ערך השולחן חושן משפט חלק ג צד

היה עני או עשיר מעמידים השטר בחזקתו ולפ"ז אם הלוה טוען מחלת לי והמלוה מסופק אם מחל לו הכא נמי דגובה בשטרו מספק כיון דא"ץ שבו' מעמידים השטר בחזקתו אבל נעלם מה' דברי בעה"ת שכ"ח והטו' בסימן זה דאם אין בשטר נאמנות ישב' לוי ויטול ע"ש ול"ל דהם אזלי לטעמיהו דס"ל כהרמב"ן גבי טענת מחיל' דצריך לישב' כמ"ש בעה"ת שכ"א חלק שני והטור סימן פ"ב אבל למ"ד התם דגובה בלא שבו' הכא נמי דכותה דמדברי בעה"ת משמע דלכ"ע צריך שבו' הכא ושכן דעת הרמב"ם ע"ש וכן מרן בסימן פ"ב ס' י"א כ' באחרונה דעת מי שאומר בטענת מחילה א"ץ שבו' והכא פסק דצריך שבו' אלמא ס"ל דמדמי' לטענת פירעון

י"ט ישבע לוי ויטול וכולי שבו' בנק"ח כשא"ל ראובן השב' לי הש"ך עיין שם ועיין בהש"ך סימן נ"ח ס"ק ד' וגם הסמ"ע שם בס' נ"ח דס"ל דאפילו לא טען הלוה השב' לי טעני' ליה כיון דאיכא ריעותא דהודה לו עיין שם נר' דלא חשיב ריעותא הכא ואינו נשב' אלא א"כ טען לו השב' לי כנר' בהדיא מדבריו וכ"כ ה' נתיבות משפט ד' פ"ד סע"ב ע"ש

