ערך השולחן חושן משפט חלק ג צ

לידי גבייה לעונם לא תקנו וה' מע"מ הגיה ליגבות מיד עיי"ש וליתא דאפילו מלוה לזמן כיון שעשויה ליגבות יש לה דין מעמד ג' ודלא כה' נתיבות משפט ד' פ"ד ע"ש והרב כנסת הגדולה הוכיח כן דמתשו' הרשב"א כהביא מרן הב"י מחו' ב' שכ' וכן שכן כל שא"ל הממחה מנה לי בידך תנהו לפלוני הרי זה חייב ליתן לו ע"כ לזמן שהוא חייב לממחה וכולי מבואר דאפילו לא הגיע זמנו קנה עיין שם ותשו' הרשב"א היא בח"ב סימן שע"ח ובסימן שע"ז כ' וז"ל מסתברא לי שאין דין מ"ש בנכרי שאני אומר שלא נתקן מ"ש אלא משו' תקנת הלווין שאם א"א שאין המלוה יכול ליהנות משלו עד זמן הלואתו גם הוא נמנע ולא ילוה ונמצא נועל דלת בפני לווין וכולי עיין שם הרי בהדיא דתקנו מעמד ג' אפילו בחו' שלא הגי' זמנו שיכול ליהנות המלוה קודם הגעת הזמן כדי שלא תנעול דלת והתוס' בפרק קמא דגיטין והרשב"א בחי' שם כת' דלא תקנו מ"ש בכתובה דאפ' שלא תבא לידי גבייה עיין שם ולדעת הרשב"א דתקנו מ"ש כדי שלא תנעול דלת בפני לווין נר' דבכתובה לא תקנו מ"ש דלא שייך ה"ט דנעילת דלת וה' עדות ביעקב סי' קל"ג הוכיח כן מדאמרי' בפ' מ"ש והאמ' רבא אר"נ ש"מ שאמ' תנו הלואתי לפ' הלואתו לפ' אע"ג דליתיה בבריא ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה רב אתא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בבריא דקנה במעמד ג' עיין שם ומי לא עסקי' דש"מ נתן אפילו הלואתו שלא הגי' זמנה וכ"כ כל הפוסקי' דין זה סתם ש"מ שאמ' הלואתו לפ' וכו' ולא חי' בין מלוה שהגי' זמנ' למלו' שלא הגי' זמנ' וכה"ג כ' הב"י סי' רנ"ג דאפילו מלוה דגוים דקנה מדכ' הפוסקים סתם ועוד דהא לטעמא דר"פ הואיל ויורש יורשה קנה אפילו מלוה שלא הגי' זמנה וה"נ לרב אחא עיין שם מיהו הרשב"ץ חלק ב' סימן רל"ה כתב דאם ההלואה על הגוי דלא מהני מעמד ג' לא קנה מקבל מתנה וכן אם אמר מה שגזל ממני פ' לפ' לח קנה כיון דליתיה במעמד ג' למאי דקי"ל כרב אחא עיין שם גם ה' דברי אמת בקו' שביעי סי' ג' דחה דברי מהרימ"ט שכ' דר"פ ורב אחא לא פליגי דהא איכא בינייהו אויר רומא בלא גוף דיורש יורשה כמ"ש הרמב"ן והר"ן והריטב"א והנ"י עיין שם באורך ואם כן אפ' דהכא נמי פליגי במלוה שלא הגי' זמנה דלרב אחא לא קנה וה' פני משה חלק שני סימן ס' כ' אף ע"ג דהלואה דגוי ליתא במעמד ג' כיון דשם הלואה איתא בבריא קנה בש"מ ע"ש וה"נ במלוה שלא הגי' זמנה אף על גב דליתא בש"מ שם הלואה איתא בבריא וגם הרשב"ץ ומהר"י באסן ומהר"ש הלוי דס"ל דמלוה דגוי לא קנה נראה דמודו במלוה שלא הגי' זמנו כיון דאיתא בבריא במלוה זו עצמה כשיגי' זמנה משא"כ במלוה דגוי והרב כנסת הגדולה כ' שכ"נ מדברי הריב"ש בתשו' שכ' בשם המפרשים דטעמא דליכא בכתובה מ"ש משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואפ' שלא תזכה בהם האשה אם תמות בחיי בעלה ולאו מנה בידך הוא וכן כתבו התוס' בפרק קמא דגיטין ור' ישעיא והר' המאירי בפ' החובל הביאם הר' בצלאל סימן י"א עיין שם ואם בחוב שלא הגי' זמנו לא מהני מ"ש ל"ל טעמא שמא תמות היא בחיי בעלה בלא"ה כיון שלא הגי' זמנו לא מהני מ"ש וכולי וצ"ל דל"ד כתובה לחוב שלא הגי' זמנו דהתם הזמן מוגבל ובתו"הז אינו עשוי ליפר' אבל כתובה אע"ג דלא נתנה ליגבות מחיים מ"מ אין הזמן מוגבל דאפ' שימות הבעל היום או למחר ונמצא בכל שעה זמנה הוא ולכך צריך לטעמא דשמא תמות היא בחייו עכ"ל וליתא שהרי כ' הר"ן בפרק האשה שנתארמלה גבי האומר שטר אמנה וכו' דמשועבד מדר"ן אינו יכול למחול הק' ע"ז מדאמרי' בפ' החובל וכולי ולי אין זה קו' דהתם לאו מדר"ן אתינא עלה וה"ט בהא דר"ן לא סגי אלא כשיגי' זמנו וכו' אבל לא סגי דתהוי מהשתא שעבוד גביה כ"ש בשעבו' דכתוב' דאפ' דלא אתיא לעולם לידי גוביינא עכ"ל הרי דכתוב' גרע מחוב שלא הגי' זמנו ולא אמרינן דוקא חוב שהוא לזמן מוגבל לא משתעבד מדר"ן בתוך הזמן אבל כתובה דאפ' שימות הבעל היום בכל שעה זמנו הוא וכה"ג כ' התוס' בבתרא ד' קמ"ה בד"ה ואין השביעית וכו' וז"ל והכא ה"פ אין שביעית משמטתו דלא קרי' ביה לא יגוש שיכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך או שמא לא ישא אשה אבל מלוה שלבסוף בא לידי לא יגוש שביעית משמטתו וכולי עכ"ל ועי' בתשו הרדב"ז ת"ג סימן תקע"ד ועיין בהש"ך שכ' דבכתובה ליכא מ"ש ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כהר"ן דיחיד הוא ע"ש וכבר כת' האחרונים דלא ראה דגם ר' ירוחם ס"ל כהר"ן עיין שם וא"כ יכול לומ' קיי"ל כותיהו עיין שם אבל אנן קיי"ל (עכ"מ)

