ערך השולחן חושן משפט חלק ג פג

ט"ז ראובן שקנה חפץ משמעון ואמר לו שהוא ללוי והוא יפרע לך המעות כשהלך שמעון ללוי אם כפר שלא עשאו לראובן שליח נשב' לוי שבוע' דאורייתא שאין השליח נוגע בעדות והו"ל כעד א' שו"ת בשמים ראש סי' רס"ו ע"ש הטעם

י"ז דין י"א הג"ה ואם אמר אצל פלוני והוא כופר חייב לשלם וכולי מרן הב"י בסימן קפ"ה בשם הר"ן כ' וז"ל וגדולה מזו כתב הרי"ף בתשו' שאפי' אמר משכנתם אצל פלוני וכפר בו פשיעה הוי שהי"ל למשכנם אצלו בעדים והר"ן כ' שאינו מחוור שאין נראה להוציא ממון ע"פ זה כיון דלא א"ל משכנם אצלו בעדים והוא מסופק אם כ"כ הרי"ף וכולי וכתב הכנה"ג שם הגב"י אות י"ג הב"י בס' הקצר לא כתב זה וכ' הסמ"ע דהשמטת סופר היא ולי נר' דהשמט' רבי' המחבר גופיה היא דמפני שראה הר"ן חולק על זה והשמיטו דבפלוגתא לא מיירי ומה גם דהרשב"א קאי כוותיה דהר"ן ע"ש ותשו' הרשב"א בב"י שם במשכן ביד גוי ומכרו שלא ברשות וכולי כ' ואפילו אינו מראהו לו אלא שאמר לגוי פ' משכנתיו נאמן שהוא האמינו וכולי וכ' ה' כנה"ג אות ט"ו דמיירי שאמר שימשכנו ביד גוי או ביד ישראל ומ"כ הגה כ' ואין נ"ל כן ע"ש וא"כ לדעתו דאפילו לא א"ל שימשכננו ביד גוי סובר הרשב"א כהר"ן אבל לדעת מ"ך דהרשב"א מיירי שא"ל שישמכננו ביד גוי כהרי"ף אבל אם לא א"ל שימשכנם ביד גוי הוי פשיעה א"כ סובר כהרי"ף דבא"ל משכנם ביד הגוי מודה הרי"ף כיון שהאמינו כמבואר בדברי הר"ן והנ"י בפרק המפקיד ע"ש מיהו תשו' הרשב"א היא בח"ג סי' קל"א ומיירי שלא הזכיר גוי אלא משכן סתם ולא האמינו ע"ש א"כ ס"ל כהר"ן דאפי' גוי כיון שא"ל למשכנם סתם ולא הזכיר לו עדים לא הוי פושע לכן מרן בס' הקצר השמיט דין זה משום דהרשב"א והר"ן פליגי וס"ל דכל שלא הזכיר לו עדים לא פושע והר"ן מסופק אם כ"כ הרי"ף וכו' אבל מדכ' מרן בסימן קפ"ה ואם א"ל משכנם ביד פ' וכן עשה ואח"ך כפר בו אותו פ' פטור הסרסור ע"ש משמע דוקא אם א"ל משכנם ביד פ' אבל א"ל משכנם סתם והסרסור משכנם בלא עדים חייב הסרסור

י"ח דין י"ב ישלם שמעון אחר שישבע המלוה בנק"ח וכו' הטור חלק בזה דאיך נשבע זה ויטול אלא כיון ששלח שלוחו להביא שלו והלוה אומר שנתן לו הכל והמלוה אומר שלא נתן לו אלא חציו ישבע הלוה ויפטר ע"ש בב"י כ' הרשב"ש בתשו' סי' תצ"ט דאם המלוה הוא גוי מודה הטור משום דהגוי אין לו שליחות לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו וא"כ הו"ל זה השליח שלוחו של הלוה וכאלו לא שלחו הגוי דמי ודין הלוה עם המלוה הגוי והשליח א"ץ לישבע אפי' היסת וטענת הגוי כמאן דליתא והלוה אין לו ידיעה שזה השליח לא הגיע המעות ליד המלוה ושמא הגוי קבלם והו"ל טענת הלוה שמא ואין משביעין על טענת שמא דדוקא בישראל מצרפין טענת הלוה עם המלוה ומשביעין אותו עש"ב: סימן קכב

א דין א' הג"ה מיהו אם ידוע שמת וכו' עיין בתשו' הרי"ף סימן ל"ב

ב' דין ב' פטור הנתבע עיין בתשובות מהר"י ן' מיגש סימן כ'

ג' דין ג' מי שהרשה לא' ורצה לבטל וכולי עיין בתשובות מהר"י ן' הרא"ש סימן ר'

