים הרשב"ש סי' רפ"ט וסימן תע"ז וסי' תר"ח עש"ב וכ"כ מהר"י ן' מיגש סי' ק"מ כשם שאין מגבי' לה כתובה עד שתוציא אותה כן לא נתן לה מזונות אלא אחר שתוציא אותה ע"ש אבל אם שטר כתובה בידה דעת הרמב"ם וכן רבו מהר"י ן' מיגש בתשו' סי' כ"ג דצריכה שבועה למזונות כמו לכתובה אבל הרמב"ן ס"ל דפוסקים לה מזונות בלא שבועה וכ"כ הרשב"א והרא"ש והר"ן והריט"בא וזה דעת מרן שפסק דאלמנה שאין שטר כתובה בידה אין לה מזונות וכו' וסתם דניזונת אע"פ שלא נשבעה וכו' וכן הכריע הט"ז וכן מצאתי בתשו' הרי"ף סימן מ"ז שכ' דאלמנה שתבעה מזונות אין להשביעה אפי' היורש טוען בריא שיש תחת ידה ממון מנכסי בעלה כדי שתזון וכו' ובסי' ן' כ' אלמנה שאין לה כתובה אין לה מזונות וכו' לפי שאין אומדים נכסים בחזק' אלמנ' קיימי ועל היתומים להביא ראיה אלא כששטר כתובה יוצא מתחת ידה אבל כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה הרי הנכסים בחזקת היתומים ע"ש הרי דס"ל דאם אין בידה שטר הכתובה אינה גובה כתו' ולא מזונות אבל כששטר כתובה בידה נוטלת המזונות בלא שבועה דכל שיש שטר כתובה קיים נכסי' בחזקת אלמנה הם לענין מזונות וכ"כ עוד בסי' נ"א אם האלמנה תובעת מזונות וטען היתום על האלמנה שמחלה כתובתה לבעלה ואין לה מזונות ושטר כתובה תחת ידה וכו' תשו' כיון שנתחייב לה היתום במזונות אין לו להשביעה אפי' בסתם אלא לבסוף לפי שחרם סתם אין פוטרה מחיוב שבועה וע"כ אין מן הדין להחרים עליה עכ"ל וכ' הרשב"ץ שם סי' ס' דגם למ"ד דלמזונות לא בעי' שבועה מודה שצריך שתהיה האלמנ' נאמנת על השבועה כשנשביע אותה בסוף וכשהיא חשודה על השבועה אין לה מזונות ע"ש ומהרימ"ט בחי' בר"פ שני דייני כ' יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף א"ל אמאי הדר תני לימא אמר ריב"ז יפה אמר חנן וי"ל דאתא לומר דלא תימא דוקא כשסופה לישבע לבסוף לאפוקי אם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך כיון דאינה עתיד לישבע לבסוף תשבע תחלה דהכי דייק תשבע בסוף וכו' לכך אריב"ז לא תשבע כלומר אין דין שבועה אלא בסוף ע"ש ובתשו' מהר"י ן' מיגש סי' קל"ז כ' אלא אחר שתשבע שלא גבת' כלום מהכתו' ולא אתפס' בעלה צררי אז תכלול בשבועה שהמזונות שלקח' ע"פ ב"ד קודם לזה לא לקחה אלא כדין ושבעל' לא הניח לה מזונות וכו' ע"ש וא"כ ה"נ שהיא חשודה אע"ג דלא תשבע בסוף יש לה מזונות וכן אלמנה למ"ד דא"צ לישבע על המזונות היינו אפי' אין סופה לישבע וכבר הב"ש ס"ק כ"ט הוכיח כן דהרי הרמב"ן הביא ראיה דלא תשבע על המזונות מעובדא דפרק השולח ההיא דאתי' לקמיה רבה בר ר"ה לגבות הכתו' וא"ל רב לא מגבי כתוב' לארמלתא משום דנמנעו להשביעה א"ל הב לי מזוני אמ' מזוני נמי ל"ל דאמר שמואל התובע' כתובת' בב"ד לית לה מזוני וכו' וק' למה לא אמר במזוני נמי הטעם משום דנמנעו להשביעה אע"כ דא"צ שבועה על המזונות וק' כיון דנמנעו להשביעה על הכתובה א"כ לסוף לא תשבע א"כ צריכה שבוע' על המזונות דהא קי"ל תשבע בסוף ובימי רב לא שייך לו' תשבע בסוף אלא דא"צ שבועה כלל על המזונות אלא אגב שתשבע על הכתוב' תשבע על המזונות אבל בלא"ה יש לה מזונות בלא שבועה

(כז) דין כ' אין אלמנה ניזונת אלא מקרקעות ב"ח וכו' נראה דאין אלמנה ניזונת מן השבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת הבעל כמו כתוב' דאין נגבית מן השבח דבר"פ אע"פ אר"י תנאי כתו' ככתו' דמי נ"מ וכו' לשבח ופירש"י תנאי כתובה תוס' שהוא מתנה להוסיף לה וכן מזונות וכל הנך דתנן בפ' דלעיל ע"ש משמע דמזונות אלמנה נמי שנז' בפ' נערה בכלל תנאי כתו' ככתובה לשבח אבל מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב שכ' וז"ל ואפשר לומר עוד שמזון האשה אפי' מן השבח מדקתני ולא הבנות במזונותי' וכו' וטעמא דמילתא דלא אמרו כן אלא בתנאי כתוב' שהיא ככתו' שאינו מתחיל בחיי הבעל במזון הבנות אבל מזון האשה שמתחייב בחיי הבעל כי היכי דניזונת בחיי הבעל אפי' מן השבח ה"נ ניזונת לאחר מיתה ושמא זו דעת הרב אלפסי שכתב דניזונת מפירי ומעמלא דביתי וכן מסתברא לי דכל מקום שאמרו מקולי כתובה לא אמרו אלא בעיקר כתובה א"נ בתוספת כתובה דכל שהוא מוסיף מדעתו דינו ככתו' וכדר' ינאי דאמר תנאי כתובה ככתו' למאי נ"מ למוכרת ולמוחלת ולשבח וא"ל דלגבי שבח דוקא תוספת אבל נדוניא שהכניס' לו משלה חוב הוא ולמה נקל בו יותר מחוב דעלמא וכו' עכ"ל

(כח) כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' קל"ד על ראובן שמכר בית לשמעון ומת וכו' אם בשעה שמת ראובן היו שם נכסים כדי כתו' אלא שאכלה אותם ועתה רוצה לטרוף בית זה לפירעון כתו' לא תיבעי לך דאפי' אם הבית עדיין ביד שמעון אינה יכולה לטרוף אותו דקי"ל אין מוציאים למזונות האש' והבנות מנכסים משועבדים ומה שאכלה הוא כנגד כתובת' ושוב אינה טורפת וכו' ע"ש. ותמהני שהרי כ' הטור בסי' ק"ג מה שמוכרת טוב לה שלא תפרש שאם יכלו הנכסים תאמר כל מה שמכרה הוא לצורך מזונות ותטרוף מהלקוחות שקנו מבעלה לצורך כתובת' אבל אם תפרש שמוכרת לצורך כתו' לא תוכל לטרוף מהלקוחות מזונות וכו' וכ' התוס' ר"פ אלמנה ניזונת בד"ה ור' יוסי וכו' וא"ת והלא יכולים לומר לה הנחנו לך מקום לגבות ממנו וי"ל דהוי כמו אשתדוף בני חרי דגבי' ממשעבדי כדא' לעיל ולא שייך הכא למי'