ערך השולחן חושן משפט חלק ג עא

ה' ואם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' אם הודה בשעת מיתה על נכסיו שהם של פלוני לכאור' נר' דאין בעל חוב טורף המטלטלין דהוי כהודאת בריא ואם עמד אינו חוזר ולא כמתנת שכיב מרע כמבואר בסימן ר"ן ומהניא הודאתו אפילו לחוב לאחרים שהרי כ' הרשב"א בתשובות סימן אל"ף קמ"ט באשה שהודית שלא פרעה החוב שעליה דאינה נאמנת לחוב לבעלה שהרי אם רצת' מכור בנ"מ שלה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכל שאינה יכולה למכור ולהפקיע זכות הבעל על ידי מכירה ומתנה אינה יכולה להפקיע זכותו על ידי הודאה עיין שם ואם כן הכא שיכול להפקיע זכות הבעל חוב במתנת בריא או למכור אותו ולהוציא המעות יכול להפקיע זכותו על ידי הודאה אבל מצאתי בתשובו' סימן אל"ף מ"ז כתב דאינו נאמן בהודאתו לחוב לאשתו אפילו לא כ' בכתוב' מטלט' אגב מקרקעי דאיכא מגו עיין שם וכן כתב בתשו' ח"ב סימן רמ"ה על ראובן שצוה מחמת מיתה לתת לשמעון ל"ג ליטרין שהיו אצלו בפקדון וכו' וז"ל נראה שהדין עם האלמנה לפי שאין הודאתו של ראובן המת הודאה במקו' שחב לאלמנה וכו' והוא שכתב לה ראובן לאלמנה בכתובת מטלטלין אגב מקרקעי אבל אם לא כתב לה כן בזה יש מקום עיון משום דמדינא אין המטלטלין נגבים לכתובה כלל וכו' אלא מן התקנה שתקנו הגאוני' שיהיו גובי' מהם כמו שגובים מן המקרקעי וכיון שכן אלו נתנם הבעל בחייו לשמעון זה או מכרם לו מה שעשה עשוי ואין האשה יכול' לטרוף אותם מן המשועבדים דלא עדיפא תקנת הגאונים משאלו היו נגבים מן הדין דאפילו הכי אמרי' דאין קדימ' במטלטלין וכיון שהדבר כן יש לומר שהבעל נאמן במגו דאי בעי יהיב ליה השתא במתנה ומכל מקום עם כל זה נראה שהדין עם האלמנה דאין כאן מגו דכל מאי דאית ברשותיה דאיניש אנן סהדי דדידיה הוו ולא מהימני' ליה במקום שחב לאחרים וכו' הוה ליה כעין מגו במקו' עדי' וכולי עכ"ל הרי שכתב דהודאת שכיב מרע לא מהניא לחוב לאשה אפילו במגו וכן כתב מהריב"ל ח"א סימן נ"ו עיין שם וראיתי לראב"ן בתשובות סימן נ"ב על א' שהודה בשעת מיתה על קרקע שהיה על תנאי כך וכך ויש עדים שהיו בשעת התנאי שלא היה כן שכתב וז"ל וששאלת אם האלמנה יכולה לטעון איני חוששת לדברי בעלי אלא אעדים סמיכנא ידעתי כי לחדודי באתי כלום האלמנ' זוכה ונוטלת אלא מנכסי בעלה הרי בעלה אמר שאינו שלו והודאתו הודאה וכו' והא דאמר הודאת בעל דין במקו' שחב לאחרים לאו הודאה היא וכו' אשתו ובניו כגופו דמי' ולא אחרים הם דאי לא תימא הכי לא תהא הודאת בעל דין כמאה עדים לעולם דהא מפסיד לאשתו ובניו עכ"ל והרשב"ץ חלק ראשון סי' שי"ט כתב וז"ל מה שנדר ראו' בלבו להקנות לבנו מטלטלין הם דברי' שבלב ולא זכה בהם הבן וכשנשא אשה חל שעבוד האשה על אותם נכסי' ואין הבעל רשאי לחוב לאשתו להקנותן לבנו ואפילו זוכה לו אותם בקנין גמור וכל שכן בנדון הזה שאפי' האב עצמו היה יכול לחזור בו לפי שלא זכה בהם הבן מכח הודא' שאין מטלטלין נקנים בהודאה אלא בשכיב מרע כן כת' כל המפרשים ואין חולק וכו' עיין שם ודבריו תמוהי' דאם הקנה לו המטלטלין בקנין גמור אפילו אחר שנשא האש' ושעבד לה מטלטלין אגב מקרקעי אין האשה טורפת המטלטלין מפני תקנת השוק כמ"ש הרשב"ץ עצמו ח"ג סי' ע"ב וסי' ש"א בפירוש הכתובה עיין שם

