ערך השולחן חושן משפט חלק ג פב

רבוותא דאמרי דדוקא פועל וכו' ואע"ג דדעתי הוא דלמ"ל הכי כנגד הפוסקים וכולי מ"מ בנ"ד איכא טעם אחר דמ"ל הביא ראיה שאמרו הפוסקים אפילו בגוי דדילמא סתמו כפי' וכולי עיין שם מבואר דס"ל דאם היה השליח חייב ללוה ודאי דנאמן בשבועה שעשה שליחותו ודוקא אם השליח בא להוציא מה שאומר שנתן לגוי הוא דאמרינן דילמא בגוי סתמו כפי' והוי כאלו אמר בהדיא הב ליה בסהדי ומספק אין מוציאין מיד המוחזק אבל בתשו' אחרת בסי' רצ"ג על ראובן ששכר את שמעון לגבות לו מכס מהגוים ולא קבל עליו שמעון שום אחריות וכו' כ' וז"ל אבל מה שאומרי' הגוים שנתנו לשמעון והוא כופר בהם ואומר שהוא עלילה הכל הוא על שמעון ול"ד לההיא דחנוני ופועלים שהחנוני נשבע שנתן והפועלים נשבעי' שלא נטלו ונוטלי' מב"ה דבשלמא התם שניהם אומרים ישראלים ונאמנים בשבועה מתקנ' אבל הכא איכא יד גוי באמצע ומ"ל ראובן גוי לא מהימן ליה בשבועה וכולי וא"ת בשלמא התם שניהם באין להוציא מבע"ה אבל בנ"ד בע"ה בא להוציא מהשכיר ל"ק דבע"ה לא בא להוציא אלא מן הגוי' והגוי' חוזרי' על שמעון ותו אפי' נאמר דשמ' קושט' קאמר שהעלילו עליו הגוים איהו דאפסיד אנפשיה שלא נוג' עמהם בעדים או בכת"י ואין לך פשיעה גדולה מזו וכולי עד כאן לשונו

י"ב שהשליח אינו נאמן וכו' ואם יש עד אחד שמסיי' לשליח שראה שנתנו למלוה פוטר השליח משבו' ואם כן השליח נאמן להעיד והוו ב' עדים לפטור את הלוה וכן כתב מהרש"ג בתשובות בס' משפטים ישרים סימן ט"ז עיין שם והרב כנה"ג בתשו' ח"ב סימן ח' עיין שם באורך מיהו קשה דאם כן אמאי לא קאמר בפרק שבו' העדות הכל מודים בכה"ג דהלוה השבי' לאותו עד שיעיד לו ולא העיד דחייב שהרי אם העיד היה פיטרו או נוטל משכונו מיד המלוה בלא שבו' כנדון מהרש"ג ואם כן הפסידו ועיין מה שכתבתי בסימן ע"ה דין י"ג

