ערך השולחן חושן משפט חלק ג פז

אתי כר"ל והר' חיים תי' דר"י דריש לעמיתך למעט אונאה אבל הרמב"ם ם ס"ל דגם לר"י דרשי' לעמיתך בכסף ולגוי בין בכסף בין במשיכה א"כ לדידהו ה"נ דגוי קונה בחליפין כמו שקונה בכסף כישראל וה' ש"ך הסכים דאין חליפין לגוי ואפ"ה ס"ד דאשה קונה בחליפין כמו שדה דאע"ג דגוי היה מ"מ שדה עצמה נקנית בחליפין לישראל וכו' וכ' ה' פנים מאירות ח"א סי' מ"ו לא זכיתי להבין דלדידיה צריך לחלק דישראל קונה מגוי בחליפין אבל הגוי אינו קונה מישראל בחליפין ולענין קניה גוי במשיכה או בכסף דילפי' לעמיתך במשיכ' הא לגוי בכסף משמ' דאין חי' בין גוי מישראל וישראל מגוי ואפשר כמו שסבר ר"מ לענין משכון דגוי מישראל אינו קונה וישראל מגוי קונה בק"ו ישראל מישראל קונה מגוי לא כ"ש וה"נ לענין חליפין ע"ש וליתא דהא דדרשי' מיד עמיתך במשיכה הא מיד גוי בכסף ולמ"ד דד"ת מעות קונות ישראל מישראל בכסף וישראל מגוי במשיכה וא"כ היכי ילפי' בק"ו דישראל קונה מגוי בחליפין בק"ו דישראל מישראל הא א"ל דמשיכה או כסף יוכיחו דישראל מישראל קונה וישראל מנוי אינו קונה ועיין בהפרישה והט"ז י"ד סי' קל"ב שכ' דישראל מגוי קונה בכסף בק"ו דישראל מישראל קונה ישראל מגוי לא כ"ש וכה"ג קי"ל בסימן קכ"ו גבי מעמד ג' וכבר השיגו ה' שער אפרים סי' ע"ט ובגמ' מוכת בהדיא חי' דאין גוי קונה מישראל ולא ישראל מגוי ומעמד שלשתן שאני דהוי הילכתא בלא טעמא עש"ב ועוד דהא קי"ל כרבנן דישראל מגוי אינו קונה משכון כמו שפסק הטור ומרן בא"ח סי' תמ"א דישראל שהלוה לנכרי על חמצו אפילו הרהינו אצלו אם לא אמר מעכשיו מותר לאחר הפסח ע"ש בב"י וכן פסק מור"ם בא"ה סי' כ"ח במקדש במשכון של גוי אינה מקודשת ע"ש בב"ש ס"ק כ"ב אך ראיתי בתשו' מהר"ם מינץ סי' ס"ו שכ' וז"ל ונ"ל שבכור נוטל פי שנים אפילו במשכון של גוי דוקא במלוה ע"פ אינו נוטל וכו' ואם אמרו ישראל מגוי לא קני להתחייב באחריותו היינו לגרע כח הגוי אבל לענין שיהא ישראל קרוי מוחזק ק"ו השתא ישראל מישראל קני מגוי לא כ"ש וכה"ג אמרו הק"ו לענין מעמד שלשתן וכו' עי"ש וה"נ אפילו לרבנן דס"ל דישראל לא קני משכון ה"ד שלא להתחייב באחריות לגרע כח הגוי אבל לענין שיהא ישראל קונה מגוי בחליפין ק"ו ישראל מישראל קונה מגוי לא כ"ש אבל ק' שהרי כ' המרדכי הביאו הב"י בא"ה סי' כ"ח דהמקדש במשכון של גוי אינה מקודשת דישראל מגוי לא קני משכון כדאיתא בפ' כ"ש דהלכה כרבנן ולא כר"מ ופסקו מור"ם שם וא"א הא לרבנן נמי דוקא לגרע כת הגוי שלא להתחייב באחריותו אבל ישראל מגוי קונה בק"ו ויכול לקדש בו אשה ול"ל כיון דס"ס לא מחייב באחריותו לא חשיב שלא לקדש בו אשה שהרי כ' התוספות בס"פ האומנין בד"ה אימור וכולי וז"ל וצ"ל מאיזה טעם יהיה ש"ש דאי חשיב קנין גמור אפי' באונסין יתחייב ואי לא חשיב קנין גמור לא יהיה אפי' ש"ש וי"ל דבההיא הנאה שיכול לקדש בו את האשה וכו' וכן כתב הרא"ש בפ"ק דקידושין עיין שם אלמא לא הוי ש"ש אלא משום דיכול לקדש בו האשה וא"כ דגוי גרע כחו שלא לחייבו באחריותו אבל הוי שלו שיכול לקדש בו אשה ועוד דהא קי"ל שאין הגוי בדין השומרים דרעהו כתיב ומ"מ הסכמת האחרונים לדעת ר"ת דגוי קונה בחליפין וכן הסכים ה' שער אפרים סימן ע"ט ודחה דברי הש"ך מיהו כ' ה' שם דה"ד ק"ס אבל חליפין שהוא בתורת שווי דמים אין הגוי קונה ולא מקנה עש"ב

