ערך השולחן אבן העזר קה

וה"נ בכל ספק אם מפסדת מזונותי' או לא מוקמי' הנכסי' בחזקת' ותמה על הר"א מונסון שפסק דנכסי' בחזק' היורשי' עש"ב וכבר כ' ה' כנה"ג הגב"י אות י"ט ואות ל' דהתם משום דחייבי' במזונות והנכסי' משועבדי' אלא שיש הכחשה ביניהם זה אומר נתתי וזה אומר לא נטלתי דבריא בחיוב' וספק בפירעון אבל כשיש ספק אם יש לה מזונות או לא ודאי דהנכסי' בחזק' יורשי' קיימי וכן דעת מהר"א מונסון ומהרב"א בתשו' סי' יו"ד וחכם א' בסי' י"א ע"ש וכ"כ הרב מש"ל פי"ח מה' אישות ע"ש והרא"ש בפ' שני דייני גזירות שכ' על הרמב"ם ועוד דקי"ל דגובה כתובת' אע"פ שאין שטר כתובת' בידה וכ"ש דיש לה מזונות דנכסי' בחזק' לענין מזונות כדתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומי' להביא ראייה וכו' נראה דס"ל דבכל ספק במזונות נכסי' בחזקת אלמנה וכ"כ הב"ש בס"ק כ"ט ובסימן קי"א סקי"ב וברס"י קי"ב ע"ש

(חי) כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' צ"ב וז"ל וכתב משה הרי שסובר ז"ל שאין הנדוני' בכלל כתובתה ולמד מהקדמה זו שני דינים שאם תבעה נדוניית' מיורשי' גדולים לא הפסידה מזונותיה ואם הם קטנים אין מגבין לה נדוניית' עד שיגדילו ובשני הדברים אני רואה שנהגו בהפך ולפיכך אני אומר כי טעם המנהג הזה הנהיגו הראשונים לתועלת היתומי' כדי לסלק' ממזונות היתומים שאם היו מגבי' לה נכסי נדוניית' לפעמים יהיה עיקר כתובת' ותוספת דבר מועט ובשבילם תהיה אוכלת כל ימיה ולעולם לא תתבעם ותפסיד היתומים לפיכך הנהיגו שיהיה הכל בחזקת היתומים ואם תתבע הנדוני' עשו אותה כאלו תבעה הכל והפסידה המזונו' וכן ביתומי' קטנים כמ"ש אא"כ רבית אוכלת בהם ה"נ נהגו להגבות' נדוניית' כדי לסלק מעל היתומי' וכו' ע"ש ונר' דס"ל דאם גבתה נדוניית' אין היורשי' יכולים לסלקה מכתו' ליפטר ממזונו' מן הדין כמ"ש הב"ש ס"ק ך' אבל נהגו כן להגבות נדוניית' להפסידה המזונות וה"ד בנכסי נדוניית' שאכלם הבעל או בלו אבל אותם שהם בעין נוטלתם בלא שבועה ולא הפסידה מזונותיה ואפילו מיתומי' קטנים

(יט) דין י"ב אפי' נדוניית' מאה מנה הפסידה מזונות כ"כ הריטב"א בפר' אלמנה והביאו הב"י סימן ק"ג דלנדוניא דלא מעכבא במזוני דינה כחוב דעלמא ואינה מוכרת אלא בב"ד וכו' ע"ש

(כ) דין י"ד אלמנה עניה ששהת' ב' שנים וכו' כן לשון הרמב"ם בפי"ח והסמ"ג לאוין פ"א וכן דעת הרמ"ה כמ"ש הטור אבל הרא"ש והטור ס"ל שלא איבדה מזונות בב' שנים אלא בעניה ופרוצה וכ"כ הריטב"א בחי' ופר"י דעניה ופרוצה איבדה בב' שנים אבל עשירה או צנועה לא איבדה אלא בג' שנים ע"ש וכ' הרשב"ש בתשו' סימן שי"ד שכ"נ דעת הרי"ף ע"ש

(כא) האם שפרנסה בתה ולא תבעה מהיורשי' כ' הרשב"ש בתשו' שם כיון דהנכסי' בחזקת היורשי' והיא לא תבעה ליורשי' כלום איבדה זכות' כדכ' הרמב"ן גבי אלמנה ששהת' ג' שנים ולא תבעה מזונות איבדה דוקא באלמנה שהנכסים בחזקת' אבל א"א אפי' יום א' ויתרה ואין לה כלום ממה שעבר וכן בזו הנכסי' בחזק' היורשי' שהרי אם מכרו אותם אין לה מזונות והיא לא תבעה ויתרה והוי כפורע חוב שעל היתומי' דאין לה עליהם כלום ע"ש ועיין בב"י בשם הר"ן ובסי' ע'

