ערך השולחן חושן משפט חלק ג פא

תשו' הדין עם הסרסור שאפי' ראובן מודה דשליחא שויה וכו' ואפי' אינו מראהו לו אלא שאומר לגוי פ' משכנתיו נאמן שהוא דהמניה ונר' דאפי' שבו' היסת אין להשביעו כיון שאין הגוי מכחישו דאלו היה הגוי מכחישו היה צריך שבו' כדין חנוני על פנקסו וכו' ע"ש הרי דס"ל דאין חי' בין גוי לישראל דאם הגוי מכחישו צריך השליח לישבע כדין חנוני על פנקסו ואם אין הגוי מכחישו נאמן ואין עליו אלא ח"ס ולא הוי פשיעה במה שמסר לגוי בלא עדים וכ"ש לגבי פירעון דא"ל שיפרע לפ' בשבילו אפי' הוא גוי דאפשר שהיה מכירו ומאמין בו והמבי"ט ח"א סימן רל"ב כ' דאפי' בבעל חוב גוי צריך לפרוע לו בעדי' הוי פשיעה וחייב השליח ומהרשד"ם סימן קכ"ו פשיט"ל דחייב והביאו ה' כנה"ג בסימן נ"ח אות י"ד ע"ש ועיין בס' זרע יעקב סי' ס"ב שכתב דבתשו' מהרשד"ם מבואר דמיירי דבבא להוציא וא"כ בנ"ד שהוא ליפטר פשיטא דאין עליו אלא ח"ס ע"ש וליתא שהרי מהרשד"ם כתב על דברי הטור סימן נ"ח ועוד התם טעמא מאי משום דמצי אמר סבור שאתה סומך על אמונתו ובשלמא בישראל א"ל הכי אבל בא"ה ליכא למי' הכי וכולי ע"ש משמע דס"ל דאפילו ליפטר כמו בסי' נ"ח דוקא בישראל דשייך ה"ט שהוא סומך על אמונתו פטור אבל בגוי דלא שייך ה"ט חייב דאל"כ הול"ל דהתם היינו דוקא ליפטר ולא להוציא וה' משפט צדק חלק א' סימן כ"ב נמשך אחר מהרשד"ם ע"ש

ו' אבל אם לא עשאו שליח וכו' כ' מהר"יל בתשו' הביאו מרן הב"י עוד תובעת מראובן מנה הוא אומר שלחתי אבל איני יודע ע"י מי וכולי ישבע ויטול ומרן הב"י כ' דנראה דיטול בלא שבוע' כיון דאינו יודע ע"י מי שלח לו והד"מ כ' דאפי' אמר בפי' ששלח עם פ' נוטל בלא שבועה אם אין השליח כאן שאמר שנתנו כיון דאין הלוה יכול לטעון ברי שנפרע המלוה וכן פי' הש"ך כוונת מרן הב"י והסכים כן וכן כתב המבי"ט ח"ב סימן ק"מ הביאו הכנה"ג סימן רצ"א הגב"י אות י"ד על שמעין שהיה חייב מעות לראובן ושלח לו שיתנם ללוי והוא ישלחם אליו וכן עשה שמעון וכו' ואחר ימים תבע ראובן משמעון שארית החוב והשיב שכל מה שהיה חייב לו מסר ביד לוי ולוי אמר כל מה שמסר לו שמעון שלחתי לראובן ואיני יודע ע"י מי שלחתיו כל לא ידענא פשיעותא וחייב לשלם לראובן אחר שראובן יקבל חרם סתם שלא קבל שום דבר משים אדם אלא מה שהוא מודה ע"ש הרי דס"ל דאפי' טוען ברי שלח ע"י שליח כיון שאינו יודע ע"י מי חייב לשלם וא"ץ לישבע רק חרם סתם

ז' אבל אם לא עשאו שליח וכו' ראובן שנתן לשמעון סחורה למכור וא"ל שתתן מעות פקדון ביד לוי ומת ראובן והיורש מכחיש נאמן שמעון לומר אביך א"ל שאתן ללוי במגו דאי בעי אמ' החזרתי לאביך וחוזר היורש על לוי ואם כופר שלא לקח כלום משמעון נשבע שמעון שעשה שליחותו ונתן ללוי ונשבע לוי שלא לקח ומפסיד היורש הרדב"ז ח"ב סימן ל"ב ע"ש

ה' ראובן שיש לו פקדון ביד שמעון וראובן בעיר אחרת ומכר את הפקדון ללוי ושלח כת"י לשמעון שיתן הפקדון ללוי שהוא שלו אין לוי יכול לכוף את שמעון ליתן אפי' הכתב יד נתקיים מיהו אם רצה שמעון לתת הפקדון נפטר הוא מראובן הרדב"ז בתשו' ח"ד סימן ש"א קס"ז ע"ש