י"ג שהשליח אינו נאמן לפי שהוא נוג' בעדות וכו' אפילו מודה הלוה שקבל הממון אלא שאמר לפקדון נתנו לי ונאנסו והעדים אומרים לשם פירעון נתנו אין נאמנים דהוו נוגעי' בעדותם דא"ל המשלח ששינו השליחות וחייבים הם לשלם הרב כנסת הגדולה הגה"ט אות ל"ד ובתשובות חלק שני סימן ח' עיין שם אבל הריטב"א בחי' שם כתב דאם אמר המלוה שקלתי' מנייהו מיהו סטראי נינהו או מתנה הוו מהימני שלוחים לומר דלאו סטראי הוו אלא פירעון וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ונראה כיון שיש עדים שנתנו לו בתורת פירעון אינו נאמן לו' סטראי נינהו כמבו' בסימן נ"ח אבל בטען מתנה אם נאמנים העדים לומר לפירעון נתנו לו נראה שזה תלוי במ"ש סימן קפ"ב בשליח שעבר על דעת משלחו והשליח אומר שלא עבר על דעת משלחו אם נאמן או לא דהוי נוגע בעדות כי היכי דלא ליהוי למשלח עליו תרעומת שעבר על דברי משלחו והרב כנה"ג שם כתב דמסתברא דאין השליח נאמן ונראה שתלוי במחלוק' שכ' מרן הב"י סימן ל"ז דהטור סבירא ליה דפסול להעיד משו' חשש תרעומת אבל הב"ח והש"ך ושאר אחרונים הסכימו דאין נפסל לעדות בכך עיין שם והכא נמי לא נפסל השליח לעדות משום חשש תרעומת שעבר ע"ד משלחו ואם כן אם יאמרו השלוחים שנתנו לפירעון ולא למתנה נאמנים דאין נוגעים בעדות דאם יאמרו לשם מתנ' כיון שעברו על דברי המשלח בטל השליחות וחוזר המשלח ומוציא מהמלוה וראיתי להדרישה בסימן נ"ח שכתב גבי שליח שלא לקח השטר דחייב השליח אם אמר לו לקח השטר שכת' בשם מהרש"ל וז"ל פי' שהוא מודה לו אבל אם הביא זה עדים שכך א"ל א"כ חוזר על המלוה ומוציא ממנו שבגזיל' בא לידו אם לא שהמלוה הוציאם ואין לו לשלם שאז משל' השליח וכולי ר"ל דאיירי שלא היו לו עדים בדבר אלא שהשליח מודה לו ומשום הכי הוא חייב לשלם מכיסו ואינו יכול הלוה לחזור ולהוציא מיד המלוה מה שנתן לו השלי' כי הוא אמר לו מאן יימר דמעלי בשליחות ומהאי טעמ' גם השליח בעצמו אינו יכול להיציא מידו דהמלוה אבל אם יש עדים בדבר שא"ל כן אם כן הוא מעל בשליחותו ואינו שליח של המשלח והמעות בגזילה באו לידו וצריך לחזור וליתנם לו וכולי אבל אם אין עדים יכול המלוה לומר קנוניא אתם עושים עלי וכולי עכ"ל ולכאורה זה כדעת הראב"ד והטור סימן קפ"ה דס"ל דאפילו הסרסור מודה שעבר ע"ד משלחו הלוקח אינו מחזיר שמא קנוניא עשו וה"נ אפילו הוא מודה שא"ל ליקח השטר ומעל בשליחותו אין יכול להיציא מהמלוה, אא"כ יש עדים בדבר אבל לדעת הרמב"ם שם דס"ל דלעולם יחזיר לבעלים ה"נ אמאי אין מוציאין מהלוה ודוחק לומר דמיירי דוקא שהמלוה הוציאם ואין לו מה לשלם דהשליח חייב והטור כ' אם המשלח הלך עם השליח ועמד מרחוק וראה שעשה שליח שליחותו וכולי ואם הם ב' הם עדים ופטור הלוה וכולי ותמה מרן הב"י דבשלמא כשהוא שליח דין הוא שהלוה נאמן לומר שעשה שליח שליחותו לחייב למלוה שבו' דאוריי' אבל כשהם ב' היאך נאמן הלוה לו' שראה שעשו שליחותם ומשוי להו עדים על פיו להפקיע מעות דמלוה עיין שם ולכאורה דה"ד לדעת הראב"ד והטור דס"ל דאפי' הסרסור מודה אינו נאמן דיכול הלוקח לומר קנוניא הם עושים וה"נ אפילו הלוה אומר שעשו שליחותם אינו נאמן שמא עשו קנוניא על המלוה אבל לדעת הרמב"ם לק"מ

י"ד ואם אין השליח צריך לישבע וכו' ראובן ששלח לשמעון שיבנה לו חורבתו וטען שמעון אתה שלחת אלי שאבנה לך ותן לי שכרי אם יש עדים ששלחו ודאי דחייב ואם אין עדים ואין השליח לפנינו פטור אפי' משבועה כיון ששמעון טוען שמא ומחרימים סתם ואם השליח לפנינו ואמר שלחני נשב' שבו' דאורייתא להכחיש העד כיון שהשליח אינו נוגע בעדות ואף ששמעון טוען שמא שאינו יודע אלא ע"פ השליח דעת רוב הפוסקים דנשב' שבו' דאורייתא דכל מקום דב' מחייבי' אותו ממון ע"א מחייבו שבו' ואם עשאו שליח בפני עד א' מצטרפין העד והשליח לחייבו ממון הרדב"ז ח"ב סימן ר"ח וע"ש ועיין בסי' ע"ה דין כ"ג

ט"ו ומזקיק למלוה שבו' דאורייתא וכולי אע"פ שאין הלוה יודע אם פרעו השליח טוען ס' ע"פ העד נמי משביעו שבו' דאוריית' כמבואר בסימן ע"ה וכתב הסמ"ע דאינו מחייבו שבו' דאורייתא מיד דאין עד א' מחייבו שבו' דאוריית' אלא ליפטר ולא ליטול אלא שיפרענו בפני העד ועוד עד אחר עמו ואח"ך יתבענו על מה שנתן לו תחילה בע"א ואז יצטרך לישב' שבו' דאורייתא לפטור וכ"כ הש"ך ע"ש ונר' דאם תפס המלוה מעות ועד א' מעיד שהוא כבר פרוע ודאי דצריך לישב' שבו' דאורייתא להכחיש העד וכן המלוה על המשכון ועד א' מעיד שהוא פרו' ותב' הלוה משכונו כיון שהם דנים על המשכון להחזירו הו"ל מצריך לישב' המלו' לישב' שבו' דאורייתא כמו שכ' בסי' פ"ד ע"ש: