ערך השולחן חושן משפט חלק ג פה

דעים סי' ס"א דף י"ב ע"ג ע"ש ועיין מ"ש בסי' רמ"א בדין י"ב

ג' אבל על מלוה ע"פ וכו' עיין בהסמ"ע סק"ה וז' וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ג סימן קל"ט אבל מלוה על פה שאינו יכול להקנותם אין כותבין וכו' אלא אם כן הם מעות פקדון בעין והוא שכתב לו הרשאה אג"מ וכו' אבל הגאונים וכן ר"ח כתב דעכשיו כותבין הרשאה על הכל מן התקנה כדי שלא יהא כל אחד ואחד תופס מעו' חבירו ויושב במ"ה עכ"ל הרי בהדיא דאפילו על מלוה על פה כותבין מה"ט שלא יהא כל א' וא' וכו'

ד' דין ה' הבא בהרשאה שמחל וכו' אם אין ההרשאה לפנינו ואין ידו' אם כתב בין לתקוני וכו' מדכתב הטור בסימן קפ"ב גבי שליח וז"ל טעה וקנה ביותר אפילו בכל שהוא המקח בטל וכו' שיאמר לתקוני שדרתיך וכו' וכתב הרמ"ה כל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות והמוציא מחבירו עליו הראיה מיהו א"ל דה"ד במקח וממכר דעשוי להיות טעות ואונאה ולכך מתנ' עם השליח בין לתקן בין לעוות שלא לבטל שליחותו ולכך יכול שהתנה עמו וכו' אבל בשליח לגבות חוב ולא לפש' ולמחול בשל אחרים מהרח"ש ח"ב סימן כ"ז ע"ש

ה' הבא בהרשאה שמחל וכו' אם הרשאה כתוב בה מינה אותו מורשה גמור אם דרשי' ל' יתיר' כיון שכתב שמינה אותו אגב דא"ק וכו' מה צ"ל מורש' גמור והוי מילתא יתירא לטפויי מחילה מצד הל' בין לגבו' בין למחול וכתב מהרח"ש חלק א' סימן פ"א דאי משום ליש' יתיר' דכיון שכתב שמנו אותו אגב דא"ק בקנין וכו' מה צ"ל מורשה גמור הרי כתב הרשב"א בתשו' דאין לנו לדון ל' יתירא אלא היכא דאתמר וכו' עיין שם באורך ונר' דה"ד להוציא ממון אבל להחזיק ממון דרשינן לישנא יתירא כמ"ש הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקי"ח וכן כתב בשאלות ותשובות נודע ביהודה ח"מ סימן ג' דלהוציא ממון מיד המוחזק ודאי דלא דרשינן לישנא יתירא כמ"ש הרשב"א אבל לזכות את המוחזק דרשינן ליה שהרי הרשב"א לא הכריע דודאי לא דרשינן ליה לישנא יתירא אלא אמר שאין לנו לדמות וכו' וכן חילק מהרימ"ט חלק א' סוף סימן ק"ך ומוהרי"א סימן ז' עיין שם מיהו דכל ספק במחילה הוי כאומר הלויתני ואיני יוד' אם פרעתיך דחייב וכבר כתבתי בסימן ע"ה דין ט' תשובת מהריב"ל ומהראד"ב דסבי"ל דבכל ספק דמי להלויתני ואיני יוד' אם פרעתיך

ו' לפיכך אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות וכו' היינו גבי ומעתה תהא ידו כידי וכו' שם הוסיף וכתב לו כך ועשייתו כעשייתי בין לתקן בין לעוו' התם הוא דמהני זה שיכול אפילו למחול כל החוב אבל אם כתב גבי וכל מה דמתענה לך מן וכו' כתב ל' זה בין לתקן בין לעוות לא מהני לכשיכול למחול הרב צמח צדק סימן קכ"ב עיי"ש

