ערך השולחן חושן משפט חלק ג צא

במתנה אנו אומרים כך כ"ש לענין זביני שזה נותן ממון וזה נוטל ממון וכו' עכ"ל הרי דסבירא ליה דאם במתנ' קנה כל שכן במכירה כגון שהמחהו על החפץ או שהמחהו על הדמים וכל שכן כשחייב לו מעות בהלואה והמחאהו עליהם וכתב מהרש"ח בתשו' סימן ס' דהוא הדין נתנו לו בהלואה דלא גרע ממתנה עיין שם אבל מדברי מהר"ם אלשקר סימן ס"ג נראה דלא סבירא ליה הכי כמו שכ' הרב נתיבות משפט ד"פ עיין שם וכן נראה לכאו' דמת' הוי כמכר כדאמרינן בפרק הניזקין דאי לאו דאית ליה הנאה מניה לא יהיב ליה מהנה וחיישינן לפסידא דידיה עיין שם והכא נמי א"ל דלא תקנו מ"ש אלא במכר ומתנ' משום תקנת השוק אבל בהלואה לא אבל נראה עיק' דאין חילוק דהא לטעמא דאמימר דנעשה כא"ל משתעבדנא לך וכל דאתי מחמתך ודאי דנתנו לו בהלואה משתעבד וכן לטעמא דרב אשי דבההיא הנאה דמשתניא למלוה חדשה משתעבד והוא הדין למסקנא דהא לא פליגי בדין דהמחא' אלא בטעמא וכי האי גוונא כ' הר"ן בפרק קמא דגיטין עיין שם

ה' ואין ראובן וכו' ואם שמעון נחנו לראובן לוי גובה אותו משמעון הרדב"ז ח"ב סימן רפ"ב ע"ש ואע"ג דקי"ל בסי' ס"ו סט"ז במוכר שט"ח לחבירו אומרי' לו ב"ד ללוה ליתן ללוקח ועבר ופרע למוכר פטו' ע"ש הסמ"ע והש"ך ס"ק נ"ח שאני התם דהמוכר לא נסתלק ולכך אם חזר ומחלו מחול משא"כ במעמד ג' דנסתלק לגמרי

ו' וכן אין הנותן יכול לחזור ולמוחלו וכולי הטור כת' שהראב"ד ס"ל דאם אמר לוה למלו' בשע' מתן מעו' משתעבדנ' לך ולכל דאתי מחמתך אז אינו יכול למחול ואם לאו יכול למחול וכ' מרן בב"י דדברי הראב"ד כתבם הרשב"א בתשו' וכ' שכן דעתו נוטה עין שם וז"ל הרשב"א בתשו' חלק שני סימן ט"ל יש מי שאומר שכח מ"ש יפה שאם חזר ומחל אינו מחול וכטעמא דאמימר דאמר במלוה משו' דנעשה כמאן דא"ל משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ואלו כתב לו כן אינו יכול למחול וכן דעת הראב"ד ולזה דעתי נוטה ומאמימר נשמע לכולהו וכולי עיי"ש מבואר די"א דס"ל כיון דאם כ' לוה למלוה משתעבדנ' לך ולכל דאתי מחמתך אינו יכול למחו' ה"נ במ"ג אינו יכו' למחו' אפי' לא אמ' משתעבדנא וכולי דכח מ"ש יפה כמ"ד משתעבדנא וכולי כטעמא דאמימר ונראה דמ"ש הרשב"א וכן דעת הראב"ד וכן דעתי נוטה וכולי קאי אאם כתב לו משתעבדנא לך וכו' דאינו יכול למחול וכן בסי' שי"א הביא דברי הראב"ד דאם כתב הריני משתעבדנא לך והסכים עמו ע"ש אבל בדין מ"ש אפשר דלא ס"ל הכי כמבואר בתשו' ת"ג סי' כ' והובא בב"י סימן ס"ו דלא הסכים עם הראב"ד אלא במוכר בכתיבה ומסירה דאם אמר הלוה למלוה משתעב' וכולי אינו יכול למחול אבל במוכר במ"ש כת' שם דאין הדבר מוכרח כ"כ ויש לבע"ד לחלוק ע"ש מיהו משמע קצת דס"ל הכי כמ"ד דהא בהא תליא דמ"ש דינו כמאן דא"ל משתעבדנא וכולי וכ"כ ר' ירוחם נתיב י"ד ד' נ' וז"ל וכת' התוס' אם מכרו או נתנו במ"ש דאינו יכול למחול וכך דקדקו הפסקנים והרשב"א והראב"ד והתוס' ע"ש הרי שכ' דהראב"ד והרשב"א ס"ל דאינו יכול למחו' ועי' בתי' הרשב"א פר' קמא דגיטין וכן הסכים הריטב"א בחי' שם וכ"כ ראב"ן בתשו' סימן מ"ו ומ"ח וה' חקות הדיינים סימן קל"א