ג' בין מלוה וכו' אפילו חוב בשטר נקנה במעמד ג' ואין צריך כסף ומסירה כמו שהוכיח מהר"ם אלשיך סימן ד' עיין שם וה' כנה"ג הגב"י אות י"ט על דברי בעה"ת שהובא בב"י שם כתב וז"ל מכאן נר' ברור דאפילו חוב בשטר נקנה במעמד ג' וכו' ותמהני ממהרמ"א שהוצרך ללמוד מדקדוק שאר פוסקים ע"ש וכבר מהר"ם אלשיך שם הביאו וז"ל וכן כ' מרן בב"י סימן קכ"ו בשם בעה"ת והתימא שלא זכרו שכן כ' הטור בסו' ס"ו סי"ט כדברי בעה"ת ושוב ראיתי למהר"ם אלשיך סימן ק' שכ' דמועיל מעמד שלשתן גם במלוה בשטר וכמ"ש הטור בשם הרמב"ן סימן ס"ו עיין שם וכן כתב הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקע"ד דאם מסר לו השטר אפילו לא כ' לו אלא שאמר ללוה במעמד שלשתן עיין שם ועיין בהש"ך סימן ס"ו ס"ק צ"ז שכתב דחוב בשטר אינו נקנה במעמד ג' מדאמרינן בפרק הא"מ במלוה על פה פליגי בדרב הונ' וכו' ובמלוה בשטר פליגי בדר' ורבנן וכו' ולא אמר במלו' בשטר נמי פליגי בדרב הונא וכו' וכן כ' מהר"ם מלובלין בחי' בפרק הא"מ ראיה זו עיין שם וכן כתב הר' חקו' הדיינים סימן קל"ב וז"ל וי"מ דדין זה הוא בכל דבר שגופו ממון למעוטי שטר שלא קנה זה המקבל עד שיעשה כסף ומשיכה וכו' עכ"ל ולא זכרו דברי בעה"ת והטור דס"ל דבמלוה בשטר נקנית במעמד שלשתן וכן מוכח מדברי התוס' ושאר פוסקים כמ"ש מהרמ"א

ד' בין שנתנו לו במתנה וכו' איכא מ"ד דדוק' במתנ' אבל בפירעון חובו לא ודחה דבריהם הרי"ף בפרק המקבל עיין שם וז"ל רב האיי בספר המקח שע' י"ג דף ל"ג ע"ב המחאה כגון ראובן זבין חפץ לשמעון ואותו חפץ אצל לוי כיון שא"ל ראובן ללוי אותו חפץ שיש לי אצלך תנהו לשמ' במעמד שלשתן קנה שמ' או כגון ראובן דזבין חפץ משמ' בדמים קצובים ואותם דמים הם אצל לוי ואמר שמ' ללוי תן אותם דמים לראובן במ"ש קנאם ראובן ואין המוכר רשאי לחזור בו וכו' אבל הלוק' כשנטל החפץ מיד השליש שהיה בידו ידו על העליונ' אם בשעה שנטלו נתיישר בעיניו הרי זה מחזיק בו ואם לא נתיישר בעיניו יכול לחזור בו דמה שלא ראו בתחלה ולא נפל עיניו עליו לא הוו זביניה זביני ואף על פי שמחהו אצל השליש אבל המוכר הוא ידו על התחתונ' דכיון שמחאהו שוב אינו יכול לחזור בו לעולם אם רוצה הלוקח דה"ג אמר רב הונא מנה לי בידך תנהו לפ' במ"ש קנה ואם