י"ב דין ט"ו הרי זה עושה מצוה וכולי וכן כתב הראב"ד בס' תמים דעים סס"י ס"ב דמצוה היא כדי שלא יהא כל א' נוט' מעות של חבירו והולך ויושב במ"ה עיין שם: סימן קכ"ה

א' דין א' ראובן שהיה חייב מנה לשמעון וכו' כ' מהר"י ן' מיגש סימן ע"ז אם עד א' העיד דשמעון כלח לראובן עם לוי ממון והודה בזה לוי אבל טען שחזר ולקחו ממנו או צוה לו אח"ך לתתו לאחר הואיל ולא אמר ללוי כשנתן לו הממון לתתו לראובן הילך שאני חייב לו אבל נתנו לו סתם אין לנו לומר שהוא אלא בדרך מתנה שאם בא לחזור חוזר וכולי עיין שם נראה דס"ל דבמתנה אם א"ל הולך מנה לפל' שאני נותן לו יכול לחזור עד שיגיע ליד המקבל דהולך לאו כזכי ואפילו לא אמר ליה שאני נותן לו אלא הולך מנה לפ' סתם אמרינן שהוא מתנה ולא פקדון וחוב כמ"ש התוספות בבתרא דמ"א בד"ה אבל וכולי דאם מסר לו בעדים סתם דוקא אומן אין לו חזקה דמסתמא לתקנו מסר לו אבל לאחר מסתמא מכר או מתנה כל שלא פי' שהוא פקדון וכן כתב הרא"ש והטור סימן קל"ג עיין שם וכן אמרינן בפ' שבועת העדות מנה נתתי לך והעדים רואים אותה מבחוץ והלה טוען במתנה נתנם לי נאמן עיין שם א"כ ה"נ כיון שנתנם לו סתם לא אמרינן לפקדון אלא מתנה ואם בא לחזור חוזר והשליח לא פשע ומ"ש הר"ן בפ' אחרון דכתובות גבי מי שהלך למ"ה ועמד א' ופרנס את אשתו וכולי כ' בשם הרשב"א דסתם לאי לשם מתנה נתן אלא לפקדון נראה דה"ד משום דממון בחזקח בעליו ועל המקבל להביא ראיה שנתן לו במתנה אבל (א"ה עכ"מ)

ב' דהולך כזכי דמי וכולי ואם תפס ב"ח אחר מיד השליח מוציאין מידו דמשעה שבאו ליד השליח הו"ל כאלו הגיעו ליד המלוה עצמו ה' בית יהודה ח"א סימן מ"ה עיין שם וכ"כ מהרי"ם גאלנטי סימן קי"ז עיין שם ומצאתי בתשו' הגאונים ח"ב שער ד' סימן כ"ו בראובן שיש עליו שט"ח מאה זהובים באחריות ובכל שימצא ביד כל אדם בעולם להוציא מידם והלך ראובן זה ולוה מאחר מאה זהובים אחרים והלך למ"ה ונתאחר ב' שנים ואח"ך שיגר לשני ממון שלו כ' וז"ל כך ראינו מן הדין שאם שליח ששיגר ראובן ממון עמו של ב"ח שני הוא משעה שהגיע ממון לידו שיצא מידו של ראובן ועמד ברשות ב"ח שני וכולי ואי שליח של ראובן הוא והעיד עליו שמעון באחריות שלך עד שיגע ליד ב"ח שני אין יכול ב"ח א' להוציא מאותו כלום וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דאם השליח של ב"ח שני משעה שהגיע הממון לידו הוא ברשות ב"ח ואם שליח של ראובן הוא דמן הסתם הם באחריותו של ראובן יכול ב"ח א' להוציא מהשליח והיינו משום דכתב בכל שימצא ביד כל אדם בעולם להוציא מידם וכיון דהממון עדיין הוא באחריות ראובן יכול זה להוציא מהשליח אבל אם העיד עליו שהממון באחריות שלך עד שיגיע ליד ב"ח שני אפי' בכה"ג אינו יכול להוציא מידו

ג' הג"ה אבל אמר החזיר לפלוני וכו' וכן אם אמר תניח זה בידך לפירעון פ' אינו כלום מהר"ם ן' חביב בתשו' בס' גנת ורדים כלל ג' סימן ח' והסכי' עמו הר' המחבר סימן ט' עש"ב: