ערך השולחן אבן העזר קד

עיקר ותוספת ולא חי' ביניהם ע"ש ליתא דהרשב"א בתשו' ח"ד סי' קנ"ב כ' וז"ל וא"ל דלגבי שבח דוקא תו' אבל נדוני' שהכניסה לו משלה חוב הוא ולמה נקל בה יותר מחוב דעלמא ואע"ג דאיכא דוכתי טובא בגמ' דהוי אפי' נדוני' בכלל כתובה וכו' וקבורת' תחת כתובת' דהיינו תחת נדוני' אפ"ה מסתברא לי דהנך דאמור בפ' אע"פ לא הוי בכולן הנדוני' בכלל שהרי חדא מינייהו בעוברת על דת ואילו נכסי צ"ב דאיתנהו בעין מיהא לא הפסידה וכו' ואע"ג דמנו בכללן מוחלת ומוכרת והכל בכלל מכיר' ומחילת' שאני התם שהלשון שאמ' הוא שגורם שלשון כתובה שאמרה הוא כולל את הכל אבל מה שאין הלשון גורם אלא שאנו עושי' זה כזה אין הנדוניא בכלל וכו' ואע"ג דמנו נמי התם בהנך מורדת דמפסדת את הכל וכו' יראה לי דהתם לא מני כל הנך דהתם אלא לעיקר כתוב' ותוספות שבכל אותם המנויות שם התוספת כעיקר ויש מקצתן שגילו לנו במקום אחר שאפי' הנדוני' ואפילו נ"מ בעיקר והפסידה את הכל ולא מפני שהכל בכלל כתובה אלא קנסא וכו' עש"ב

(טו) או מוחלת סתם מכרה ומחלה התו' עם העיקר משמע דנדוני' אינה בכלל וזה דעת הרמב"ם בפי"ו מה' אישות דנדוני' אינה בכלל לשון כתובה כמ"ש המ"מ שם והרשב"ץ ח"ב סי' קי"ח כ' וז"ל ואע"ג דאשכחן בל' התלמוד דנדוני' בכלל כתו' היא וכדאמרי' בפ' נערה אפי' כתובת' בבית אביה בעלה יורשה ואמרי' נמי וכתובתה תחת קבורתה ומוכת התם דהיינו נדוניית' ה"נ אשכחן דאין בכלל כתובה נדוניא וכדאמרי' בפ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה ואמרי' התם דנ"מ לעוברת על דת ובודאי העוברת על דת אינה מפסדת נדוניית' וכו' וכיון שכן אין הדבר תלוי בדקדוק לשון כתובה דמשמע הכי ומשמע הכי אלא לפום דינא דייני' ליה וכו' ובודאי אלו היה ספק בדבר אם יש בכלל כתובה נדוניא אם לא ומחלה כתובת' סתם היתה מפסדת נדוני' שכיון שאפשר שיהיה בכלל כתובה נדוני' אם כן ידה על התחתונה ואנו אומרי' שהכל בכלל וכ"כ המפ' בזה הענין מוחלת כתובת' והביאו ראיה לזה מדאמרי' בפ' גט פשוט האומר לחבירו שטר יש לך בידי פרוע אם היו שם שנים הגדול פרוע אבל מלשון וכו' עכ"ל ומ"ש דכתובת' תחת קבורתה מוכח שם דהיינו נדונייתא כ"כ התוס' בפרק נערה וקבורת' תחת כתובת' פי' נדוניית' אבל אין לפרש תחת מנה ומאתים דהא אמרי' לקמן דארוסה אין לה קבורה ע"כ אך קשה מדכתב הרמב"ם ומרן בסי' ק"ס מתה כשהיא שומרת יבם יורשיה יורשי' בנכסי מלוג שלה וחצי נצ"ב ויורשי הבעל יורשי' עיקר כתובה ותוספת וחצי נכסי צ"ב ויורשי הבעל חייבי' בקבורתה ואם קבורתה תחת נדוניית' א"כ יורשי הבעל ויורשי האשה דיחלוקו בנצ"ב שניהם יתחייבו בקבורה שהיא תחת נדוניית' ולא תחת עיקר ותוספת ומ"ש הרשב"ץ דאם מחלה כתובתה סתם ידה על התחתונה ומפסדת הנדוניי' וכו' הרשב"א בתשוב' הביא' מרן הב"י סימן זה כ' וז"ל ועוד מה שטען הטוען דמן הסתם ידה על התחתונה שהיא קרויה על השטר מסתברא דבמקום הזה הבעל קרוי בעל השטר וידו על התחתונה וכו' ואינו דומה למ"ש בפר' ג"פ שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע דשאני התם שהלוה פרע וכיון שהמלוה מודה שפרע לו שטר אחד אם טען שלא פרע לו אלא הקטן עליו להביא ראיה אבל במוחל או נותן שטר שיש לו על ראובן נ"ל דראובן מקבל מתנה הוא ועליו להביא ראיה מה נתן לו או מחל לו וכו' ע"ש גם הריטב"א בר"פ הכותב כ' די"א דרב אשי ס"ל דבכל דבר שהוא של שובר או מחילה לא אמרי' יד בעל השובר על התחתונה אלא יד בעל החוב שבא להוציא ממון מחבירו עליו הראי' כדאמרי' בפ' גט פשוט שטר לך בידי פרוע וכו' ודחה הריטב"א דהתם שאני שאין בלשון השטר שום ספק וכו' אבל כשיש בל' השובר ל' סתום שסובל ב' משמעות והרי הוא מסופק אם נמחל החוב ההוא אליבא דכ"ע יד בעל השטר על התחתונה ויד בעל החוב על העליונה כיון שחיובו ברור הוא ע"ש