(כב) דין ט"ו על היתומים להביא ראייה אפילו במזונות דלשעבד כמ"ש התו' והרא"ש בר"פ אלמנה ניזונת וכן פי' מהר"י מטראני ותר"י והריטב"א בס' א"ז שם ויש להסתפק במזונות הבנות אם אמרו היורשי' נתננו והבנות אמרו לא נטלנו על הבנות להביא ראיה והיורשי' נאמני' דדוק' נכסי' בחזקת אלמנה וכו' דהרי הטור הכא ס"ל דאלמנה אפי' אין שטר כתובה בידה יש לה מזונות ובסי' קי"ב ס"ל דאם אין שטר הכתובה ב ידה אין לבנות מזונות וכ' הב"ש שם סק"ב דשאני מזונות שלה דנכסי' בחזק' ע"ש אלמא אין הנכס י' בחזקת הבנות אלא דוקא בחזק' אלמנה וא"כ ה"נ אם אמרו היתומי' נתננו והבנות אומרים לא נטלנו על הבנות להביא ראיה דדוקא אלמנה נכסי' בחזקתה מיהו לדעת רוב האחרוני' שכתבתי לעיל בסי' זה אות י"ז דדוקא ביתומי' אמרו נתננו והאלמנה אומרת לא נטלתי דבריא בחיובא וספק בפירעון מוקמי' הנכסי' בחזק' אבל בספק אם יש לה מזונות או לא נכסים בחזקת היורשי' ואפ"ה יש לה מזונות אפי' אין שטר כתובה בידה והבנות אין להם מזונות צ"ל כמ"ש הב"ש שם אח"כ משו' דהבנות אין להם טענת בריא וכו' ע"ש וא"כ ה"נ אם אמרו היתומי' נתננו והבנות אומרי' לא נטלנו שטוענות בריא א"ל דאמרי' על היתומי' להביא ראיה כיון דבריא בחיובא וספק בפירעון כמו גבי אלמנה והרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' קכ"א הוכיח דהנכסי' בחזק' היורשי' הם ולא בחזק' האלמנה דאין לה בנכסים רק שיעבוד והא דאמרי' בר"פ אלמנה ניזונת דנכסי' בחזקת האלמנה לאו חזקה ממש קאמר אלא לענין מזונות אם הם אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי כדין הטוען פרעתי חובי שכתוב בשטר דאינו נאמן ואף זו בתנאי ב"ד יש לה מזונות דאם הם טועני' אחר מעשה ב"ד אינם נאמני' וכו' ע"ש וא"כ ה"נ במזונות הבנות דתנאי ב"ד הוא אין היורשי' נאמני' לומר פרענו מיהו נראה דזה כפירש"י שם דמיירי במזונות דלהבא דנכסי' בחזקת אלמנה כיון שנשתעבד לה בתנאי ב"ד אבל לדעת הפוסקי' דמיירי במזונות דלעבר משמע דלא הוי תנאי ב"ד ואפ"ה אין היתומי' נאמני' משום דנכסי' בחזק' אלמנה והתו' שם כתבו וא"ת מ"ט דלא חשבי' נכסי' בחזק' הבעל חוב ואמאי מהימני יתמי לומר פרענו במלוה ע"פ וכ"ת דחשבי' להו בחזקת אלמנה טפי משום דמוכרת למזונות שלא בב"ד א"כ כשאיבדה כתובת' לא יהיו נאמני' היתומי' וכו' ע"ש הרי דס"ל דהוי כמלוה ע"פ ולא כמלוה בשטר משום דמיירי במזונות שעברו דלא הוי תנאי ב"ד ע"ש במהרש"א ואפ"ה אין היתומים נאמני' דנכסי' בחזקת אלמנה ועיין בספר מהר"י בן מיגש בתשו' סי' ס'

(כג) משנשאה עליה להביא ראיה וכו' כ' הכנה"ג בסי' צ"ו בהגה"ט אות ו' יתומי' שטוענים שפרעו לאלמנה כתובת' והאלמנה אומרת לא נתפרעתי על היתומי' להביא ראיה שפרעוה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי תשו' הגאוני' סי' דל"ז א"ה סבור הייתי דה"ד כשלא נשאת אבל אם נשאת עליה להביא ראיה דנכסי בחזק' יורשי' קיימי כדאמ' בפ' אלמנה ניזונת