ערך השולחן חושן משפט חלק ג סח

ששמה הלוה ליתומים מדעתו דאינה חוזרת כמבואר בפ' המפקיד ובסי' ק"ג ע"ש אלא דסתמא איתמר דמשמע אפי' שמו להם ב"ד ב"ת גובה מהם אבל התוס' במציע' דס"ז גבי משכנת' דבאתר' דמסלקי דאין ב"ח גובה הימנה כ' וז"ל דהוי כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לב"ח ול"ד ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהם דב"ח חוזר וגובה אותה מהם אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב וכו' ע"ש הרי שלא תי' כגון שנתייקר' או ששמה הלוה מדעתו ליתומים משום דסתמ' אתמר אבל שאני התם דלא הדרא משום ועשית הישר הטוב וא"כ נר' לכאורה כיון דהגוי יכול לסלק הישראל בכל זמן שיביא לו מעותיו נרא' דדמי למשכנת' באתרא דמסלקי דלא חשיבא מוחזקת למלוה ולכך אין ב"ח גובה ממנה וכן הטבה שיכול לסלקו בכל זמן שיביא לו מעותיו לא חשיבא מוחזק' למלוה ואן ב"ח גובה ממנה ולא בכור נוטל בה פי שנים דחשיבא ראוי אבל הטבה לזמן שאינו יכול לסלקו בתוך הזמן דמיא למשכנת' באתרא דמסלקי דב"ח גובה ממנה והבכור נוטל בה פי שנים דחשיבא מוחזק' למלוה וכשפדאה הלוה הו"ל כלוה ואח"ך קנה

ושוב ראיתי בתשו' בס' גנת ורדים כלל ג' סימן ל"א שכ' בראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה ומת ראובן ובאה אלמנתו דאין זכות זה בכלל השעבוד ואין אשה וב"ח יכולים לכוף את שמעון שימכור להם הקרקע דאין השעבוד חל אלא על הממון שבידו והביא ראיה מדברי התה"ד דאף שהבית בחזק' ישראל למוכרו לכל מי שירצה אפ"ה כיון שביד הגוי לפדותו לא חל עליו השעבוד כ"ש בנ"ד שהבית קנוי לגמרי לשמעון דלא חל עליו שעבוד הב"ח בשביל הטבה עש"ב וכן כתב ה' עדות ביעקב סימן מ"ז דלא שייך דר' נתן דמוציאין מזה ונותנים לזה אלא בחוב דמלוה אבל בחיוב כזה שעשה הלוקח בהטבה דכשמביא לו מעותיו לזמן פ' יחזור וימכור לו הקרקע לא אמרינן כשם שנתחייב לחזור ולמכור למוכר משתעבד ונתחייב למכור לב"ח ועוד הוכיח ה' שם דנ"ד דיקרי ראוי לגבי הלוה ואין הבכור שלו נוטל בה פי שנים דבס"פ השולח מסייעי' רבא לר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מדתניא דבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהם דאי דחזרה בחיי אביהם פשיטא ואשמעינן דגוף הקרקע לא היה קנוי ללוקח וכו' דאי כקנין הגוף דמי הו"ל ראוי וכולי עיין שם אלמא למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוא דמיקרי המוכר מוחזק אבל לר"י דקנין פירות כקנין הגוף דמי הלוקח הוא המוחזק והמוכר ראוי ובנו הבכור אינו נוטל בה פי שנים וכ"ש בנ"ד דלקח הקרקע במכירה גמורה גוף ופירות אף שחייב לחזור ולמכור כשיביא לו מעות הלוקח מיקרי מוחזק והמוכר ראוי עש"ב וא"כ ה"נ כיון דהגוף והפירות מוחזק ללוקח אם המוכר לוה בתוך הזמן ולא כתב לב"ח דאקני וכשהגיע הזמן פרע ללוקח המעות והחזיר לו הקרקע הו"ל כלוה ואח"ך קנה דלא נשתעבד לב"ח מיהו הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן רע"ח כ' וז"ל שאלת משכנתא באתרא דלא מסלקי גרסי' בפ' אז"נ דבכורו של מלוה נוטל בה פי שנים וכולי ובס"פ השולח תני בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל ומי עדיפא משכנתא ממכירה וכו' וא"א שיטלו בה פי שנים בכורו של מלוה ובכורו של לוה תשו' כן הוא באמת כי בכורו של מלוה נוטל פי שנים במלוה ובכורו של לוה נוטל פי שנים בגופה של שדה אפילו פדאו לאחר מיתת אביהם וכו' ותשו' הרשב"א היא בח"ג סי' קצ"ח וסיים וז"ל וכן כשמכרו בזמן שהיובל נהוג בכורו של לוקח נוטלים בה פי שנים עד שנת היובל שחוזר ומוכר פי' לר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי השתא מיהא מוחזק' היא בידו של ליקח וב"ח גובה ממנו שאינו כמטלטלי דיתמי ותדע דאלת"ה בטלת ירושת בנו הבכור לר"י בזמן שהיובל נהוג דאית ליה דהאחים שחלקו לקוחות ומחזירים ז"לז ביובל וכן מכ"ע בשדה מקנה וכ"ש לר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגי\וף דמי דקי"ל כוותיה וקי"ל נמי כהיא דר"פ דאמר דמשכנתא באתר' דלא מסלקי בכור נוטל בה פי שנים אע"ג דלאחר זמן מסתלק אלא ודאי כדאמרי' עכ"ל הרי דס"ל דמשכנת' באתר' דלא מסלקי הוי מוחזקת למלוה וללוה ובכור נוטל בה פי ב' וכן ב"ח גוב' ממנ' וכן בשדה אחוזה לכ"ע ובירושלמי פ' מי שהיה נשוי גבי כתובת בנין דוכרין אמרי' היה שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל רואים אותה כאלו חזרה ופי' ה' קרבן העדה היה שם שדה שמכר ועתידה לחזור ליורשי' ביובל חשבי' לה לירושה ואם ע"י שדה יש מותר דינר גובים כתובת ב"ד ואם הוא בהפך שהניח שדה שקנאה ועתידה לחזור ביובל לא חשיבא להך שדה בכלל הירושה וכו' עיין שם משמע דגם לר"י דקנין פירות כקנין הגוף דמי המוכר מיקרי מוחזק דסתם הירושלמי הוא ר"י מיהו נראה דה"נ בהפך שהניח שדה שקנאה הלוקח מיקרי מוחזק כמבואר בתשו' הרשב"א דבכור של מלוה נוטל בה פי שנים

