ערך השולחן חושן משפט חלק ג עה

איכא לעיוני וכו' הכא במאי קני ליה בע"ח להאי שבחא ואי משום דכתב ליה דאקני האי שבחא דאשבח לוקח ולא בכלל דאקני הוא דאימת קניה הלוה להאי שבחא וכולי הא כי אתא האי שבחא לבתר זביני דלוקה הוא דאתא והאי שעתא לא הו"ל ללוה זכות בהאי ארעא ולא בשבח' כלל וכו' וכ"ת א"ל דאקני בסתמ' לא משתעבד מיהו שבחא שאני דאפי' בסתמא נמי משתעבד לא ס"ד וכו' מסתברא דלא משכחת לה אלא כגון דכתב ליה לישנא דמשמע מינה דשעבד ליה שבחא וה"ד כגון דכתב ליה דאקני אנא ומאן דאתי מחמתיה דמשמע דמשעבד ליה מאי דשבח נכסי אפילו גבי לקוחות ויורשים א"נ דכתב ליה דשעבד ליה נכסי' אינון וכל שבחא וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפי' כתב ליה דאקני לא מהני לגבי השבח אא"כ פירש בהדיא דאקני אנא ומאן דאתי מחמתי או אינון וכל שבחא

ב' אבל הפירות המחוברים לקרק' אא"פ שא"ץ לקרק' וכו' עיין בב"י "ידרש ובעל העטו' והרמב"ן והרא"ש ס"ל דאם א"ץ לקרקע אין ב"ח גובה מהם וכ"כ הרשב"א בתשו' חלק שני סי' קס"ז וז"ל ולא עוד אלא אפי' לא תלשם כל שמכרן אם הם מבושלים כ"כ שא"ץ לקרק' אין ב"ח גובה מהם וכו' משו' דקי"ל דב"ח גוב' את השבח אבל אינו גובה פירות וכו' וכדאמרי' בפ' נערה וכולי עיין שם

ג' דין ג' אבל מקבל מתנה וכו' ואם המקבל מתנה הוא הלוה עצמו שנתנו לו אחרים שלא באחריות ע"מ שלא יחול שעבוד הב"ח עליה והשביח אע"ג דהמלוה אינן יכול לטרוף גןף הקרקע גובה הוא את השבח מהר"י ן' הרא"ש בתשו' סי' ס"ה ע"ש

ד' הג"ה וי"א דאפילו השבח דממילא וכולי וכ"כ מהרש"ך ח"ד סימן פ"ה דיכול המוחזק דהיינו מקבל מתנה או היתומים לומר קיי"ל כרבוותא דס"ל דאפי' בשבח דממילא נמי לא טריף ע"ש מבואר דס"ל דמקבל מתנה מיקרי מוחזק לגבי ב"ח וכן מוכח מדברי הטור סימן קי"ב בספק אם חל שעבודו על הנכסים ע"ש: סימן קט"ז

א דין א' ואפילו לא מכר לו בשטר אלא בעדים וכו' דוקא בעדי מכירה שמוציאין הקול אבל עדי הודאה אין מוציאין את הקול כדמשמע בפרק ח"ה דאמרי' האי מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין וכו' ה' כנה"ג בסימן ט"ל הגב"י אות ל"ג ע"ש

