ערך השולחן חושן משפט חלק ג ע

מ"מ המתנה הויא מהיום ולאחר מיהה אם לא אחזור בו וכפי מ"ש המפרשים בפ"ק דמציעא לא נגמרה ההקנאה עד לאחר מיתה א"כ אינם עדיין שלה ולפיכך מנכסיו ע"ש מבואר דס"ל דמתנה מהיום ולאחר מיתה אם לא אחזור בי כיון שבידו לחזור הנכסי' בחזקת הנותן וב"ח גובה מהם אבל הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שי"ב כ' וז"ל כל שכתב נכסיו לאחרים בין אשה שרוצה להנאה ומברחת נכסיה מבעלה בין איש שכתב נכסיו לאחרים כדי להבריח נכסיו מן המלוים אם כתבו כל נכסיהם ולא שיירו כלום יש להם דין מבריח ואין מתנותיהם מתנה גמורה ויכול לחזור בהם וכו' אבל כששיירו קצת נכסים מתנה גמורה ואין יכולים לחזור בהם אא"כ התנה בפי' שיוכל לחזור בו כי כל וכו' (א"ה עכ"מ בקונטריס זה ואח"ך מצאתי בקונטריס אחר אחר שכ' בש"מ למציעא וכו' כתוב ובסי' רנ"ב אכתוב וכו') ובסימן רנ"ב אכתוב תשו' מהר"י ן' הרא"ש דס"ל דאפי' מתנה דמהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום ופירא לאחר מיתה הוי כמתנת ש"מ וחביריו חלקו עליו והוכיחו דהוי כמתנת בריא ואין ב"ח טורף ממנה אפי' מתנה דמהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה משום דכשמת ולא חזר בו קנה מדאוריית' למפרע מיום המתנה וכ"כ ה' משפט צדק ח"ב סימן י"א והר' דברי יוסף סי' י"ח ע"ש ונר' דמחיים לכ"ע כיון שיכול לחזור בו ודאי דב"ח גובה ממנה ועיין בס' שער המלך בפ' כ"ב מה' מכירה דכ"ח ע"ג שכ' במוחל חוב לחבירו אם יכול לחזור כיון שברשותו ממונו הוא וב"ח גובה ממנו אפי' לא חזר ע"ש ובמתנה דזוכה בה מטעם דמצוה לקיי' דברי המת כגון שהושלש מתחילה לשם כך לכאור' מדברי הר"ן בפ"ק דגיטין נר' קצת דאין ב"ח טורף ממנה שכ' וז"ל דלא אמרינן מלד"ה אלא כשהוציא הדבר מרשותו ומניח ביד אחרים וכו' דאלת"ה מתנת ש"מ במקצ' אמאי בעי' קנין והא מצוה לקיים דברי המת וכולי וא"א אי משום מלד"ה ב"ח וכתובה ומזונות גובה ממנה אבל מתנה במקצת בקנין אין ב"ח גובה ממנה אבל מצאתי למהר"ם בתשו' הארוכות סי' תתקס"ו בראובן שהשליש מעות ביד שמעון וא"ל תנם לבני בנישואין כ' וז"ל ואם תקניטיני א"א אפי' לא מת הבן ונשא אשה אלמנת ראובן גובה כתובתה מאותם מעות דכיון דלא זיכה לו ראובן בחייו אלא כשישא אשה ובההיא שעתא מת ראובן וא"א לו לבן לזכות באותם מעות אלא מכח מלד"ה וכל מתנה שאדם זוכה בה מכח מלד"ה או מתנת ש"מ בכל נכסיו או מצוה מחמת מיתה דכולהו חיילי לאחר מיתה וכו' ע"ש וכ"כ בתשו' הקצרות סי' ע"ט תשו' מהר"י מקודשין להר"י ן' שניאור וז"ל נ"ל מ"ש השליש שלא נתן זאת המתנה כי אם לאחר מיתתו ובחיים רצה להיות רשאי לעשות בהם כל מה שירצה ועכשיו שמת ולא חזר בו א"כ לא זכיתם בזאת המתנה כי אם מטעם מלד"ה וכולי אך לפי מה שתקנו הגאונים שגובה כתובת' ממטלטלי' דיתמי שהיא ירושה דאורייתא כ"ש שתגבה ממתנה דרבנן כמו מתנה שהיא מכח מלד"ה או מכח מתנת ש"מ דכה"ג דייק תלמודא בפי' י"ל דקאמר בירושה דאוריית' אלמנה ניזונת מנכסיו במתנה דרבנן לא כ"ש מיהו מתנה דאוריית' לא גבי' וכו' עכ"ל הרי שכ' דמתנה שזוכה בה מכח מלד"ה מדרבנן כמתנת ש"מ וגובה האשה כתובתה מהם ומה שהכריח הר"ן דבעי' שהושלש ביד אחר דאל"כ מתנת ש"מ במקצת אמאי בעי' קנין והא מלד"ה היינו מדאמרינן בבתרא סוף דקנ"א והילכתא מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת מצוה