ז' וכן אין הנותן יכול למוחלו וכולי מרן בב"י סימן ס"ו דחה דברי הנ"י שכ' דרוב המפרשי' ס"ל כהרמב"ן וכ' הש"ך בסי' זה ס"ק יו"ד דשמא היה להנ"י מפ' אחרים כגון הראב"ד והרשב"א והרמ"ה וכו' עש"ב ולא דק דהרמ"ה ס"ל דאינו יכול למחול כמ"ש הטור שם וז"ל הרמ"ה בפ' מ"ש סימן פ"ג ושמעי' נמי דמכירת שט"ח וכולי מדרבנן בעלמא הוא דאי מדאורייתא כי חזר המוכר או היורש ומחלו אמאי מחל וכו' וכת' ואי מדאוריי' לא קני ליה אמאי איצטריך קרא למעוטי שטרו' מאונאה כי איצטריך קרא למעוטי שטר פקדון וכו' ואבע"א אפי' בשט"ח וכגון דאמחייה ללוקח גבי לוה במ"ש דקני לממונא מדאורייתא ואינו יכול למחול וכולי עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש אינו אלא תקנת חכמים כהילכתא בלא טעמא כדאיתא בספ"ק דגיטין עיין שם ומ"מ הרי הרמ"ה ס"ל דאינו יכול למחול ויש להגיה בהש"ך הרא"ה במקום הרמ"ה גם מ"ש הש"ך וכ"ה בחי' הרשב"א פרק קמא דגיטין להדיא מביא במסקנתו דברי הרמב"ן דבמ"ש יכול למחול וכולי עיין שם ליתא שהרי הרשב"א שם גבי הנהו גינאי וכולי כ' ועוד דהא אסיקנא לעיל דבמ"ש אם חזר ומחלו אינו מחול עיין שם ועי' להרמב"ן בס' הזכות סי' מ"ד והסכים הש"ך דלענין קידושין יש להחמיר ע"ש

ח' אם קנה קרקע בחוב שיש לו על אחרים במעמד ג' כ' מהר"ם גאלנטי סי' ס"ו לדעת הרמב"ם בפ"ה מה' אישות דאשה מקודשת במעמד ג' ה"נ בקרקע קנה לוקח הביאו הכנה"ג עיין שם אבל למ"ד דבמעמד ג' יכול למחול וכיון שיכול למחול לא סמכא דעתה ואינה מקודשת ה"נ אין הקרקע ניקנית במ"ש וכן אם קנה קרקע בשט"ח והקנה אותו לו בכו"מ דלכ"ע יכול למחול ואין האשה מקודשת בו ה"נ בקרקע לא קנה וכן כתב הר"ן בפ' הא"מ עיין שם ורש"י שם כ' וז"ל אם היה מקנהו קרקע בדמי שטר זה ודאי לא קנה המלוה את הקרקע דלא סמכא דעתיה דבעל הקרקע אבל באשה סבר ר"מ דס"ד וכולי עיין שם הרי דסב"ל דאפילו לר"מ דסבר דהאשה מקודשת משום דסמכא דעתה דלא ימחול לאחר ושבק לה לדידה מודה במכר קרקע דלא קנה משום דלא סמכא דעתיה שמא ימחול וכן כתב הש"ך בסימן ק"ץ עיין שם וא"כ ה"נ במ"ש למ"ד דיכול למחול אפילו למ"ד דאשה סמכא דעתה ומקודשת במכר קרקע מודה דלא סמכא דעתיה ולא קנה אבל התוס' במציעא ד' י"ו בד"ה האי וכולי כתבו וז"ל והא דאמרינן בפ' הא"מ ושוים שבמכר קנה היינו במלוה שיש לו על אחרים דאז באשה בענין זה מקודשת לכ"ע אי לאו דאשה לא סמכא דעתה ויראה שיחזור וימחול וכולי עיין שם במהרש"א הרי דס"ל דדוקא אשה לא סמכא דעתה שמא ימחול אבל במכר קרקע סמכא דעתיה ולכ"ע קנה כמ"ש התוס' בבתרא ד' קמ"ז בד"ה המוכר וכולי דאשה יש לה בושה לבא לב"ד לתבוע מבעלה מה שמחל ולכך לא סמכא דעתה וכולי עיין שם א"כ במוכר קרקע דאין לו בושת לבא לב"ד לתבוע מהלוקח מה שמחל סמכא דעתיה ואע"ג דאמרינן בפ' הא"מ מנה חסר דינר כסיפא לה מילתא למיתבעיה מנה חסר צ"ט לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה עיין שם אלמא דוקא דבר מועט בושה היא לתובעו שאני התם דנתרצית היא מתחלה אבל הכא אם ימחול השטר חוב בושה לתובעו בב"ד וא"כ ה"נ במעמד ג' אפילו למ"ד יכול למחול ובאשה שאינה מקודשת משום דלא סמכא דעתה מודה במוכר קרקע כיון דחייב לשלם בב"ד סמכא דעתיה לתובעו בב"ד

ט' כתב מהר"ם גאלנטי סימן ס"ו לא מצינו בשום מקום שיקנה אדם קרקע בכסף במ"ש