ערך השולחן חושן משפט חלק ג צג

כשהודה לו תחלה וא"ל הן וכשא"ל התובע אתם עדי שתק אבל כששתק מתחלה ועד סוף יכול לומר לא חששתי להשיבך עיין שם בהש"ך ס"ק י"ז אלמא לא אמרי' שתיקה כהודאה אלא א"כ הודה בפי' מתחלה וה"נ ששתק וא"ל (א"ה עכ"מ)

י"ז דין יו"ד ונמצא הלוה עני וכו' כ' מהר"א ששון סימן ק"ד וזה ל' נראה דלוה זה מ"ל קי"ל דאף על גב שהייתי יוד' שהוא עני פטור כהרמב"ן אבל בנדון דידן כיון שהמלוה היא בשטר הרי כ' הרמב"ם טען לוי שהיה ראובן עני והטעהו ושמ' אומר עשיר היה והעני על שמ' להביא ראיה וכו' וכבר תמה עליו הש"ך ס"ק מ"ג דלהרמב"ן פטור כיון שהמחהו בסתם כדין אין לך שובר גדול מזה וכו' וכתב ואולי דכוונת מהר"א ששון כיון שיש לחבירו שטר בידו הוה ליה כגבוי ולמ"ל קי"ל ומביא ראיה מהרמב"ם דכנגד השטר צריך להביא ראיה ברורה וזה שטוען קי"ל אינה ראיה ברורה אלא ס' אבל לפע"ד זה אינו וכולי עיין שם ולכאורה אם טענת קי"ל הוי ספק אפילו במלוה על פה חייב דהוי כאומר הלויתני ואיני יוד' אם פרעתיך דחייב וכן כתב הרב כנה"ג בסי' כ"ה הגב"י אות י"ב דאם המחלוקת הוא אי הוי פירעון או לא הוי פירעון חייב לשלם אפילו בידי אדם דהוה לי' כאומר הלויתני ואיני יוד' אם פרעתיך דחייב וכ"כ מהראנ"ח חלק שני סימן א' וי"ט דכשהמחלוקת היא על הפיטו' לא מצי למימר קים ליה וכן כ' מהראד"ב למאן דאמ' טענ' קי"ל הוי ס' עיין שם ואם כן אי סביר"ל למהרא"ש דהוי טענת ספק אפילו במלוה על פה חייב אבל תמהני על הרב כנה"ג שהרי מהראנ"ח חזר וכתב דאיני יודע אם פרעתיך דוקא חייב משום דהוי שמא גרוע דהיה לו ליד' אבל שמא טוב אפילו החיוב ברור וספק בפירעון יכול לו' קי"ל עיין שם באורך ואפשר דסבירא ליה דאף על גב דאומר הלויתני ואיני יוד' אם פרעתיך חייב היינו דוקא אם המלוה טוען בריא שלא פרעו אבל אם המלוה גם כן אינו יוד' פטור לכ"ע והכא נמי ספיקא דדינא דהס' לזה ולזה דכותה וכבר הרב מש"ל בפרק י"א מהלכות מכיר' דחה דברי מהראד"ב דמדמי ספק דדינא לאומר איני יוד' אם פרעתיך דשאני הכא דאף אם המלוה אינו טוען ברי' שלא נפר' וכו' ועוד שאני איני יוד' אם פרעתיך דריע טענתיה דהיה ליה למיד' אם פרעו ומשום הכי חייב מה שאין כן בס' פלוגתא דרבוותא עיין שם וכן כ' מהרש"א בתשו' סימן ט"ז עיין שם וכן כתב הרב מקור ברוך סי' נ"ו בבעיא דרועה מזויין דלא הוי כברי בחיובא וס' בחזר' מה"ט דשניהם מסופקים עיין שם ואם כן ה"נ במלוה על פה פטור דהוי כאלו המלוה והלוה טוענים ס' אם פרו' הוא או לא דלכ"ע פטור אבל במלוה בשטר דאם שניהם טוענים שמא הוא פרו' גובה בלא שבו' כמבואר בסימן פ"ב ס"ב עיין שם הכא נמי אם יד' שהיה עני לא מצי למימר קי"ל כהרמב"ן ליפטר כיון דפלוגתא דרבוותא היא אי חשיב פירעון או לא הוה ליה כשניהם טוענים שמא וגובה בשטר בלא שבו' אבל אין נראה כן דה"ד בפלוגת' דרבוותא (א"ה עכ"מ)

