ערך השולחן חושן משפט חלק ג סט

אגב מקרקעי ע"ש והתוס' בנדרים דל"ה ע"ב כ' דחייב אדם לפרוע חוב אשתו שהיא חייבת קודם לכן אם הכניסה לו קרק' או מטלטלי' לאח"ך מתקנת הגאונים ע"ש משמע דמדינא דגמ' אינו גובה ממטלטלי' אלא אחר תקנת הגאונים מיהו נראה דליכא תקנת השוק באשה הנשאת לבעלה כמ"ש מהריט"ץ וכ"כ מהרש"ך ח"ד סימן נ"ט וסס"י ס"ג והרדב"ז ח"ב סי' תנ"א וסי' תקס"ט ע"ש

י"א אחד שיש לו שט"ח על חבירו ונתנו לבנו במתנה יש להסתפק אם חייב או לא דאע"ג דקי"ל בסי' ס"ו דגם במתנה חייב אפשר דה"ד התם במתנה לאחר ה"ט דמתנה כמכר דאי לאו דעבד ליה נייחא לא הוה יהיב ליה אבל בבנו דלא שייך ה"ט לא כמ"ש ה' מח"א בהל' גביית חוב סימן ב' דמתנה לבנו ליכא תקנת השוק דלא שייך ה"ט דאי לאו וכולי וכ"כ ה' בית דוד סימן ס"ט דאפי' למ"ד דאין מוציאין מהיורשים וממתנת כ"מ למזונות האשה ה"ד בנותן לאחרים או ליורשים שאינם בניו כגון אחיו ואחותו אבל בבנו או בבתו מוציאין מהם למזונות דדוק' אחרים שמפסידים הוו כלקוחות מה"ט דאי לאו דעבד ליה נייחא וכולי אבל לבני ולבתו פשיטא דבלא"ה נותן להם שאהבתו עליהם יותר כמ"ש רש"י בפ' נערה ע"ש וה"נ המוחל שט"ח שנתנו לאחר חייב בכולו מה"ט דאי לאו דעבד ליה וכולי אבל נתנו לבניו וחזר ומחלו אינו חייב בכל אבל מצאתי להרשב"א בס' תולדות אדם סי' קס"ג ובתשו' ח"ה סי' צ"ח שכ' על דברי הגאוני' דאין מוציאין למזונות ממתנה וזה לשונו ואע"ג דטעמא דמתנה שהיא כמשועבדי' משום דאי לאו דהו"ל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה כדאיתא התם ולכאור' לא שייך ה"ט גבי יורש דבין כך ובין כך אדם נותן ליורשיו ואין להם פסידא כלל אפ"ה לא פלוג רבנן א"נ ליורש בעצמו לא היה נותן לו בלשון מתנה אלא מניחו על דינו סתם אא"כ נהנה ממנו וכולי עיין שם ואמרינן בכתובו' דמ"ט אר"ל באושא הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונ' מנכסיו וכולי ופירש רש"י אע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם הוא דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה אבל בבנו ל"ל הכי וכ' התוס' שם משמע הא לאחר אין ניזונים מנכסיו דמתנה הוי כמכר כפי' רש"י דאי לאו דעבד ליה נייחא וכו' ע"ש ובירושלמי שם אמרינן דלא אמרו אלא כותב הא מוכר לא כתב לבניו ומכר לאחרים מהו מסתברא וכו' ע"ש משמע קצת דאפי' נתן לאחרים מתנה לא הוי כמכר ומ"מ דעת רש"י והתוס' דמתנה לאחרים הוי כמכר אבל לבניו מתנה לא הוי כמכר אבל מדברי הרמב"ם הטור ומרן בסי' רל"ה גבי דאין הבן יכול למכור בנכסי' אביו עד שיהא בן עשרים כ' וכן אם נתנו לו במתנת ש"מ שהיא כירושה אבל אם נתנו לו מתנת בריא דינו כשאר נכסי' שקנה או נתנו לו במתנה וכו' משמע דגם האב שנתן לבנו במתנת בריא לא הוי כמכר וכולי וכ' הריב"ש סימן תפ"ח והביאו הב"י בשם הרמ"ה הטעם שחששו חכמים דכיון שבאו לו בירושה דלא טרח בהו וממילא אתיא ליה לא קפיד עלייהו וכולי אבל בקרקעות של עצמו לא וכן באותם שנתנו לו במתנה דאי לאו דטרח קמיה לא היה יהיב ליה ולא ממילא קאתי ליה ולא קפי' עלייהו וכולי עיין שם אם כן אפילו מתנת האב לבנו אמרינן אי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה והוי כמו מכר: סימן קי"ג

