ערך השולחן חושן משפט חלק ג פט

היא כבר נתבטלה קודם שהוציא המעות מידו נר' לכאו' דשפיר קטעין וכי האי גוונא איתא במרדכי פרק אע"פ באחד שנדר והקצה מעות לצדקה יתומה להשיאה בהם ונפטר' היתומ' קודם שהשיא' ופ' ר"ח כ"ץ דלא זכו יורשי היתו' באותם מעות כל עיקר משום דאמדי' לדעתי' שלא הקצ' אותם אלא על מנת לכונסה ור"י וא"ז פסקו התם כמותו וכו' ואף ע"ג דראבי"ה פליג עלייהו וכ' לא כל האומדנות שוות וכיון דהוקצה מעות לעניים ועשה וזכתה היתומה בהם וזכו היורשים מכחה ואם כן בנדון דידן נמי כיון דקיימ' לן דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי מיד זכתה האש' בהני עשרים ליטרא ואתו יורשיה וזכו מינה מכל מקום מה בכך אכתי פלוגתא דרבוותא היא ולא מפקי' ממונא אמנם נראה בנדון דידן ליכא אומדנא דמוכח וכו' דאמרי' בפרק י"ן ובפרק מ"ש דעתו של אדם קרובה אצל בנו והוא הדין מסתמא אצל בת בנו ונר"ל דגמר להקנות לה וכו' עיין שם באורך הרי דסביר"ל דגם באמירה קנתה מיד ויורשיה יורשי כחה וכן מצאתי להרדב"ז חלק ג' סי' תקנ"א שכתב שכן דעת התוספות אבל מדברי הרא"ש ור' ירוחם משמ' דלא זכה באמירה אלא במסרו לשליש ואפי' מת נותן בחיי מקבל הסכים שם דלא זכו יורשי מקבל באמירה עיין שם באורך וכן כתב בתשוב' אחרת סימן קי"ב עיין שם וראיתי למהראנ"ח חלק ב' סימן צ"א בש"מ שנתן מתנה לבתו וקב' זמן לאחר ב' שנים ומתה הבת קודם הב' שנים שכתב דאף על גב דכתבו התו' דאפילו מת מקבל בחיי נותן זכה משום דמתנת ש"מ קונה למפר' משעת נתינה היינו משום דלא קב' שום זמן למתנ' אבל בנדון זה שלא זכה אותה במתנה אלא לאחר הב' שנים וההיא שעתא ליתא למקבלת מתנה לא זכתה במתנ' וכו' מיהו א"ל דלאחר ב' שנים נמי הוי כסתם מתנת ש"מ שאינו מכוין לזכות אלא לאחר מיתה ואפילו הכי באומר הולך מנה לפלו' אמרינן למפר' הוא זוכה והכא נמי לאח' ב' שנים הוא קונה למפר' אלא שאיני סומך ע"ז בפשוט להוציא מהיתום עיין שם והרדב"ז חלק ג' סימן תקנ"א בש"מ שצוה שיתנו לבתו מנה לצורך נישואיה ומתה הבת הביא דברי התוספות והרא"ש וכתב וז"ל ומכל מקו' יש ללמוד מדבריהם לנ"ד אף על גב דלא מטי מתנתא ליד מקבל ולא הושלש ביד שליש כיון דמת נותן בחיי מקבל זכה במתנה משום דדברי ש"מ וכו' וזכו יורשיו אחריו עיין שם מבואר דס"ל (א"ה עכ"מ): סימן קכ"ו

א' דין א' ראובן שהיה לו מנה אצל שמעון וכולי ואם מת ראובן אפילו אין עדים בדבר נאמן שמעון לומר שראובן המתה אותה במעמד שלשתן במגו דאם רצה היה אומר שפרע לראובן הכנה"ג אות נ"ז בשם מהר"א גאליקו בתשו' כ"י ע"ש וכה"ג כתב הרדב"ז ח"ב סימן ל"ב ע"ש וכ"כ מהר"ם אלשיך בתשו' בס' אבקת רוכל סימן קע"ה דנאמן שמעון לומ' שא"ל ראובן תנהו ללוי במעמד ג' מגו דא"ב אמר החזרתי לו מדכ' הרמב"ם בפ"א מה' שלוחין שאם טען שמעון דמנה שהיה בידו נתנו ללוי ע"פ כתב ששלח לו ראובן וטען ראובן לא כתבתי ולא שלחתי כתב ישבע שמעון היסת ונפטר וכ"ש ביורש הבא בטענת אביו דהוי כטענת ספק שיכול לטעון שנתנו ע"פ אביו או שהמחהו אצל אחר במעמד ג' וכו' ואפי יטעון היורש מנה לאביו בידו דהוי טענת בריא לא אלים ממורישו דאין טועני' ליורשי' אלא מה שהיה יכול אביהם לטעון ומדברי הרמב"ם נר' ברור דאין חי' בין הבא לזכות לעצמו או לאחרים וגם מדין מגו נאמן לזכות את אחרים וכ"ש הוא אם לעצמו יכול לזכות בשבועה כ"ש לאחרים דאין אדם חוטא ולא לו והסכים עמו מרן ב"י שם עש"ב ולעד"ן דאין שמעון נאמן לזכות ללוי דהא אמרי' בפ' הא"מ וכן פסקו הרמב"ם והטור ומרן בסי' קכ"א ס"ט דשליח שאמר שנתנם למלוה והמלוה אומ' שלא קבלם ולא עשאו שליח ישבע השליח וכולי וישב' המלוה וגובה מהלו' שהשליח אינו נאמן לפי שהוא נוג' בעדות שהרי צריך לישבע וליפטר וכ' התוס' וז"ל וא"ת מ"מ למה לא יהיו העדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרענו מגו דיכולים לימר החזרנו ללוה וכו' ואור"י דלכך אין נאמנים לאתר שנשבעו משום דרחמנא אמר ע"פ שנים עדים יקום דבר דמשמע דנאמנים בדבור בלבד אבל עדים הוטענו לישבע קודם שיאמרו דבריהם אין ממש בעדותם וכו' ע"ש וה"נ אינו נאמן לזכות את לוי מדין עדות במגו דהחזרתי או במגו (א"ה עכ"מ)

