ערך השולחן חושן משפט חלק ג צז

לעיין ראובן שאמר לשמעון מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה ויהודה אינו במעמדם אך לוי וראובן ושמעון הם במעמד א' וזה נראה ממ"ש הרי"ף בההיא דקמא וכולי אנן יד עניים וכולי דמטעם מעמד ג' זכו בהם נראה מדבריו שזכה יהודה בהמחאת לוי ומסתברא דהאי סברא ליתא דלוי הא לא קני מיד כל זמן דלא אתי לידיה אלא במה זכה יהודה אלא נראים הדברים כמ"ש רבי' אפרים וכולי דההוא פלגא דזוזא כבר מטא ליד ר' יוסף וכולי עש"ב הרי דמדמו לה לההיא יד עניים וכולי וא"כ למאי דקיי"ל כהרי"ף וכמו שפסק הטו' ומרן בי"ד סימן רנ"ח דמי שהיה לו חוב ביד א' ואמר חוב ה שיש לי ביד פ' יהיה לצדקה אם אמר כן בפני ב"ח ובפני גבאי או בפני אדם חשוב שבעיר זכה בו הגבאי או אדם חשוב מדין מ"ש ע"ש ה"נ זכה וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין ד' כ"ז וז"ל וש"מ דמ"ש דכל כה"ג שאמ' תנהו לפ' זה שיזכה בו לפלו' זכה ע"ש וכן הסכימו ה' המאירי והרא"ה הובאו בספר א"ז בפ' שור שנגח עם הרי"ף דזוכה במ"ש לאחר עיין שם והש"ך כ' ודלא כבעה"ת וכולי עיין שם שלא ראה דברי הריטב"א והרא"ה והר' המאירי דס"ל דזוכה במ"ש לאחר וכבר ה' דברי אמת בקו' ז' השיגו מדברי הריטב"א ע"ש וראיתי למהרש"ל ביש"ש פרק קמא דגיטין סי' ל"ז שכ' וז"ל דשאר המפרשים הביאו דברי הרמב"ן ולא חילקו בין הנותן למקבל וכן מסתבר שלא לחלק וכולי וא"ת דע"י שליח ה"ה נמי בלא שליח דזכייה מטעם שליחות הוא וזכין לאדם שלא בפניו וכי היכי דבלא שליח פשיטא דלא מהני בלא מ"ש א"ל שיאמר זכה ויהא הממון ביד הנפקד ה"נ עם השליח ודומה לזה כ' התוס' על התופס לב"ח וכולי עיין שם ונראה שזה דעת ר' אפרים ובעה"ת דבלא שליח ודאי דלא זכה כל שלא בא בידו וה"ה ע"י שליח דזכייה מדין שליחות ולכך דחו דברי הרי"ף דס"ל דגבאי לא עדיף משלי' דכיון דקי' לן דשלוחו של אדם כמותו מדין שליחו' ואפ"ה לא מהני מ"ש בזכייה ושליחות וה"ה ע"י גבאי והתימא על מהרש"ל שלא ראה דברי בעה"ת דסבירא ליה שלא כדעת הרי"ף מיהו ק' דהא בפ"א דקידושין איבעיא לן שדה לא' ומטלטלין לא' מהו וכולי ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון לר"ע וכולי ואבע"א שאני ר"ע דיד עניים הוא עיין ש' ברש"י אלמא יד גבאי עדיף משליח דאם שליח מהני ה"ה בלא שליח דזכיה מדין שליחות וכן פסק מרן בסי' ר"ב דאם קנה שדה לאפטרו' ומטלטלין ליתומים קנה וכ"ש גבאי עיין שם בההמ"ע ס"ק י"א אלמא אפילו במקום דע"י זכייה ושליחות לא קנו ע"י אפטרופוס אי גבאי קנו וא"כ גם לפי' הרי"ף דמדין מ"ש זכו עניים אימא דהוא הדין בגבאי דיד עניים הוא ולא בשליחות וזכייה וכן חי' הש"ך בס"ק ע"א וס"ק פ"ו והוא מוכרח כמ"ש ובזה ניחא מ"ש מרן דין זה בשם יש מי שאומר והש"ך נדחק עיין שם דס"ל למרן דרבי' אפרים ובעה"ת חולקים ופשיטא דלא גרע גבאי משליח וא"א דע"י שליח מהני ובלא שליח לא מהני אמאי דחו פי' הרי"ף אימא דה"ה בגבאי דלא גר' שליח אבל ע"י זכייה לא מהני אלא ודאי ס"ל דאם ע"י שליח מהני ה"ה בלא שליח דזכייה מטעם שליחות ועיי' בה' מח"א בה' שותפים סימן ח'