ט' והמלוה אומר לא עשיתיו שליח וכולי פי' לא עשיתיו שליח בעדים הרב כנסת הגדולה בשם הרדב"ז עיין שם ותשובות הרדב"ז ח"ב סימן שפ"א שכ' בשליח שעשאו בעדים פליגי אבל בשליח שעשאו בינו לבין עצמו לכ"ע לא הוי שליח תדע שהרי כ' הטור וישבע המלוה שבועה חמורה שלא קבלם ויגבה חובו וא"א נשבע נמי שלא עשאו שליח עש"ב והוכיח דאפי' מודה המלוה שעשאו שליח לא הוי שליח אא"כ עשאו בעדים עש"ב ולא זכר הכנה"ג דהסמ"ע חולק בסק"ה דאם מודה המלו' שעשאו שליח אפילו בלא עדים הוי שליח ובפרישה הביא ראיה מדברי התו' בפ' הגוזל שכ' וז"ל ואי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן היכי מסר ליה משאיל כיון דלא ידע וכולי למה הוצרכו התוס' לפ' כן אלא דק"ל אימא דמודה השואל דעשאו שליח בינו לבינו ופטור כיון דלא טרח ואוקמי' בעדים לכך פי' היכי מסר ליה משאיל דלא ידע שיודה לו השואל עיין שם ודבריו תמוהים דאדרב' מוכח דשליח בעדים בעי' וא"כ מאי פריך לר"ח אימא דמתני' במודה השואל שעשאו השליח בינו לבינו ומ"ה דפטור דלא הוי שליח אבל עשאו שליח בעדים הוי שליח וחייב השואל לכך פי' היכי מסר ליה משאיל וכולי וכן ראיתי להרשב"א בס' א"ז שם וז"ל וק"ל דילמא דמוד' שהוא שלוחו וכו' דהא טעמא שעשאו בעדים משום דכל דטרח דליקו ברשותיה כל שלא עשאו בעדים גברא מהימן הוא דקאמ' ולא דליקו ברשותיה וי"ל דשלחה ביד שלוחו הידוע עכשיו שהוא שלוחו קאמר ולא שימצא אח"ך וכולי עש"ב הרי בהדיא דשליח בעדים בעי' וכדאמרי' התם טעמא להכי טרחי ואוקמי' בעדים דליקו ברשותי' עיין שם וכן כ' ה' גדולי תרומה בשער נ' ח"ג סי' ג' ויישב לשון בעה"ת שם

יו"ד ישבע השליח וכולי כ' מהרש"ל בפ' הגוזל סימן ל"ח תשו' א' ראובן שהלוה לשמעון מעות על בתי נפש וכולי והש"ך תמה לפ' מדין זה לוה ששלח מעותיו למלוה והשליח אומר נתתי והמלוה אומר לא קבלתי דהלוה צריך לשלם למלוה והשליח ישבע ללוה אלמא אע"ג דליכא דררא דממונא למלוה דהלוה צריך לשלם לו אפ"ה צריך השליח לישבע עיין שם ונראה דלק"מ דהכא צריך השליח לישבע ללוה שהוא הפסיד ואיכא דררא דממונא ואם הלוה פוטר את השליח משבועה אינו נשבע למלוה משום דלמלוה ליכא דררא דממונא וכן השליח אינו יכול להשביע למלוה מה"ט דליכא דררא דממונא דהוא לא מפסיד מידי כמבואר בדברי מהרש"ל שם וה"נ אין ראובן המלוה יכול להשביע את שמעון כיון דליכא דררא דממונא ולוי הנפקד ודאי אינו יכול להשביע אבל ראיתי למהר"י הלוי אחי הט"ז בתשו' סימן י"ט שהוכיח דאם המלוה תבע לשליח ישב' השליח וכ"ש אם השליח תוב' למלוה שישב' המלו' מיהו אם המלוה כבר נשב' ללוה ויכול להוציא חובו מהלוה לדעת מהרא"י בת"ה סימן ש"ח אינו יכול להשביע לשליח אח"ך עיין שם באורך

י"א אמר לחבירו תן מנה לפ' גוי שאני חייב לו ונתן לו בלא עדים והגוי אומר שלא קבל והשליח אומר שנתן כיון דאיכא פלוגתא כשהלוה ישראל הכא שהלוה גוי וא"ל סתמו בפי' והוי כאלו אמר בהדיא הב ליה בסהדי לפי שפיהם דבר שוא יש לדיין לעשות פשרה וכולי הכנה"ג בסימן צ"א הגב"י אות ב' בשם הרדב"ז עיין שם ותשו' הרדב"ז היא בח"ב סימן ת"ה וז"ל אם היה חייב שמעון לראוב' מעות הדבר ברור שהוא נאמן בשבועה לומר עשיתי שליחותך ונתתי לו משלם וכו' אבל אם בא שמעון להיציא מראובן מ"ש שנתן לגוי כעובדא דחנוני ופועלים צ"ע אם מצי ראובן לומר קי"ל כהנך