ערך השולחן חושן משפט חלק ג פד

שבמקום אחר למכור לו קרקעות ולפעמים המרשה מוכ' שוה מאתים במנה ולדברי מהר"ם אינו אלא שליח ושלי' שטעה חוזר עש"ב ולק"מ דכה"ג אם לא כתב ליה שלא יוכל לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אם טעה חוזר כדין שליח שטעה וכ"כ הרשב"ש בתשו' שם דבהרשאה למכור אם השליח טעה בטל המקח אא"כ כתב לו ולא יכילנא למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ולכאורה נראה דהוא ס"ל כמ"ד דקני ע"מ להקנות לא קנה וא"כ אפי' קנו מידו אם השליח טעה חוזר אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דקני ע"מ להקנות קנה אפילו השליח טעה אינו חוזר דקני ע"מ להקנות הוא

ז' הרשאה וכולי כתב בעה"ת בשם הרי"ף שאם הרשהו למכור שדהו או מטלטלי' א"ץ לדא"ק ולדון וזכי וכו' שהרי מינהו שליח וא"ל מכו' אותו וכולי ונרא' דר"ל דלהוציא מיד אחרים הוא דצריך קנין אג"ק וכו' כמ"ש הרא"ש בתשו' הביאה הטור בסי' ע"ג וז"ל דבר פשוט הוא אם אמר אדם לחבירו מכור חפץ זה וטול הדמים ומכרו שא"ץ קנין לדבר זה שלא הוזכר הקנין אלא לקיים המכר או מתנה או שכירות אבל כשאדם מצוה לחבירו לעשות דבר ועושה צוויו א"ץ קנין עכ"ל והרשב"ש סימן רל"ה כ' שהרשאה אינה אלא להוציא מה שהוא ברשות אחרים וכו' אבל שליחות למכור או לקנות א"ץ קנין ולא אגב אלא בדבור הקל לומ' לך מכור או קנה וכולי הילכך בשליחות אם א"ל אני מניתיך שליח צריך לברר אם וכולי ואם לא ברר אם מכר הקרקע יכול לומ' לו המשלח אני לא שלחתיך אלא לקנות וכולי ולא למכור וכ"ש דאינו נופל אלא הוצאת ממון מיד אחרים שדבר ברור וכו' דודאי לא הרשהו למכור ואפי' א"ל בין לתקן בין לעוות לא מהני אלא אם הרשהו וכולי עש"ב ומדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' שלוחין והטור סימן קכ"ג שכת' וז"ל הבא בהרשאה שמחל או שמכר לו וכולי לא עשה כלום שזה א"ל לתקוני שלחתיך ולא לעוות לפיכך אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות אפי' מחל על הכל מחול ע"ש משמע דאפילו לא הרשהו בפי' על המכירה אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות ומכר לו מעשיו קיימים ודוחק לומ' בהרשהו בפי' על המכיר' דא"כ ע"כ דטעה ומכר שוה מאתים במנה דאל"כ מאי א"ל לתקן שלחתי' ולא לעוות ולשון הרמב"ם והטור משמע דאפילו מכר בשוויו לא עשה כלום וגם בסתם הרשאה מיירי ונראה דקרק' או מטלטלין שהם ברשות בעליו אם לא הרשהו על המכיר' אינו יכול למכור אבל אם הרשהו להוציא מטלטלי' מיד אחרים והתנה עמו בין לתקן בין לעוות יכול למכור לו מטלטלי' שהם ברשות הנתבע ושו"ר לה' כנה"ג בתשו' סי' ע"ז שכ' דה"ד לגבי נתב' עצמו אבל לגבי אחרים לא דכי היכי דלענין מחילה אינו אלא לגבי הנתב' ה"נ לענין מכיר' אינו אלא לגבי הנתב' ולא לגבי אחרים משום דלפעמים מתפשר הנתבע עם המורשה בתנאי שימכרנה לו ויתן לו דמיו ולכך נותן לו המרשה רשות כולל אפילו למכור משא"כ לגבי אחרים ע"ש

ח' כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סימן כ"ג בא' שנתן מתנה לחבירו על תנאי שלא יוכל למוכרה או לתתה לאחר מסתברא דיכול להרשות א' עליה דאע"ג דא"ל זיל דון ואפיק לנפשך לא הוי מתנה אלא שליחות ע"ש ונר' דאע"ג דלא הוי שליח גמור אלא דוקא לענין שלא יוכל לעכבם ולכך יכול להרשות לגוי כמ"ש הטור בסי' קנ"ג מ"מ ודאי דלא הוי מתנה ובתנאי דשלא יוכל ליתן יכול להרשות