(טז) דין י"א תבעה נדוניית' וכו' כ"כ הב"י בשם הר"ש ן' הרשב"ץ וז"ל הרשב"ץ בתשוב' ח"ב סי' ק"ן וכיון שיש לה עיקר כתובה יש לה מזונו' אע"פ שמחלה נדונייתא וכ"כ בשם הרשב"א כל אלמנה שנפרעה נדוניית' ולא גבתה עיקר כתובת' דהיינו מנה ומאתים יש לה מזונות וכן ראיתי שכ' הרמב"ן וכן הוא בלא ספק דתנאי כתובה כנגד מנה ומאתים אתקון וכו' ע"ש וכ"כ בתשו' סי' רצ"ב תיקון ז' דאין אלמנה מפסדת מזונות אא"כ תבעה כתובת' בב"ד ותתבע הכל נדוניא ועיקר כתובה ואפי' תבעה נדוני' ותוספת ומקצת עיקר כתובה ניזונת על אותו מקצת שנשאר לה וכו' ע"ש ול"ד תתבע הכל נדוניי' ועיקר כתובה דאפי' לא תבעה נדוני' אלא עיקר כתובה ותוספת אין לה מזונות

(טוב) כתב הב"ש דדעת הרמב"ם ברפי"ו מהל' אישות דאין הנדוני' בכלל כתובה וכ' המ"מ וז"ל ודע שיש קצת דברים שהכתובה והחוב שוין בהן כפוגמת כתובתה ופוחת' ונפרעת מנכסי יתומים ושלא בפניו ומן המשועב דין שכל אלו ב"ח ג"כ צריך שבועה בהן ואין ספק שדין זה נוהג אף בנדוני' ולא הוצרך רבינו לבאר כן דפשוט הוא שלא יפה כחה מן החוב וכו' וכת' הלח"מ וא"ת א"כ למה הוצרך רבי' לכתוב דין הפוחתת ודין הפוגמת כתובת' הא פשיטא דלא יפה כחה מן החוב הא לאו מילתא היא דהו"א דגרע ולא תגבה אפי' בשבועה קמ"ל דבשבוע' מיהא גובה וכו' ע"ש וליתא דלשון המשנה והרמב"ם לא תפרע אלא בשבועה וכו' משמע דס"ד דנוטלת בלא שבועה וכן הכריחו החו' בכתובות דף פ' בד"ה ישבע וכו' והר"ן פ' כל הנשבעי' עש"ב ובפ' השולח אמתני' דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וכו' פרכי' מאי אריא אלמנה וכו' אלמנה איצטרי' ליה סד"א משום חינא אקילו רבנן גבה קמ"ל ע"ש אלמא כתובה עדיפא מב"ח וס"ד דגובה בלא שבוע' משום חינא קמ"ל ועיין בתשו' מהר"י ן' מיגש סי' ל"ג

עוד כתב הב"ש דלהרמב"ן והרא"ה אם לא מחלה הנדונייא אוכלת בשביל הנדוני' וכ"כ הב"י בשם תשו' הרשב"א וכו' ובתשוב' רשב"א סימן ר"ה דפסק כל זמן שלא נשאת הנכסי' בחזק' לענין מזונות לפ"ז בפלוגת' זו היא מוחזק' וא"י להוציא ממנה ויש לה מזונות בשביל הנדוני' ע"ש וצ"ל ובתשוב' רש"ך סי' ר"ה דפסק וכו' והיא תשו' מהרש"ך ח"ב סימן ר"ה בפלוגת' זו דנכסי' בחזק' אלמנה לענין מזונות כדאמרי' גבי יתומי' אמרו נתננו והיא אמרה לא נטלתי דכ"ז שלא נשאת על היתומי' להביא ראיה