ב' בין מלוה וכו' אפי' מלוה שלא הגיע זמן הפירעון יש דין מעמד שלשתן כמו שהוכיח הש"ך ודלא כמהרשד"ם סי' שנ"ט ע"ש וכן הסכים ה' נתיבות משפט ד' פ"ד דאפי' הנמחה שהוא מוחזק רוצה לחזור אינו חוזר עש"ב וכן מצאתי למהרי"ל סי' ע"ד שכ' שמצא תשו' ישנות וא' מהם כ' ר"י וא"ז ובתשו' א' שאלו על שכ"מ שרצה ליתן לאשתו רבית והשיב וז"ל ועל הרבית אפי' אי הוי ראוי ולא גבי' כתובה מניה מיהו זכתה האלמנה בו מכח המתנה שצוה בעלה במתנת שכ"מ ליתן לה הרבית דאיתא נמי בבריא במעמד ג' דמלוה גופה ניקנית במעמד ג' דמי לא עסיקי' הלואתו לפ' בכגון שקבל זמן לפרו' ועדין לא הגיע הזמן דמצי ליתנו במתנת שכ"מ ואיתא בבריא במעמד ג' בכה"ג דלא הגיע זמן הרבית נמי ל"ש דאפי' ברבית המגיע לאחר מיתה זכתה בו עכ"ל הרי בהדיא דאפילו לא הגי' הזמן נקנה בנ' ג' ונר' דה"ה רבית לא חשיב דבר שלא בא לעולם ונקנה במעמד ג' ומהריק"ו סימן פ"ט כתב דחוב שלא הגי' זמנו לא חשיב דבר שלא בא לעולם שנאמ' שלא תועיל בו מחילה קודם הזמן אלא חשיב בא לעולם שכבר נעשה השעבוד ונתחייב הלוה בק"ס דהוי כמעכשיו והוכיח כן מדברי רש"י בפרק כ"ש דגוף החוב יכול להקדיש ולמכור ודוקא גוף הקרק' המשועבד כיון שיכול הלוה לסלקו במעות לא ע"ש ונר' דוקא אם מכרו במעמד ג' או שטר בכו"מ כדינו דאפי' לא הגי' הזמן לא חשיב דבר שלא בא לעולם אבל בלא כו"מ ולא במעמד ג' לא קנה החוב וכן מצאתי להכנה"ג חי"ד סי' רנ"ח הגב"י אות כ"א שכ' בהדיא וכ"נ מדברי הסמ"ג סוף עשין ע"ד וז"ל ותי' ר"י דשמא לא תקנו מעמד ג' בכתובת אשה העומדת תחת בעלה דשמא לא תעמוד לגבות לעולם וכ"כ הרמב"ן בחי' לבתרא בפ' מ"ש וז"ל דהתם כתובה כיון שאין עליו כלום בשעה שמכר דמנה לי בידך קאמר אבל היכא דלית ליה גביה כלום לא וגבי כתובה כמאן דלית ליה גביה דמי דדילמא לא מגרש לה ותמות בחייו עכ"ל גם ה' המאירי הובא בתשו' מהרב"א סימן י"א ובש"מ לקמא ד' פ"ט כ' וז"ל שאין דין מ"ש אלא במלוה או פקדון שעומד ליגבות בודאי אבל כתוב' שאפשר שלא יתחייב לה בעל וכולי עיין שם מוכח בהדיא דכל מלוה שעומד לגבייה בודאי אפילו לא הגי' הזמן יש בה דין מעמד ג' לאפוקי כתובה דאפשר שלא תבא לידי גבייה כלל וכן לשון הרא"ש בפרק קמא דמציעא היינו דוקא במלוה העשויה ליגבות אבל בכתוב' דשמא לא תבא