ד' ורצה לבטל הרשאה וכולי אפי' כתוב בהרשאה שלא יוכל לבטל הרשאה אינו כלום דקנין דברים הוא ה' בית דוד בסי' ק"ך ע"ש וכ"כ הרשב"ש סימן שצ"ד ע"ש נראה דאפי' כתב לו בהרשאה שהקנה לו הממון אג"ק יכיל לבטל ואע"ג דכשמת לא בטלה הרשאה כשהקנה לו אג"מ מ"מ יכול לבטל וכולי הש"ך ונר' לכאורה דכשמת לא בטילה ממילא אבל אם היורש רצה לבטל רשאי דיורש כח מורישו שיכול למחות ולחזור מדכ' הטור א"ה סימן צ' גבי בעל שמכר נ"מ דאינו יכול לבטל אלא האשה ואם מתה ולא בטלה אז הבעל ירש כחה ויכול לבטל' כמו שהיא היתה מבטלת אם היתה חיה ע"ש וה"נ דכוותה ואע"פ שהראב"ד בס' תמים דעים סי' ס"א כ' וז"ל בטענת חזרה לא מדאמרי' חזקת שליח עושה שליחותו ה"נ אמרי' חזק' בע"ה מעמידו בשליחותו ול"מ האיך למי' ליה דילמא הדר וכו' תדע שהרי הולך מנה לפ' במתנה קי"ל דהולך לאו כזכי ואי בעי למהדר ביה מצי הדר ביה ואפ"ה מסתמא אזיל שליח ויהב ליה למקבל מתנה ולא חייש לחזרה אלמא מסתמא מוקמי' ליה לבע"ה עומד בדיבורו ע"ש וא"כ הוי מילתא דלא שכיחא שיחזור וקי"ל דאין טוענים ליורשים טענה דלא שכיחא וכה"ג כ' הרדב"ז ח"ג סימן תק"ו דדבר שיכול לחזור בו אם מת טועני' ליורשים מה שהיה אביהם יכול לחזור אלא אם היא טענה דלא שכיחא דלא טעני' ע"ש ולדעת הראב"ד דלא חיישי' לחזרה משום דמסתמא בע"ה עומד בדיבורו נראה דטענה דלא שכיחא מיקרי ולא טענ' ליורשי' מיהו בסי' קכ"ה קי"ל דהולך מנה לפ' במתנה דאם מת הנותן קודם יתן השליח ליורשי מקבל משום דמצוה לקיים דברי המת ע"ש והתוס' בר"פ אע"פ בד"ה שאם וכו' כ' וז"ל וא"ת הואיל ולא הוה מורשה אלא להיות שלית אם מת המורשה קודם שיגיע ליד המורשה פקע שליחותו שיכולים יתומי' לתבוע מן הנפקד והתם משמע דאין יכולים וי"ל כיון דאם היה הנפקד בא לפני ב"ד היו אומרים לו לתת ליד המורשה שהרי יש להחזיק המרשה בחזק' חי אע"ג דאיגלאי מילתא לבסוף דמת המרשה קודם שהגיע הפקדון ליד המורשה אין יכולים לתבוע מן הנפקד כלום שהרי ברשות ב"ד נתנם עכ"ל מבואר דדוקא (א"ה עכ"מ)

ה' ואם בטל שליחותו הוא הפסיד וכולי והריטב"א בחי' לקידושין ר"פ האומר כת' דאם בטל ולא ידע לוה ופרעו אי ליכא פסידא דיכול לפרוע מן המורשה ולפרוע למלוה אין במעשיו כלום אבל אי איכא פסידא כגון שהעני המורשה אין למלוה עליו כלום וכולי וכ"כ הרמ"ה וכן דעת מור"י נר"ו ע"ש

ו' דין ז' הרשאה וכולי כ' בעל התרומות שער בשם הרי"ף שאם הרשהו למכור שדהו או מטלטלי' א"ץ לדא"ק ולדון ולזכי וכולי שהרי מינהו שליח וא"ל מכור אותו וכולי ונרא' דר"ל דלהוציא מיד אחרים הוא דצריך קנין אג"ק וכו' וכ"כ הרשב"ש בסי' רל"ה שהרשאה אינה אלא להוציא מה שהוא ברשות אחרים ולכך צריך להקנות באגב וצריך קנין כדי שיקנה הקרקע שנתן לו או מכר לו שעל גבו נקנו לו אבל שליחות למכור או לקנות א"ץ לא קנין ולא באגב אלא בדביר הקל לומר לך מכור או קנה דאין הקנין מעכב אע"פ שנהגו לקנו' כמ"ש הרמב"ם ע"ש והר' עדות ביעקב סימן קל"ו הק' על מהר"ם דס"ל דקני ע"מ להקנות לא קנה שמעשים בכל יום דראובן עומד במקום א' וכותב הרשאה לחבירו