א' דין א' אבל מטלטלי' שמכר או נתן אינו טורף וכולי כ' הרשב"א בתשובות' ח"ה סימן ומסתברא דאפילו בהקדש עניים אומרים כן ע"ש והתוס' בבתרא דע"ז בד"ה קני' וכולי כ' וא"ת ואמאי לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרק' וכולי וי"ל דכמו שאינו יכול להקדישו וכולי והא דלא תקנו רבנן שיכול להקדיש כמו שתקנו שיכול להקנות לפי שאין הקדש כו"ך צריך וכולי ע"ש הרי אפי' תקנו להקנות במכר ומתנה שטרות בכו"מ לא תקנו להקדש וא"כ א"ל (א"ה עכ"מ)

ב' ואם נתנם במתנת שכ"מ וכו' כ' רשב"ם בבתרא דקל"ח וז"ל אם יצא עליו שט"ח קודם שקבלו המעות א"נ כגון וכו' שדות וכו' הילכך אפי' לאחר שגבו גובה ב"ח מהם דמקבל מתנת שכ"מ כיורש שוויה רבנן ומקרקע' דיתמי משתעבדי לב"ח וכו' עיין שם וכן כתב הטור סימן רנ"ג וז"ל ומיירי שנתן להם קרק' או שגבו קרק' וכולי שאלו גבו מטלטלי' לא משתעבדי לב"ח מתנת ש"מ כיורש שוויה רבנן וכ' מרן הב"י דהוא נתן טעם למ"ש שאלו גבו מטלטלי' לא משתעבדי לב"ח משום מתנת ש"מ כיורש שויה רבנן וכי היכי דמטלטלי' לא משתעבדי לב"ח ה"נ מטלטלי' דמקבל מתנת ש"מ מיהו היינו לדינא דגמר' אבל האידנא משתעבדי ע"ש וה' נתיבות משפט דף רע"ח ע"ד כ' דס"ל לרשב"ם דלאחר שגבו המעות חשיב כב"ח מאוחר שקדם וגבה ואין מוציאין מידו ואע"ג דכיורש שוויהו רבנן מ"מ עדיף מיורש כמו דאלמוה למתנת ש"מ לענין שאם יש יורש ומקבל מתנה דגובה הב"ח מהיורש ולא ממקבל מתנה ולא חשבי' להו כשני יורשים דב"ח גובה מכל א' כפי חלקו דמתנת ש"מ מיקרי נכסים משועבדי' לגבי יורש ה"נ לענין דהוי כב"ח שקדם וגבה דמה שגבה גבה וכ"כ הטור סימן רנ"ג וכולי שאלו גבו טלטלי' וכו' דוקא גבו וכו' ובסי' זה שכ' שאם נתנם במתנת ש"מ ב"ח גובה מהם היינו כשלא גבו עדין מקבלין מתנה וגובה מהם מן המטלטלין קאמר עיין שם ועיין בתשו' ה' גו"ר כלל ה' סי' ד'

ג' ואם נתנם במתנת ש"מ וכו' ומתנה דמהיום אם לא החזור בי עד לאחר מיתה ראיתי להדרישה בסימן רנ"ב שכ' על לכון הטור דמוציאי' למזון האשה והבנות ולכתובת' וז"ל מיהו סתם רבי' משו' דמצי' ג"כ שאינה טורפת ממשועבדי' והיינו כשהם מוקדמים לנשואי האשה ואפ"ה היא גובה ממקבל מתנה שקודם לה וכגון שנתן לו בחייו וא"ל מהיום אם לא אחזו' בי עד לאחר שאמות דכה"ג דינו כמתנת שכ"מ לגמרי וכו' וכ"כ בסס"י רנ"ז בשם הרמב"ם שדינו כמתנת ש"מ לגמרי ומ"ה ג"כ מצי גבי כתובת אשה ממנו אף שהוא מוקדם דהו"ל כאלו מכר מתנתו קודם מיתתו דהוי חזרה ה"ה שעבוד ששעבד לאשתו כל נכסים וכולי עכ"ל וכ"כ מהר"ם בתשובותיו הארוכות סי' צ"ט ע"ש וכ"כ בש"מ למציעא דף י"ט ע"ב בשם תלמידי הר"ף דמתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אם היה חייב לב"ח או כתובת אשה ומזונות יטרפו ממנה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאין נגמרת עד לאחר מיתה וכ"כ הגמ"ר פ"ח דכתובות בשם הר"י מאייבר"א ע"ש גם ראיתי להרשב"ש סי' תי"ד שכ' וז"ל ואע"פ שכתב לה לאשתו מתנה מכל נכסיו ומנהג המדינה הוא שאין הנשים גובות אף בשמירת העיר וכו'