ערך השולחן חושן משפט חלק ג צח

כמ"ש ר"ת וכולי ואע"פ שר"י חולק קצת על ר"ת בזה מ"מ מודה הוא שאם המומחה הוא גוי שלא קנה שהרי אם זיכה לו ע"י גוי זכייה גמורה לא קני כ"ש דבמ"ש לא קני דלא עדיף מ"ש מזכייה גמורה וכו' וכ"ש הכא דהדר ביה הממחה וכולי ע"ש הרי דס"ל דאפי' לא חזר הנותן אם הלוה גוי לא קנה מיהו מ"ש דר"י חולק על ר"ת מדברי הרא"ש שכ' והוסיף ר"י לבאר וכולי משמע דר"י אינו חולק על ר"ת כמ"ש מרן הב"י וכ"כ המרדכי פרק קמא דגיטין והסמ"ג עשין פ"ב כ"כ בשם ר"ת וכ"ה בתשו' מהר"ם סימן קצ"ב ובתשו' דשייכי לס' נזיקין סי' ז' עיין שם וכן משמע בתשו' השייכי לס' משפטים סי' כ"ט וסימן ס"ח דאפילו לא חזר הנותן לא שייך דין מ"ש בגוי גם הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שע"ז כ' וז"ל מסתברא לי שאין דין מעמד ג' בגוי שלא נתקנה מ"ש אלא משום תקנת הלווים שאם א"א שאין המלוה יכול להנות משלו עד זמן הלואתו גם הוא נמנע ולא ילוה ונמצא נועל דלת בפני לווין וכו' עיין שם וא"כ מה"ט אפי' לא חזר הנותן לא שייך מ"ש בלוה גוי דלא חשו לתקנתו ולנעול דלת בפניו דאדרבה אסור להלוותו

ל"ג כתב מהרשד"ם סי' שכ"ט דה"ה בישראל מומר להכעיס לא תקנו מ"ש כמו בגוי והש"ך חולק עליו דה"ד בגוי מטעם דלא עדיף מ"ש מזכייה גמורה ואין זכייה לגוי אבל ישראל מומר יש לו זכייה עיין שם ונראה דלפי מ"ש מהר"ם בתשו' השייכות לס' משפטים סימן ס"ח וז"ל דישראל ל"מ לאקנויי לחבריה שחייב לו גוי במ"ש וכולי כמו שפי' ר"ת דדוקא הלואה דישראל מקני' במ"ש אבל מלוה ופקדון שיש לישר' ביד גוי אשר פיהם דבר שוא לא מקניא במ"ש וכולי נראה דה"ה במומר להכעיס מה"ט דאשר פיו דבר שוא גם הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שע"ז כתב וז"ל מסתברא לי שאין דין מעמד ג' בנכרי שלא נתקן מעמד ג' אלא משו' תקנת הלוים שאם א"א שאין המלוה יכול ליהנות משלו עד זמן הלואתו גם הוא נמנע ולא ילוה ונמצא נועל דל' בפני לוים וכו' עיין שם וא"כ ה"ה מומר להכעיס דאין מצווים להחיותו ומותר להלוותו ברבית כמבוא' בטי"ד סי' קנ"ט עיי"ש ודאי לא חיישינן לתקנתו ולנעול דלת בפניו וה' דברי אמת בקו' ז' ד' ס"ה כ' לענין הרשאה דיכו' המוחזק לומר קי"ל כמאן דסבר דאין שליחות למשומד וזכייה מטעם שליחות עיין שם באורך

ל"ד כתב מהרימ"ט סימן צ"ה דה"ד לענין שיכול לחזור הנותן אבל אם לא חזר הנותן חייב הגוי ליתן למקבל שלא יהא כח הגוי חמור מכח ישראל דמתחייב בע"כ למקבל עיין שם באורך וכתב ה' כרם שלמה סימן כ"ד ואולי כיון דהנותן יכול לחזור ה"נ אם מת יורשיו יכולים לחזור דירשו כח אביהם ולכך כ' ה' פני משה ח"ב סימן קט"ז בנ"ד דנכסי בחזקת יורשי' ומ"ל קיימא לן כר"ת דאין דין מעמד ג' בגוי הלוה עיין שם באורך ונראה דס"ל דאפי' לא היה אביהם זוכה אלא מספק מכח שהוא מוחזק טועני' ליורשים וה' עדות ביעקב סימן כ"ה כ' דכל שהאב אינו זוכה אלא מספק ומכח שהוא מוחזק לא טעני' ליורשי' וכ"כ ה' שמחת יום טוב סי' ל' דף קט"ו לדעת בעה"ת וכ"כ הכנה"ג בסי' ק"ת דלא טעני' ליורשים טענה דקי"ל עש"ב ומ"ש הכנה"ג בסימן ק"ח אות ג' דבסימן רמ"ו כ' דלא טעני' ליורשי' טענת קי"ל הרואה דברי ה' דבסי' רמ"ו שכן דעת מהרש"ג והר' תמה עליו מנ"ל הא ודעתו דאפילו למוחזק עצמו ב"ד טועני' בשבילו קיי"ל וכ"ש ליורשים וכ"כ בסי' כ"ה עיין שם והתימא על ה' שמחת יום טוב שלא ראה דבריו וכ"כ עוד בתשו' בסי' נ"א גבי פסק דין דיכו' המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דנאמן לומר פרעתי וטועני' ליורשי' כן ובסימן נ"ז כתב וז"ל עוד כ' בעל הקו' דמאחר דטענת קי"ל חלושה די כשהבע"ד עצמו יטעון כך אבל לא טעני' בעבורו וכו' וכבר כתבתי בפסקי הא' שדברי מהרש"ך חלק ב' סימן ק"ף ברור מללו שב"ד טועני' כן והדברים מוכרחים וכו' ומן התימא עוד עליו שלא הבינו דטועני' ליתמי קי"ל וכו' עיין שם וכ"כ עוד בתשו' ח"ב סי' ס' ע"ש ועי' בס' בני אהרן סימן כ"ד ובסי' ק"מ הוכחתי עוד כן דאפי' אין אביהם זוכה אלא מכח שהוא מוחזק טועני' ליורשים ע"ש באורך: סימן קכ"ז