י"ח דין י"א טען לוי שהיה שמעון עני וכו' וראובן טוען בריא אבל אם לוי טוען בריא וראובן טוען שמא פשיטא דחייב לשלם לו אפילו במלוה על פה דהוי כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב ה' פרישה עיין שם וכן כתב מהרש"ך ח"ב בנוספות סימן ו' דאפילו טען הלוה בריא שלא היה עני בשעת ההמחאה כיון דחוב בשטר הוא צריך להביא עדים ע"ז ע"ש ונר' דאם לוי טוען שמא וראובן טוען בריא אפי' במלוה בשטר פטור כמבואר בסימן נ"ט מלוה שהוציא שטר חוב מקויים וטען הלוה שהוא פרוע והמלוה אינו יודע אינו גובה בו ע"ש וה"נ שהמלוה טוען שמא כיון שהלוה טוען בריא שהיה עשיר והעני פטור וז"ל בעה"ת שער נ"ג בשם הר"י אברצלוני טען הלוה בודאי זה השטר פרו' והמלוה אומר א"י וכולי יש מי שר"ל שהשט' נעמיד בחזקתו וכיון שהלוה פשע ולא לקח שטרו מן המלוה בעת שפר' יכול המלוה לומ' ללוה שטרך בידי מ"ב וכו' ונשב' המלוה שאינו יודע אם הוא פרו' או לא וגובה את שטרו ודמיא הא מילתא ליורשים בני המלוה שבאים ליפר' מן הלוה שנשבעים שבו' היורשים וכולי ויש מי שי"ל שאינו דומה האב ליורשים כי היורשים הקילו חכמים עליהם לישב' וליגבות מפני שהם אנוסים ולא פשעו בדבר ולא הו"ל לדקדק אבל זה האב שהיה פוש' דהי"ל למידק וכו' וזה טענתו בריא והוא בא בטענת שמא יש לנו לומר אוקי ממונא בחזקת מריה ואיתרע שטרא ואינו גובה בו כלל עכ"ל ונראה דגם מ"ד התם דאפילו המלוה מסופק גובה בשטרו ה"ד משום שהלוה פשע ולא לקח שטרו מן המלוה בעת שפרעו אבל הכא בהמחאה דלא שייך ה"ט מודה דאם הלוה טוען בריא והמלוה טוען שמא איתרע שטרא ול"ל התם דאינו גובה שטרו מספק היינו משום דהמלוה פוש' דהי"ל לידע בשטרו אם פרו' או לא כמ"ש בעה"ת והטור סימן נ"ט אבל הכא לא פשע דלא הי"ל לידע אם היה עני ודמי ליורשים דגובה בשטר מהי"ט דה"נ הי"ל לשאול וגדולה מזו כ' הרמב"ן בתשו' שהביא בעה"ת שנ"א ח"ו סימן ט' דסבור שהוא עשיר והוא עני בין שהממחה יודע בו בין שאינו יוד' בו פטו' דהו"ל לשאול עליו עיין שם והכא נמי לדידן מקרי פוש' דהי"ל לידע וכשטען שמא והלוה טו' בריא שהיה עשיר והעני פטור אבל מדברי מהרש"ך משמע דאפילו טוען שמא גובה בשטרו וכן כתב מהריט"ץ סימן י"ט דאפילו טוען שמא גובה בשטרו שהרי כתב המ"מ דאם יש ספק בדבר על שמעון להביא ראיה ול"ל דמ"ש המ"מ אם יש ספק בדבר ר"ל שיש לב"ד ספק בדבר אבל המלוה טוען בריא ואם אינו טו' בריא אין צריך להביא ראיה הא ליתא דאם הוא מפני שטו' בריא היה די שישב' לו הלוה על טענתו אלא ודאי אפילו לא טענו בריא צריך להביא ראיה ומ"ש הרמב"ם טען לוי שהיה ראובן עני וכולי ל"ד שטען בריא שהיה עני אלא אפילו שמא תדע מדלא הצריך שישב' לוי על טענתו שהיה עני עיין שם באירך ודבריו תמוהים מ"ש מדין מלוה בשטר והמלוה מסופק אם פרו' אם לאו והלוה טו' בריא שפרעו פטור ומהריט"ץ עצמו סימן מ"ג כ' שכך הדין אף שלא בא בדברי הפוסקים מפו' דאם המלוה מסופק אם פרו' אם לאו והלוה טו' בריא פרעתי פטור משום דהמלוה היה צריך שבו' ואין יכול לישב' עיין שם ולא ראה דברי בעה"ת והטור שכ' דין זה ולא מטעמיה דהמלוה אינו יכול לישב' דהא יכול לישב' שאינו יודע ויגבה כמו היורשים אלא משום דאיתרע שטרא דהי"ל לידע בשטרו אם פרו' אם לאו וה"נ איתרע שטרא וא"ל דמהריט"ץ הכא אזיל לטעמיה דס"ל התם דאם המלוה מסופק בשטרו אם פרו' אם לאו ה"ט דאינו גובה בשטרו משום שצריך שבו' ואינו יכול לישב' אבל הכא דס"ל דא"ץ שישב' על טענתו שהיה עני א"כ אפי' הוא מסופק גובה בשטרו וס"ל דהא ל"ד לטענת פירעון דשטר עומד לפירעון אלא לטענת מחילה או אמנה ורבית דא"ץ לישב' עליהם משום דאין השטר עומד לכך וה"נ לגבי טענה זו אם