מחמת מיתה לא בעי' קנין והוא דמת משמע דבלא קנין לא קנה אפילו במצוה מחמת מיתה דב"ח וכתובה גובה ממנה והתימה על הרא"ש בס"פ מציאת האשה שכ' וז"ל ועוד הא דאמרינן מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין אפי' במת דומיא דמתנת ש"מ בכולה דאיירי במת דהא קי"ל דאם עמד חוזר וכו' עיין שם ובהדיא אמרי' הכי בסוף דף קנ"א דמתנת ש"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת ומ"מ משמע דבלא קנין לא קנה אפי' דומיא מתנת ש"מ בכולה דב"ח וכתובה גובה ממנה ובלא"ה הרי ביתומים קטנים דלא בני מיעבד מצוה לא אמרי' מלד"ה כמבואר בדברי הר"ן שם וא"כ נימא דמתנת ש"מ במקצת בעינן קנין להכי דמכח מלד"ה ביתומים קטנים ליכא מצוה אלא ודאי דס"ל מדאמרי' מתנת ש"מ במקצת בעי' קנין ואע"ג דמת משמע לא קנה כלל אפי' מת דומיא דמחיים דלא קנה בלא קנין ובזה ניחא דהא דקיי"ל דדבר שנקנה במתנת ש"מ אם קדמו היורשים ומכרו המקבל יכול להוציא מהלוקח אבל דבר שאינו במתנ' רק שמצוה לד"ה אם קדמו היורשים ומכרו מה שעשו עשו כמבואר בסי' רנ"ב עיין שם וא"כ מה הק' התוס' והר"ן למה תקנו דין מתנת ש"מ דדבריו ככתובי' וכמסורי' דמו ולמה מתנת ש"מ במקצת בעי קנין ח"ל כיון דמת מלד"ה הא נ"מ דמכח מלד"ה אם קדמו היורשים ומכרו מה שעשו עשו אבל מכח מתנה יכול המקבל להוציא מהלוק' וכן באומר הולך מנה לפ' מתנה ומת המקבל בחיי הנותן אפי' אח"ך מת הנותן יחזיר ליורשי המשלח דלא אמרי' מצוה לקיים דברי המת כיון שמת המקבל בחיי נותן בטלו דבריו אבל בש"מ אפי' מת מקבל בחיי נותן יתן ליורשי מקבל מטעם דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי כשמת כמסורים למקבל למפרע משעת נתינת הש"מ או אמירתו כמבואר בסימן קנ"ה ע"ש וא"כ מכח מלד"ה אם מת המקבל בחיי נותן ליכא אבל מכח מתנת ש"מ דדבריו כמסורים זכו יורשיו אלא ודאי דמשמע להו דלא קנה כלל דומיא דמחיים כמ"ש

ד' ואם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' כתב הרדב"ז ח"ב סימן תרס"ד באחד שנתן מתנה לבנו מעכשיו ועד שנה ומת בתוך השנה יש לעיין אם זכה הבן במתנה כיון שא"ל מעכשיו או דילמא כיון שקבע זמן במתנ' לא ונראה דבשלמא אם היו שם נכסים בני חורין ודאי זכה הבן במתנה כשיגיע הזמן זכה למפרע משעת כתיבה כיון דכתב ליה מעכשיו וכולי וכיון שהאב לא היה יכול לחזור במתנתו כיון דאמר מעכשיו גם כשמת זוכה במתנתו למפרע וכו' אבל בנ"ד שאין שם נכסים ב"ח וכבר קדם חוב האשה קודם שתחול המתנה גובה האשה כתובת' לה"ד לשני שטרות שהא' הגיע זמנו והא' לא הגיע זמנו גובה אותו שהגיע זמנו ואף על פי שאין שם כדי שני שטרות וכולי עכ"ל מבואר דסבירא ליה דמתנה דמהיום ולאחר שנה אם הנכסים בני חורין זכה המקבל למפרע כיון שהנותן לא היה יכול לחזור אבל אם יבא בעל חוב וכתוב' גוב' מהם כיון שקדם חובם קודם שתחול המתנה דומיא דב' שטרות דגובה אותו שהגיע זמנו וכן כתב מהרשד"ם סי' שצ"ב והובא בתשו' מהראד"ב סימן קס"ז ודקדק כן מל' הטור בסימן ק"ד שכתב היו ב"ח זמנם שוה וכולי אבל מהראד"ב סבירא ליה דאפילו שלא הגיע זמנו גובה והביאו הרב כנה"ג בסימן ק"ד עיין שם מיהו דל"ד דבעל חוב דמכאן ולהבא הוא גובה אבל מתנה דמהיום ולאחר מית' כיון דזכה המקבל למפרע משעת המתנה אין בעל חוב גובה ממנה ועיין בתשובות הרא"ש כלל ע"ד וכבר הביא מרן הב"י סי' תשובת מהר"י ן' הרא"ש (א"ה עכ"מ):