ו' ואם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' וכל שכן שגוב' ממחילה שמחל כשהוא שכיב מרע המבי"ט חלק שלישי סימן רי"ג והרב כנה"ג בסימן קי"א כתב דיש לו' דמתנת שכיב הרע גרועה ממחילה דמתנת בריא צריכה קנין ובמתנת שכיב מרע באמירה בעלמא זכה המקבל אבל מחילה אפילו דבריא אין צריך קנין וכיון דמחילה בין דברי' ובין דשכיב מרע אין צריך קנין הרי הוא כבריא שמחל הוי כמתנת בריא דמלוה דעפ"י לא גובה ממנה הכא נמי מחילה דשכיב מרע וכו' עיין שם ואין נראה דמתנת ש"מ משום דאינו קונה עד לאחר מיתה הוי כירושה דבעל חוב גובה ממנה והכא נמי מחילה דשכיב מרע שמחל לא קנ' המקבל עד לאחר מיתה אך ראיתי למהר"י וויל סי' י"ט באלמנה שמחלה כתובתה לבעלה כשהיה ש"מ ואחר כך חזרה שכתב ז"ל וגם ל"ל כיון דהיה ש"מ לא היה דעת' למחול אלא שאם ימות והרי היא חזרה בהמחילה קודם שמת וא"ל אומדן דעתה כמו מתנת ש"מ כיון דלא הוי אלא לאחר מיתה מצי הדר במתנתו ל"ל הכי דשאני התם שהנכסי' עדיין לא יצאו מרשותו דהא לא קנו אלא לאחר מית' ןמשום הכי מצי למיהדר ביה אבל הכא כיון דמחל' מעכשיו מחלה וכו' עיין שם נראה דסבירא ליה דש"מ שמחל חו' לא' אינו יכול לחזור דזכה מעכשיו במחילה וא"כ מחילה דש"מ לא הוי כירושה ובעל חוב אינו גובה ממנה ול"ד למתנת ש"מ דהוי כירושה משום דאינו קונה עד לאחר מיתה ונראה לי ראיה ממה שכתב הטור בסימן קכ"ה בש"מ שאמר הולך מנה לפלוני וכו' וז"ל ולכאורה נראה אם ירצה הנותן יכול לחזור בו כדין מתנת ש"מ שאינו קונה עד לאחר מיתה אבל הרמ"ה כתב שאינו יכול לחזור בו וכו' משום דל"ד לשאר מתנות ש"מ שאינו נותן במשיכ' ואינו מוציא הממון מתחת ידו הילכך אינו קונה עד לאח' מיתה אבל זה שהוציא הממון מתחת ידו ודאי דעתו היה שיקנה מיד ולא משום דדברי ש"מ ככתובי' וכמסורי' דמו דכל דקני מקבל מהשתא לא קני באמירה גרידתא אלא הכא קני במשיכה וכו' לפיכך כל זמן שלא עמד אינו חוז' ואם יעמוד חוזר אפילו אם כבר בא ליד המקבל וכולי עיין שם הרי דסבירא ליה דכל היכא שיצא הממון מרשותו קנה מיד ואינו יכול לחזור ודוקא אם עמד חוזר וה"ה במחילה וכן מהר"י וויל לא כתב אלא דאינו יכול לחזור שמת הבעל אבל אם עמד בטלה המחילה ואם כן נרא' דבעל חוב גובה ממחילה שמחל השכיב מרע דכיון דאינו יכול לחזור בו קנה המקבל מיד אף על גב דאם עמד חוזר לא חשיבא כירושה ול"ד לשאר מתנת שכ"מ דיכול לחזור בו מיד לא חלה עד לאחר מיתה והוי כירושה

ז' ואם שעבד לו מטלטלין אגב מקרקעי וכולי כתב הר' יונה בעליות הובא בש"מ לבתרא דף מ"ד ע"ב וז"ל וא"ת וניחוש שמא אחר נתן לו קרקע על מנת להחזיר כדי שיקנה מטלטלין אגב אותו קרקע ובזה לא ידעו בני עירו וכו' ונראה לי דכל כהאי גוונא לא קנה מטלטלין אגב מקרקעי לטרוף ממשעבדי כיון שההוא קרקע דאקני אגבה מטלטלין לאו בר גוביינא הוא דהא לא אקני' אלא על מנת להחזיר לאלתר מיהו ודאי לענין ששנינו נכסי' שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ודאי קינה מטלטלין אגב קרקע שנתנו למוכר על מנת להחזיר עכ"ל נראה דכ"ש קרקע בשאלה ושכירות דלא משתעבדי מטלטלין אגב אותו קרקע לטרוף אותם אבל לענין קנייה אפילו קרקע בשכירות ושאלה אגבן במתנה או מכר קנה כדלקמן סימן ר"ב עיין שם בהש"ך וכתב מהרימ"ט סימן פ"ג דהיינו דוקא כשגוף הקרקע הוא של המוכר מהני שאלה ושכירות ללוקח לקנות אגבו מטלטלין ואם הקרקע שכור או שאול למוכר אינו יכול להקנו' מטלטלין