ט' דין ח' ואם יש פירות בקרק' וכו' אין חי' בין קרק' למטלטל' ומעות בכל שיש לו זכות כגון מטלטלין וכספים שיקנה בהם קרק' א"ץ הרשאה והקרק' שאין לבעל בו פירות כגון הנותן מתנה לאשתו שאין הבעל אוכל פירות או כגון הנותן מתנה לאשה וא"ל ע"מ שאין לך בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כיון שאין לבעל אוכל פירות צריך הרשאה הרשב"ש סי' תק"ג וסי' תק"ד ע"ש ועיין בהש"ך ס"ק ל"ג

יו"ד ואין צריך הרשאה בתשו' הרשב"א ח"ב סימן רל"ט מבואר דה"ד ברשות האשה אבל בע"כ מה שעשה בגוף הנכסים אינו כלום אבל על הפירות שהם שלו אם נתחייב עליה' בב"ד הדין קיים וזכה בהם בע"ד בכל הפירות כל ימי חייו ואם מתה היא בחייו אוכל זה הפירות לעולם עיין שם ועיין בתשו' הרשב"ש בסימן תר"ז

י"א דין ט' ואם יצא חייב אין השותף וכולי נ"ל דה"ה לבעל בנכסי אשתו הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רי"ד עיין שם וכ"כ בחי' לכתובות פרק מי שהיה נשוי הביאו ר' ירוחם נתיב כ"ג ח"ד עיין שם וכ' המבי"ט ח"ב סי' קנ"ב דה"ה אם דנה האשה על הקרן ועל הפירות והבעל היה בעיר אינו יכול לבטל מה שטענה היא שהרי הם כשני שותפי' ע"ש ועיין בה' פרח מטה אהרן ח"ב סימן מ"ו והר' נתיבות משפט דקמ"א השיב עליו עש"ב

י"ב לפיכך יש לנתב' וכולי כ' הסמ"ג דאם ישנו בעיר צריכי' שניהם לבא וכתב הב"ח דהדין אמת ואין חולק עליו והש"ך תמה עליו דודאי הרמב"ם והטור פליגי על הסמ"ג והכנה"ג בתשו' חלק ב' סי' ע"ז כ' דהב"ח מודה בזה עש"ב: סימן קכ"ג

א' דין א' וצריך לקנות לו אגב קרק' וכו' הטור כ' בשם הרמ"ה דאין צריך להקנות לו אגב קרק' כיון דלאו לאקנויי ליה גופא דממונא מכיון וכו' וכ' הרב פליטת בית יהודה סימן כ"א דסבירא ליה דגם במעות אין צריך קנין אגב קרק' וא"ת ואם כן אמאי הצריך ר' אבא להקנות אגב קרק' בקנין סודר סגי ויש לו' דהתם לא מיירי בפקדון ולא בהלואה דלהוצאה ניתנה וכו' מסי' זוזי וכיון דאין המעות בעין אין כותבין הרשאה אלא צריך להקנות לו אגב קרק' והרמ"ה מיירי בפקדון דאפי' במעו' אין צריך קנין אגב קרק' עיין שם וליתא דמדברי הטור סימן קכ"ו ס"ט בשם הרמ"ה משמ' דלא שייך להקנות מלוה אלא במעמד שלשתן עיין שם וכן כ' הרמ"ה בפ' הספינה סימן ל"א וז"ל ושמעינן נמי דמטב' לא מיקני בחליפין ואגב קרק' מיקרי ודוקא בפקדון אבל במלוה לא מיקני בבריא אלא במעמד שלשתן ומעשה דרב פפא בפקדון הוא וכו' וכן הוכיח בפרק מי שמת סימן פ"ו עיין שם הרי דסבירא ליה דמלוה לא מקניא באג"ק

ב' הרשהו על הקרק' לא יכתוב אגב קרק' דאין קרק' נקנה אגב קרק' מהריט"ץ סימן רי"ח עיין שם ונראה דאם כתב בהרשאה על הקרק' אגב קרק' אינה בטלה לפי מ"ש המבי"ט סי' רמ"ט דאם אמ' גם כן שיזכה ויחזיק וכולי קנה דתחזיק לשון מתנה הוא ע"ש וכי האי גוונא כתב מרן בתשובו' בס' אבקת רוכל סימן צ"ח עיין שם והכא נמי שכתב בהרשאה דון וזכי וכו' שהוא לשון מתנה קנה כמ"ש הראב"ד בספר תמים