ערך השולחן חושן משפט חלק ג צה

אלא עד אחד סלקא דעתך שיאמינו שטעה דמ"ל לשקר הרי הוא יכול להכחיש העד מיהו בב' עדים אף על גב דיכול לומר פרעתיך אחר כך לא אמרינן סמך שיאמינהו במגו שיכול לומר חזרתי ופרעתי דמתיירא הוא שמא יתבענו לאלתר לב"ד שלא יזוז יד העדים מתחת ידו ויוצא ממנו או יאמר אל תפרענו אלא בעדים דאם ן אף בהודאה בפני עד אחד שסמך שיאמינהו במגו שיכול להכחישו אלא ודאי אין זו סמיכה וכו' אי נמי דהוי העזה כשהכחיש את העד ושמא יפסלוהו לעדות ולשבו' עיין שם באורך ונר' שתפס דעת הרא"ש דאינו נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי ודוקא אם המחהו בעדים לא אמרינן שסמך שיאמינהו במגו דפרעתיך דמתיירא הוא שמא יתבענו לאלתר בבית דין או שמא יאמר לו אל תפרעני אלא בעדים ואף שהרא"ש ס"ל דוקא כשקיבל דבריו אז אין חילוק בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה אבל אם לא השיב לו על דבריו אלא שתק בזה יש חי' בשעת הלואה אפילו לא אמר הן אלא שתק שתיקתו הוי הודאה דדעתא דהכי קיבל המעות אבל שלא בשעת הלואה צריך לקבל עליו בפירוש וכו' ואם כן הכא בהודאה אינו מתיירא שיאמר לו אל תפרעני אלא בעדים דאפילו שתק אינו כלום מכל מקום אנן קיימ' לן דאפילו אחר הלואה וא"ל כן אפילו לא קיבל צריך לפורעו בעדים כמבואר בסימן ע' עיין שם אבל אם לא המחהו בעדים נאמן שסומך שיאמינהו במגו דלא היו דברי' מעול' אבל לדעת בעה"ת אפי' המחהו בעדים נאמן במגו דפרעתי וכתב הסמ"ע ס"ק ט"ל דאינו מתיירא שמא יתבענו לאלת' דבתוך הזמן אינו תובעו עיין שם ונראה דאף בעה"ת ש' כ"ה סבי"ל דאפילו אחר הלואה מהני תנאי דאל תפרעני אלא בעדים הכא לא חייש שמא יאמר לו אל תפרעני אלא בעדים ומכל מקום בעד א' נראה דלכ"ע אינו נאמן דלא אמרינן מגו דלא היו דברים מעולם שהיה מכחיש את העד ולהעיז פניו או שירא שמא יפסלוהו לעדות ולשבועה ואף שהתוספות בפרק ח"ה דף ל"ד בדבור המתחיל הוי וכו' דחו זה דלא חיישינן שמא יפסלוהו כבר כתב ה' כנה"ג בסימן פ"ב אות קל"ב דהתוספות בפ' הכותב והר"ן בפ' כל הנשבעין והמרדכי בפרק ח"ה סבירא להו דאפי' בלא שבו' לא אמרינן מגו להכחיש את העד וכן דעת הרמב"ן והריטב"א ע"ש ואם כן כל שכן אם היה צריך לישב' נגד העד דלא אמרינן מגו שהיה מעיז פניו לישב' נגד העד ונראה דגם למסקנת התוספות בפרק ח"ה דל"ד דאמרי' מגו אף שהיה צריך לישב' נגד העד הכא אינו נאמן לו' טעיתי במגו דלא היו דברים מעולם דהא דמיא לנסכא דר"א דהוי מחוייב שבו' ואין יכול לישב' וכן כ' הרמב"ם ומרן בסימן נ"ח בשטר בעד אחד וטען הלוה פרעתי דהוי מחוייב שבו' ואין יכול לישב' ומשלם וכתב הריב"ש בסי' שצ"ב דסבירא ליה כיון דאם היו ב' בשטר היו מחייבי' אותו ממון ואינו נאמן לומר פרעתי אף עד אחד בשטר מחייבו שבו' וכיון שהוא מודה שלוה ואינו מכחיש את העד הוה ליה כב' בשטר ואינו נאמן לומר פרעתי וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן צ' עיין שם והכא נמי כיון דאם היו ב' שהודה בפניהם היו מחייבים אותו ממון עד אח' מחייבו שבו' כיון שהוא מודה שהודה ואינו מכחיש העד הוה ליה כב' בהודאה ואינו נאמן לומר טעיתי וגם הרשב"א בתשוב' שם שחלק על הרמב"ם וז"ל ואינו כן אלא כ"מ ששנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבוע' כלו' ששנים מחייבים אותו ממון בעדותם ממש שאלו העידו ב' שהלוה אותו מנה והלה אומר לא הלויתני הרי זה מתחיי' על פה עדותם