ז' ראובן שהיה חייב לו שמעון במ"ה והרשה את לוי ומסר בידו את השטר חוב לגבות משמעון והלך ואחר כך מת לוי המורשה והלך ראובן למקום שהו' לשמעון ומצא ברשות לוי המורשה השטר חוב כתוב מקצת פירעון ע"ג ותב' את שמ' וכפר ואמר שפר' את הכל והניח השטר ביד לוי המורש' נראה דדינו כיורש שהניח לו מורישו שטר חוב דנשב' שלא פקדנו וכו' וגובה והא דקי"ל בסימן נ"ט מלוה שהוציא שטר חוב מקויים וטען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר איני יוד' אינו גובה וכו' כבר כתב בעה"ת שער נ"ג שאינו דומה האב ליורשים הקילו חכמים עליהם לישב' ולגבות מפני שהיו אנוסים ולא פשעו בדבר ולא היה ליה לדקדק אבל שהיה פוש' דהיה ליה למידק וכו' וזה טענתו ברי וזה בא בטענת שמא יש לנו לומר אוקי ממונא בחזקת מריה ואיתר' שטרא ואינו גוב' כלל עכ"ל ואם כן הכא נמי דומה ליורשים דלא היה לי' ליד' מה פר' שמ' למורשה ובריש פרק הפרה דאמרינן דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המוציא מחבירו עליו הראיה כתבו התוספות וז"ל ואם תאמר והא מחוייב שבו' ואינו יכיל לישב' הוא וכולי ועוד אמר ר"י דל"ד דהא טעמא דמחוייב שבו' ואינו יכול לישב' משלם מפר' כל הנשבעין משום דכתיב שבו' ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ומפ' כגון שאמר ליה מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשים ידענא וחמשים לא ידענא דבאביה כי האי גוונא מחייב וע"כ צריך לומר טעם למה באב חייב וביורשים פטור וכולי אלא ה"ט דבאב חייב לא ידענא דהיה לו ליד' אם חייב לו מנה אם לאו אבל יורשיו לא היה להם לידע במילי דאבוהון ומה"ט אפשר לומר נמי בשמעתין שאין לו ליד' אם משנגחה ילדה או קודם וכו' עכ"ל והסמ"ג בעשין צ"ה הביא דברי ר"י עיין שם וכן כתב הג"א שם וכן כתב מהר"ם בתשובו' הארוכות סימן רצ"ט והרשב"א והרא"ש בסוף פרק הכונס עיין שם וכן חי' הראב"ד בהשגות בפ"ה מה' פקדון ובס' תמים דעים סימן רל"ד ובעל העיטור בדיני פקדון דף מ"ה עמוד ב' עיין שם

ה' דין ט' אינו יכול לעכב וכו' וכ"כ מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ע"ה ומשמע אפילו שבועת היסת כמ"ש הש"ך עיין שם ועיין בס' תמים דעים סי' רי"ז ובתשו' הרשב"ץ ח"ג סימן ר"ך

ט' דין י"א הג"ה לדון עם ערב קבלן שלו כ' הסמ"ע ונראה דכשאין ללוה עתה ממה לשלם מקבלין עדותו של הלוה על הקבלן או ערב וכו' וכן מצאתי להרמ"ה בפ' ח"ה סי' קע"ה וז"ל ומסתברא דלוה מעיד לערב ואף ע"ג דלית ליה ארעא אחרת ללוה או לערב ולא חיישינן מפני שמעמידה בפני ב"ח דכי אמרינן אינו מעיד גבי המוכר שדה לחבירו שלא באחריות דניחא ליה דלא ליהוי גבי ב"ח לוה רשע ולא ישלם ואי משום לוקח התם לאו לוה רשע מיקרי דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות אבל גבי ערב דאי לא משלם ליה לערב מאי דפרע ליה למלוה בשבילו אין לך לוה רשע יותר מזה מעיד דלא נוגע בעדות הוא וה"ה נמי גבי קבלן וכולי עכ"ל הרי דס"ל דלוה מעיד לערב ולקבלן ודלא כהש"ך עיין שם וכ' הש"ך שכן מוכח בהש"ס ופוסקים דלא אמרינן השני נוח לו אלא לענין שאם העד צריך להוציא אבל לא כשהעד חייב ע"ש ונר' פשוט דה"ד גבי עדות שהרי כ' הטור סי' קע"ה ספ"ט בשם אביו הרא"ש אם בתחילת המשכונה בא המצרן לערער לומר אני אלוה לך וכו' וי"א שהדין עמו וי"א דמ"ל האיך נות לי ללות ממנו כי ירויח לי הזמן ולא יגוש אותי וכן דעת הראב"ד והרמב"ן ע"ש בב"י וכן פסק מרן שם ס' נ"ח ע"ש וכן בסי' קכ"ו גבי מעמד שלשתן כתב הטור בשם י"א דאין כופין ללוה או הנפקד ליתן בע"כ שיכול לומר אתה נוח לי והשני קשה לי וכולי ור"ת והרמ"ה והרא"ש ס"ל דתקנו מעמד ג' אפי' בע"כ של לוה אבל בעלמא מודו כמ"ש גבי מצרנות דאמרי האיך נוח לי שירויח לי הזמן וי"ל דשאני מצרנות דאינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכן מעמד ג' הילכתא בלא טעמא הוא ובטעמא כל דהו דחי' להו מיהו ק' שהרי כ' הטו'