ל' דין כ"א מעמד שלשתן ליתיה מפי הכתב וכולי עיין בס' משפטים ישרים סי' י"ג

ל"א דין כ"ב ויש מי שחולק וכולי הרדב"ז ח"ג סימן תמ"ט כ' דתשו' הרי"ף לאו דסמכא היא שהרי לא כת' א' ממפרשי ההלכה ולא הרא"ש ואפילו תימא דסמכא היא וכתבה ה' יחיד הוא בדבר וכל הפוסקים חולקי' עליו וכ"ש לדעת מהר"י קולון שכ' נהגו לפסוק כהרי"ף במקום שאין התוס' חולקים וא"כ הדבר ברור שאין מעמד שלשתן בגוי וכן ראוי לפסוק וכן כת' בתשו' סימן תקע"ד עיין שם ותמהני על הרדב"ז שלא ראה דברי בעה"ת שכ"ח חלק שני שכ' וז"ל והיכא דאמר ישראל לגוי במ"ש מנה שיש לי בידך תנהו לישראל חבירי בזה כ' הראשונים דכיון שנתרצה לחזור על הנוי סלק עצמו מחבירו וכולי דל"ש גוי ול"ש ישראל בדין מ"ש שניהם שוין וכן הורה הרי"ף בתשו' עכ"ל הרי דבעה"ת העיד על הראשונים והרי"ף דדין מ"ש איתא בגוי נמי וכ"כ ה' חקות הדיינים סימן קל"ב ודין מ"ש הוא אפילו בגוי בין שיהא הלוה גוי בין שיהא המקבל גוי ואם ישראל הנותן צה לחזור בו אינו יכול וכולי עיין שם וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין דף מ"ח עיין שם ומהראנ"ח חלק ב' סי' א' כ' דיכול לומר קי"ל כהרי"ף ושאר גדולים עיין שם ומ"ש מהר"י קולון נהגו לפסוק כהרי"ף במקום שאין התו' חולקים כבר כ' הרדב"ז עצמו בתשו' שם סימן קצ"ט דלא ר"ל דבמקום שהתו' חולקים נפסוק כהתו' בהכרח אלא א"ל הכי וא"ל הכי ודמי למאי דאמרי' סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם שפי' אינו בהכרח שהלכה כסתם כמו מחלוקת ואח"ך סתם דהלכה כסתם וכו' עי' שם מיהו מהר"ם מינץ סימן ל"ה כ' דמהר"ם ס"ל דאם נחלקו התוס' על הרי"ף אין הלכה כמותו עיין שם אבל ה' שארית יוסף סימן כ"ב כ' בשם מהרי"ק דאם במקום שנחלקו התוס' אינו בהכרח לומר לסמוך על פסקי התו' ור"ל דהוי כמו ספיקא דדינא וכו' ע"ש ועי' במהרשד"ם סימן רפ"ח וסימן שע"ו כ' כשהרי"ף והתוס' חולקים לא מפקי' ממונא עיין שם ונראה דלכ"ע הכא נקיטינן כהרי"ף והראשונים ובעהי"ת והריטב"א וה' חקות הדייני' אפילו להוציא ממון נגד התוס' ועי' בתשו' בספ' אבקת רוכל סימן קמ"ו שכ' שאין דין מ"ש גבי גוי ומרן הסכים עמו עיין שם

ל"ב לא קנה כתב מהרימ"ט סימן צ"ה דה"ד לענין שיכול לחזור הנותן אבל אם לא חזר הנותן חייב הגוי ליתן למקבל שלא יהא כח הגוי חמור מכח ישראל דמתחייב בע"כ למקבל עיין שם וכבר תמה עליו הרב משאת משה סימן ח' מדברי התוס' דגיטין די"ג בד"ה במעמד וכולי דמוכח בהדיא דאין חי' בין אם חזר הנותן או לא אלא במקבל גוי אבל בלוה גוי אפילו לא חזר הנותן לא קנה עיין שם וכן כתב המרדכי שם והסמ"ג עשין פ"ב ומהר"ם בתשו' דשייכי לס' קנין סי' ח' עיין שם ודברי ר"ת הם בתשו' מהר"ם הארוכות סי' קצ"ב וז"ל אם הנפקד גוי אינו קונה במ"ש שהרי לא מצי' גוי זוכה לאחרים וכולי וכיון דאשכחן דבע"כ א"כ היכא שיש לו לזכות איכא מ"ש אבל גוי לא אשכחן דזוכה לאחרים וכולי עיין שם באורך שיש ט"ס והר' נחפה בכסף סי' כ"ו כ' דודאי גם בלוה גוי יכול ליתן כיון דאפילו בלא מ"ש הדין כך וא"כ מה חי' בין לוה גוי למקבל גוי אלא ע"כ דלוה גוי כשלא חזר בו הנותן חייב הגוי ליתן בע"כ אבל במקבל גוי אינו חייב ליתן אלא רשות בידו ליתן ע"ש באורך וליתא דדברי התוס' והמרדכי והסמ"ג ומהר"ם בשם ר"ת מוכח דאם הלוה גוי גרע טפי ממקבל גוי ואפי' לא חזר הנותן לא קנה דאינו זוכה לאחרים אם המקבל גוי כל שלא חזר הנותן ישראל הלוה זוכה לגוי וכ"כ הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ב וז"ל וכיון שהלוה ל"ש ביה דין מעמד ג' דהא גוי הוא ובגוי לא תקנו מ"ש