וכו' אבל כשהוציא עליו שטר שחותמין בו ב' והוא אומר שפר' אינו מחוייב לשלם משום עדותן ממש שהרי אין מעידין שלא פרעו והם אינם יודעין אחר שנגמר' עדותם אם פרעו אם לא ולא מחמת עדותם אנו מחייבי' אותו עכשיו אלא משום חזקה דשטרך בידי מאי בעי וכו' עכ"ל ונראה דדוקא התם דבגמר עדותם לא נתתייב אלא על ידי חזקה אבל הכא דומיא דנסכא דר"א כמו דהת' דשנים מחייבים אותו ממון ואינו נאמן לומר דידי חטפי לכך עד אחד מחייבו שבו' ומתוך שאינו יכול לישב' משל' הכא נמי כיון דאם היו ב' בהודאה אינו נאמן לו' טעיתי עד אחד מחייבו שבו' ומתוך שאינו יכול לישב' משלם

כ"ב ויש מי שאומר דאינו נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי וכו' מדברי התוספות והרא"ש נר' לכאורה דאפילו ליכא עדים דאיכא מגו דלא היו דברים מעולם אינו נאמן דאם לא כן לוקמא בליכא עדים וכן כתב מהרשד"ם סימן ע"ד עיין שם וכן כתב הריטב"א בחי' שם וז"ל ואיכא דמקשה למה ליה עדים אפילו בלא עדים נמי יהא נאמן במגו דיכול לומר לא היו דברים מעול' ויש מי שתי' דלא מהימן משום מגו דהוה ליה מגו במקו' עדים או מגו במקום חזקה דאי לא דדייק טפי מעיקר' לא הוה משעבד נפשיה וכו' עיין שם ומה שהקשה הרב פני יהושו' בחי' שם דבשלמא כשיש עדים אינו נאמן במגו דהוי כמגו במקו' עדים אבל כי ליכא עדי' אמאי אינו נאמן במגו דלא היו דברים מעולם ול"ל דהוה ליה כמגו במקו' חזקה דחזקה כיון שהודה במ"ש מנו במקום חזקה בעיא היא ולא איפשטא וקיימא לן קולא לנתב' ועוד נראה לי דהכא לא מקרי מגו במקום חזקה כיון דחזקה לא נודע' לנו אלא על פה והוה ליה הפה שאסר וכו' ע"ש באורך ולא קשיא מדי דאפילו ליכא עדים הוה ליה מגו במקום עדים וכי האי גוונא כתב מהר"ם בתשוב' דשייכי לסדר נזיקין סימן י"ב וז"ל ואפילו אין עדים שקצץ נטיעותיו לא מהימן לומר אתה אמרת לי לקוצצו במגו דאי בעי אמר לא קצצתי וכו' ואם תאמר אמאי לא מהימני' ליה במגו ויש לו' דהוה ליה מגו במקום עדים דאנן סהדי דמשקרי דאין אדם נותן רשות לקצוץ נטיעותיו שאין עומדי' ליקצץ וכולי עיין שם וכן כתב הנ"י בפרק החובל דאינו נאמן במגו דלא היו דברים מעולם דהוי מגו במקום חזקה ופ' מור"ם בסימן שפ"ב עיין שם אלמא אפילו ליכא עדי' ולא נודע' החזקה אלא על פה לא אמרינן מגו במקום חזק' וכבר כתב הרב כנה"ג בסימן שפ"ב משום חזקה אלימת' היא ומגו במקום חזקה אלימת' לא אמרינן עיין שם והכא נמי אינו נאמן במגו דלא היו דברים מעולם דאנן סהדי דלא טעה והוי כמגו במקום עדים או במקום חזקה אלימת' וכן כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן קס"ו וז"ל לא מיבעי' אם יש עדים ששמ' המעיד לראובן ערב עבור מעותיו דאז מוכרח מילתא שלא נתנם לו במתנה גמורה וכו' אלא אפילו אין לו לראובן עדים שהעמיד לו שמעון ערב לא מהימן שמ' במגו דלא העמדת לך ערב ולא הודיתי לך מעולם דמגו במקום עדים הוא דאנן סהדי דאינו אמת מה שטען בו דמגו במקום עדים לא אמרינן כמ"ש ר"ת בסוף פרק קמא דגיטין גבי הנהו גינאי וכו' ע"ש באורך הרי דאפילו ליכא עדים אינו נאמן במגו דלא היו דברי' מעולם וכן משמ' מדברי מהר"י ן' מיגש בתשובות סימן נ"ז עיין שם והסמ"ע דקדק בלשון הרא"ש מדכתב דהוי מגו במקום עדים ר"ל עדים שהודה בפניהם מדלא כת' דהוי כמגו בכף הדמיון וכו' עיין שם וליתא שהרי בתשו' מהר"ם מבואר דאפי' בלא עדים אינו נאמן במגו דלא הד"מ וחשיב מגו במקום עדים משום דאנן סהדי וכו' ומסתמ'