א' דין א' ואח"ך גרשה וכו' וה"ה נתאלמנה מה"ט דכל מה שיש ברשות האשה בחזקת בעלה הוא עד שתביא ראיה הרשב"ש סימן תר"ז עיין שם וכן דעת הרשב"ץ ח"ג סי' צ"ג ע"ש וראיתי להכנה"ג חא"ה סי' פ"ה הגה"ט אות ל"ב שכתב גבי אם אומרת ע"מ כן נתנו לי שלא יהא לבעלי וכולי וזה ל' מבואר דה"ד בטוען הבעל בריא אבל כשטוען שמא תשבע שהוא כדבריה דומיא דקנתה קרקע במעות טמונים שהקרקע הוא של בעל וכ' הר' יונה הביאו הבעה"ע למעלה דדוק' בטוען בריא אבל בטוען שמא צריך להחזיר לה מיהו בין הכא ובין התם אם מת טועני' ליורשים וכו' ואפי' שהיורשים אינם טוענים בריא אין טעני' להו שאביהם היה טוען בריא דשלו וכבר נשאל הר"ם מטראני ח"א סימן רמ"ב על א"א שהפקידה נכסים ביד ראובן וכולי ומת בעל האשה והניח יתום מאשה אחרת וכולי והשיב ה' דלדעת הרמב"ם כל שלא הביאה האשה ראיה שהם מנכסי נדונייתא הם בחזקת הבעל ומוציאין מיד הנפקד ע"כ והטעם ודאי דטועני' ליורשים שאביו היה טוען שהם שלו ועליו להביא ראיה ואף על פה שהנכסים ביד שליש כל שאינם ביד האשה בחזקת הבעל קיימי ע"ש ומ"ש דאפי' הנכסים ביד שליש כל שאינם ביד האשה בחזקת הבעל הם כ"כ המש"ל בפ' ט"ו מהל' טוען דין ט' וזה לשונו דבמטלטלין נמי אם הם מונחים ביד שליש שאין א' מהם מוחזק מוקמי' בחזקת מריה קמא וכן כ' הרמ"ה הביאו הטור סימן ר"מ גבי ב' שטרות היוצאים ביום א' ע"ש וכן נר"ל ראיה מדאמרי' בפ' השואל גבי המחליף פרה בחמור וכו' דמוקמי' לה בעומדת באגם ובסימטא ופרכי' ואוקמי' בחזק' מרא קמא וליהוי אידך הממע"ה הא מני סומכוס היא וכו' עיין שם משמע בהדיא דלרבנן כשאינו ברשות א' מהם מוקמי' לה בחזק' מרא קמא וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' סימן רמ"ד ובפ' המוכר את הבית סס"י כ"ב ע"ש וכ"כ התוס' בבתרא דף ל"ג ע"ב בד"ה ואי וכו' וז"ל וא"ת מאי איריא משום דלא חציף ת"ל משו' דתפיס מ"ד אמטלטלין שאינן עשויים להשאיל ולהשכיר דאם אמר לקוחים הם בידי נאמן וי"ל דאיצטריך דטעמא דלא חציף אם לקטם והניחם ברשות שאינם שלו דלא תפיס בהם עכ"ל אלמא אפי' לקטם והניחם ברשות אחר לא חשיב תפוס וה"נ בנדון המבי"ט האשה לא חשיבא תפוסה אף ע"פ שהיא הפקידה ביד שליש אבל הכנה"ג שם כתב דמהר"ם גאלנטי ס"ל דכיון דהנכסים ביד שליש הם החזק' האשה ע"ש וכן ראיתי למרן בתשו' בס' אבקת רוכל סי קס"ה שכ' וז"ל ומאחר ששנינו יחזיר לאשה וכו' בחזקה