ב' אלא בעדים בעלמא וכולי כ' הסמ"ע בפרישה כתבתי הטעם דמאן דמוכר מוכר הוא בפרהסיא כי היכי דליתקבצו קונים הרבה וכו' וכ' הש"ך שכן מבואר בפ' ח"ה להדיא הטעם ע"ש וכבר בפרישה הביא הש"ס ופי' רשב"ם שיקפצו עליו קונים וכולי וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' מלוה והסמ"ג עשין ל שכל המוכ' בפרהסיא הוא מוכר וקול יש לו וכן כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסי' קע"ה מחו' ה' כרשב"ם ע"ש ונרא' דמשום דאפשר לפ' אלוקח קאי שקונה בפרהסיא וכן ראיתי לה' תורת חיים בפ' ח"ה ככ' ויותר נראה לפ' דאלוקח קאי שקונה בפרהסיא כי היכי דליפוק עליה קלא שמא גזולה היא או שמא יש לשום אדם שעבוד על הקרק' שיבא ויגיד ויוציא מעותיו מיד המוכר ע"ש פי' רשב"ם וכ"כ ה' כנה"ג בשיטתו לסנהדרין דכ"מ דאפשר לפ' דקאי אלוקח שקונה בפרהסיא כי היכי דליפוק עליה קלא שקנה קרקע וילוו לו בשופע או שיחזיקוהו אדם גדול ע"ש ונראה דנ"מ למתנה בעדים דה"נ המקבל מוציא קול שקנה קרקע כדי שילוו לו אבל אם המוכר מוכר בפרהסיא כדי שיקפצו עליו קונים במתנה דלא שייך ה"ט לא ולכך כ' הסמ"ע טעם זה וסיים ומה"ט הנותן מתנ' בעדים אינו טורף דלית ליה קלא לאפוקי אם הקונה מוציא קול שקנה קרק' כדי שילוו לו דמה"ט מתנה נמי אית לה קלא ועיין בדרישה סימן ט"ל וסי' רמ"ג מיהו הרמב"ם בבעל התרומות שער נ"א חלק ח' סימן ג' הביא מ"ש הירושלמי הגע עצמך שנתן לה במתנה קול יוציא למתנה ואין קול יוציא למציאה וכו' פיר' מתביישה לומר נתת לי במתנה מפני שאינה יכולה לברר מפני שהמתנה ידועה שאין אדם נותן בצנעא ודוגמת דבר זה מאן דיזיף בצנעא יזיף ומאן דזבין בפרהסיא זבין וכולי ע"ש הרי שכ' דנותן בפרהסיא נותן כמו שהמוכר בפרהס' ורש"י והרע"ב בפ' הנזקין גבי אין מוציאין לאכילת פירו' וכו' פי' וז"ל הגוזל שדה ומכרה לאחר וכולי גובה דמי הקרק' מנכסי' משועבדי' שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה הרי היא מלוה בשטר עכ"ל נראה דסביר' ליה דדוקא המוכר שדהו בעדים אפי' לא כתב שטר גובה מנ"מ משום דהמוכר מוכר בפרהסיא כדי שיקפצו עליו קונים אבל גזלן אינו מוכר בפרהסיא ולכך בעי' שטר אבל הריטב"א בחי' שם גבי לפי שאינם כתובי' וכו' כ' וז"ל ליכא לפ' שאינם כתובים ממש וכולי דהא כתיבה לא עבדא מידי דהא קי"ל המוכר שדה בעדים גובה מנ"מ משום דמאן דזבין בפרהסיא זבין וקלא אית ליה אלא עיקר הפי' כמ"ש רש"י וכו' ע"ש הרי דאפי' בגזלן אמרינן דמוכ' בפרהסי' ואפילו מכר בעדים בלא שטר גובה מנ"מ וכ"כ הר"ן בחי' שם ואפשר דס"ל דלוקח קונה בפרהסיא (א"ה עכ"מ)

ג' אפי' לא פי' לו אחריות וכו' בעה"ת ריש שער מ"ז כתב דבמוכר שדהו בעדים בעי' שקבל עליו אחריות ולא אמרינן אחריות טעות סופר כיון דלא כת' שטר וכתב הרב ש"ך שכן משמע בהדיא מדברי רשב"ם דף מ"א ומ"ב עיי"ש וכן כתב הרב כנה"ג סימן קט"ו עיין שם גם רשב"ם דף קע"ב כתב וז"ל להנך דכתבי שטרי אקנייתא כותבין שטר מתנה שאין כתוב בהם אחריו' ולא אתי למיטרף לקוחות אי נמי שטר מכירה שכ' בהם אחריות שדינו למיטרף לקוחות משעת מכירה דעדי' מפקי ליה לקלא בלא שער כדאמרינן א ח"ה אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנ"מ וכו' עכ"ל ונראה דסבירא ליה דמתנה באחריות אין כותבין זמן הקנין משום דאין לה קול אלא בשטר וטורף לקוחות שלא כדין אבל המכר יש לו קול בעדים דוקא כשקבל עליו אחריות וא"כ כשכתב בהם אחריות דינו לטרוף לקוחות משעת מכירה ובבתרא דע"ז דאמרינן זכו בשדה לפלוני וכתבו לו את השט' חוז' בשטר ואינו חוזר בשדה וכולי הקשו התוספות כיון שאין מזיק לו כלים בין במתנה בין במכר נכתוב לו וכו' דל"ל שאינו רוצה לטרוף ממשועבדים דאפילו בלא שטר גובה מנכסים משועבדים וכו' עיין שם משמע דסביר"ל דגוב' בעדים ממשועבדים אפילו לא קבל האחריות בפירוש דאם לא כן אימא דמיירי במכר שלא פירש האחריות דאינו גוב' ממשועבדים בלא שטר ול"ל דס"ל דאם לא התנה אפילו בשטר אינו גובה ממשועבדים דאחריות טעות סופר אמרי' ולא טעות מוכר כמ"ש הרמב"ן בחי' שם שיש מי שר"ל כן דמדברי התוספו' בריש פר' אף ע"פ בדבור המתחיל