אבל יש להסתפק במכר קרק' בהטבה והתנה המוכר דכשיביא לו המעות יחזיר לו הקרק' דאסור לו ללוקח לאכול הפירות מי הוי כלוה ואח"ך קנה או לאו ולכאורה נר' דה"נ הוי כלוה ואח"ך קנה דלא משתעבד לב"ח ואמינא לה ממ"ש מהרב"א בש"מ לכתובות פ' אע"פ גבי האומר לחבירו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדוש וכו' וז"ל יש לדקדק קצת ל"ל למנקט שמכרתי לך מאי רבותא איכא כיון שכבר מכרה לא הול"ל אלא שדה זו לכשאקחנה ממך וכולי דמ"ל כשהיתה שלו מעיקרא ומכרה או כשלא היתה שלו מעולם וי"ל דהכא מיירי שמכר השדה לחבירו והתנה המוכר ואמר ללוקח כשיהיו לי מעו' תחזיר לי קרק' זו והיינו דקאמר לכשאקחנה ממך וכולי ואע"ג דהפירות של מוכר כמו שפסק הרמב"ם בפי"א מה' מכירה אפ"ה אתקיף ליה שפיר ר"פ מי דמי התא וכולי דה"ט דמוכר אוכל פירות לפי שאנו חוששי' שמא המוכר יביא המעות ונמצא שאכל לוקח שכר מעותיו לפיכך המוכר אוכל פירות ומדין רבית נגעו בה אבל כל שלא הביא המוכר מעות גופה ופירות בידא דלוקח וכו' עכ"ל הרי דמכר לזמן אפי' כשהמוכר אוכל פירות אם אמר לכשאקחנה ממך תקדוש לא קדשה דכל שלא הביא המוכר מעות גופה ופירות בידא דלוקח אבל האומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה, ממך תקדוש קדשה כין דגופ' ברשות מקדיש וה"נ נר' דאם מכר קרק' בהטבה ולוה ואח"ך פדאה הקרק' הו"ל כלוה וקנה כיון דבשעה שצוה היה הקרק' גופ' ופירו' בידא דלוקח כשפדאו אח"ך הוי כלוה ואח"ך קנה אבל אם היה ממושכן כיון דגוף הקרקע בחזקת בעליו עומד והוי דבר שברשותו אם פדאו אחר שלוה לא הוי כלוה ואח"ך קנה וב"ח טורף אותו מיהו בירושלמי ס"פ מי שהיה נשוי אמר מי שיש עליו ב' ב"ח ונתפשר עם הא' וסלקו מהקרק' אין השני יכול לטרוף מהלוה קרק' שהשאיר לו (א"ה עכ"מ)

יו"ד כ' מהריט"ץ סימן רל"ה דהב"ח גובה מהבעל מטלטלי אפי' לא כתב בשטר מטלטלי' אג"ק אבל הרדב"ז ח"ב סי' ס"ל דוקא אם שעבד מטלטלי