ך' נאמן ראובן בשבועת היסת וכו' במגו שהיה אומ' פרעתיך ונשב' היסת ונפטר וכולי הטור ובעה"ת שכ"ח עיין שם לכאורה נראה דסבירא ליה דזו טענה גרועה היא ואינו נאמן אלא אם יש לו מגו דפרעתיך וא"כ אם הוא בתוך זמנו או התנה עמו שלא תפרעני אלא בעדים ויש עדים בתנאי וטען שהיה עשיר והעני אינו נאמן כיון דליכא מגו דאף ע"ג דאם טען פרעתיך בפני עדים והלכו להם למדינת הים או מתו נאמן מ"מ אינו נאמן בטענה אחרת במגו דאין זה מגו טוב דאינו טוען כך ברצון שכל העולם ידעו שהדבר שקר ולכך הרחיק עדיו כמבואר בסימן ע' עיין שם בב"י וכן כתב הכנה"ג דבתוך הזמן אינו נאמן מיהו אם ההמחא' בתוה"ז והמחלוק' לאחר הזמן מתוך שיכול לומ' פרעתיך היום נאמן לומר שההמחאה כדין וא"ל דהוי כמגו במקו' עדים דאין יכול לומר פרעתיך היום והוא כבר המחהו ואין אדם ממחה וחוזר ופורע דא"כ אפי' ההמחאה לאח"ז איך נאמן שהמחהו כדין במגו דפרעתיך כיון דכבר המחהו ול"ל שההמחאה היתה שלא בעדים ומגו שיכול לומ' פרעתי' ולא המחתי לך נאמן לומר שהמחהו כדין דא"כ אדמפליג בין מלו' על פה בין מלו' בשט' ליפלוג במלוה ע"פ בין המחה בפני עדים להמחה בלא עדים ועוד דאפילו המחה בלא עדים ליכא מגו דניחא ליה לומר שהמחהו כדין מלומר פרעתיך ולא המחתי דלוי לוה של ראובן יודע בשקרו והו"ל ע"א דחייב דצריך לישב' להכחישו ואפשר שהעד ובעל דבר יפסלוהו לעדות ולשבו' אלא ודאי כשטו' פרעתי אחר ההמחאה ואפ"ה נאמן במגו ולא אמרינן אין אדם ממחה וחוזר ופור' וה"נ בהמחאה תוך הזמן והמחלוק' לאח"ז נאמן לומר שהמחהו כדין במגו דפרעתיך היום עיין שם והנה מ"ש דאפילו המחהו בלא עדים ליכא מגו משום דהיה צריך לישב' להכחיש העד ז"ל התו' בבתרא דף ל"ד בד"ה הוי וכו' ואם תאמר ולהימנה בשבו' במאי דאמר דידי חטפי במגו דאי בעי אמר לא חטפי וכו' ול"ל דהא לא חשיב מגו דלא הוי חציף למימר לא חטפי להכחיש את העד או משום שירא שלא יפסלוהו לעדות העד ובעל הנסכא וכולי דהא משמ' דאי לאו עד אחד מחייבו היה פטור והיינו ע"כ במגו וכולי ואומר ר"י דודאי אם לא היה העד מחייבו שבו' היה נאמן במגו דאי בעי אמ' לא חטפי שיכול להעיז פניו להכחיש את העד בלא שבו' אבל השתא דמחייבו שבו' לא מהימן בשבו' על ידי מגו שהיה יכול להעיז פניו ולישב' בדבר שהעד מכחישו אבל ק' וכו' לכן נראה כמו שפירש ריב"ם דודאי הוי מגו ולהכי פטר רב ושמואל דנאמן בשבו' במגו דאי בעי אמר לא חטפי ור' אבא סבר דאף על גב דלית ליה מגו דכיון דאיכא עד אחד המחייבו שבו' מ"ה כן הוא הדין שישב' להכחיש את העד או ישלם ואין מועיל לו מגו ליפטר עכ"ל הרי דר"י סבירא ליה דאינו נאמן במגו שהיה יכול להעיז פניו ולישב' בדבר שהשד מכחישו והתוספות דחו זה והסכימו לתירוץ ריב"ם וכן כתב הרשב"א הובא בש"מ שם ובתשו' חלק שני סימן עיין שם ואם כן לדעת התוספות וריב"ם נאמן במגו שהיה יכול להכחיש העד ולישב' ואפשר לומר שכן דעת בעה"ת והטור דאם המחהו בלא עדים נאמן לומר המחהו כדין דמגו שהיה יכול לומר פרעתיך ולא המחתיך ועיין בפריש' שכ' דאין נאמן הנמחה לו' עני היה או עשיר היה והעני שמא עשו קנוניא או שא' נוח לו מן השני ע"ש ואם כן אפילו לוה שלו יוד' בשקרו לא חשיב עד אחד ויכול להכחישו שלא המחהו ואינו מחוייב שבוע' מהאי טעמא אבל קשה דהסמ"ע סי' קכ"ג ס"ק י"ז כ' וז"ל ונראה דכשאין ללוה עתה ממה לשלם מקבלין עדותו על הקבלן או על הערב להוציא מידו ולשלם ולא אמרי' שיחש' נוג' בדבר כי יחשוב היום או למחר יהיה לו ממה לפרו' ויגבה המלו' מידו ולכך רוצה שיגב' חובו עתה מהערב שהרי אין לו ריוח בזה שגם עתה שיפר' הערב יחזור הערב עליו כשהיה לו מה לפרו' ודוחק לומר משום דהב' נוח לו והראשון קשה ועוד דלא נחשב עבור זה נוג' בדב' כדאמרינן בפרק ח"ה וכו' עיין שם בהש"ך וכבר כתבתי שם דברי הרמ"ה עיי"ש והכא נמי הלוה שהוא עני ואין לו מה לשלם לא הוי נוג' בדבר ולא אמרינן דכשהיה לו למחר מה לפרו' הראשון נוח לו והשני קשה ואם כן לתי' ר"י דלא אמרינן מגו שהיה יכול להעיז פניו ולישב' בדבר שהעד מכחישו והכא נמי לא אמרינן מגו שהיה יכול לומר פרעתיך ולא המחתיך להכחיש העד ולישב' אבל לדברי ריב"ם שהסכימו התו' עמו אמרי' מגו שהיה יכול להכחיש העד ולישב' ואם כן אפשר לומר שכן סובר בעל התרומו' והטור מיהו יש להכריח כן שהרי הטור בסימן רצ"ו כ' גבי פקדון דנאמן במגו דנאנסו צריך לישב' שבו' דאורי' בנקיטת חפץ כאלו היה נשב' אלו היה טוען נאנסו ע"ש ואם כן הכא נמי אם אינו נאמן אלא במגו שהיה יכול לומר להכחיש העד צריך לישב' שבו' דאורייתא והטור כ' נאמן במגו שאם היה אומר פרעתיך היה נשב' היסת ונפטר עיין שם משמ' דגם בטוען פרעתיך היה נשב' היס' וא"א שהיה טוען פרעתיך ולא המחתיך צריך שבו' דאו' להכחיש העד וגם בטענה זו שהמחהו כדין כיון דאינו נאמן אלא במגו צריך שבו' דאו' אלא ודאי שיכול לו' פרעתיך אחר ההמחאה דאינו מכחיש העד אך קשה שהרי כתב הרא"ש הביאו הטור דהמחהו אצל חבירו שלא היה בידו כלום דלא קנה אינו נאמן לומר שפרעו אחר כך עיי"ש והכא נמי אינו נאמן שפרעו אחר ההמחאה (אמר המגיה עד כאן מצאתי)

כ"א דין י"ג ואם לא המחהו בעדים וכו' יש מי שאומר שנאמן וכו' אם המחהו בפני עד אחד כתב מהרימ"ט חלק א' סימן נ"ו דלמאן דאמ' הודאה בפני עד אחד אינה כלום ואין צריך לישב' ודאי נאמן לומר טעיתי אבל למאי דקיימא לן בסי' פ"א דהודא' בפני עד אחד הוי הודאה לישב' נראה דאינו נאמן לומ' טעיתי דודאי דקדק כשהודה ושמא תאמר כל שאין כאן