ערך השולחן חושן משפט חלק ג סו

צריך לכתוב אחריות להכי כתב אחריות לטפויי אחריות דאקני וכי האי גוונא כתב הרדב"ז חלק ב' סי' תקפ"ז גבי שנים שלוו בשטר אחד וכתבו שהם ערבים זה לזה וכו' כיון דלא הוצרך לכתוב ערבים זה לזה בלא"ה הוו ערבים זה לזה לטפויי מילתא אחריתי וכו' ופשיט' דלשופר' דשטרא כתב ליה הכי דכולי עלמא לא גמירי וכו' ע"ש והרמ"ה בפרק מ"ש סימן קס"ה כתב וז"ל אלא מיהו איכ' לעיוני וכולי הכא במאי קני ליה בעל חוב להאי שבחא אי משום דכתב ליה דאיקני האי שבחא דאשבחא לוקח לאו בכלל דאקני הוא דאימת קנייה הלוה וכולי הא כי אתא האי שבחא לבתר זביני דלוקח הוא דאתא וההיא שעתא לא הוה ליה ללוה זכותא בהאי ארעא ולא בשבח' כלל וכו' דע"כ לא מ"ל לשמואל דאיקני מהו אלא בדכ' ליה דאקני וכו' והכי משמע לישנא וכו' ותו מדייקי' בפ' ח"ה וכו' ומסתברא דלא משכחת לה אלא כגון דכ' לי' לישנא דמשמע מינה דשעבד ליה שבחא והיינו דוקא כגון דכתב ליה דאקני אנא ומאן דאתי מחמתי' דמשמע דמשעבד ליה מאי דאשבחיה נכסים אפילו גבי לקוחות ויורשין אי נמי דכתב ליה דשעבד ליה נכסים אינון וכל שבחא וכו' עד כאן לשונו הרי דסבירא ליה דמה שעתיד לקנות לא משתעב' בסתם עד דכתב ליה דאקני ושבח אפילו כתב ליה לא משתעבד עד דכתב ליה דאקני אנא ומאי דאתי מחמתי' או נכסים אינין וכל שבחא וכו' וכן כתב מהר"י ן' מיגש בפרק מ"ש וזה לשונו ואי סלקא דעתך וכולי מאוחרים אמאי כשרים וא"ת ואלא מאי דאקנ' משתעבד וכו' היכא דלא כתב ליה דאקנ' דודאי אי אינון נכסי דזבין ליה לאייר לא משתעבדי ליה למלוה מאוחרים אמאי כשרים וכולי תשובה וכולי ה"ק אא"ב דאקני משתעבד מתניתין משכחת לה בדאית בה דאקני אא"א דאקני לא משתעבד האי מתניתין היכי משכחת לה עיי"ש

ד' ואפי' דאקנה נמי ה"ד בדלא כתב אחריות כלל אבל אם כתב לו דקנ' ולא כתב לו דאקנ' מודה הרא"ש דאינו טורף ממה שקנה אח"ך כן הכריח הב"ח בסימן מ"ג מדברי הטור עיין שם

ה' יכול לחזור בו כל זמן שלא קנה כ"כ הרש"בא בחי' לגיטין דף ל' דכל שלא בא לעולם פשיטא דיכול לחזור מדאמרי' לוה ולוה ואח"ך קנה יחלוקו אלמא מדמצי לסלוקי מחצי דאקנה ע"י שלוה משני ש"מ דיכול לחזור בו עיין שם והש"ך הכריע הפך זה מדאמרי' בפ' מ"ש ת"ש שט"ח המאוחרי' כשרים ואס"ד דאיקני לא משתעבד אמאי כשרים דאקני הוא וכולי וא"א דיכול לחזור ק' הא אפילו משתעבד ניחוש דילמא חזר בו בפני עדים דלא משתעבד דאקני עיין שם וכבר כתבתי בסי' ס' דין ו' דבאומר מעכשיו אינו יכול לחזור ובהכי מיירי התם עש"ב ועוד נראה לכאורה דאע"ג דאם לא כתב דאקנ' וספק אם אלו הנכסים היו ביד הלוה בשעה שלוה או לאחר שלוה וקנה ומכר אפילו המלוה טוען ברי' והלוקח טוען שמא כיון שהלוקח מוחזק והמלוה בא להוציא מידו עליו להביא ראיה כדמוכח בפרק מ"ש דאמרינן ואס"ד דאקני לא משתעבד מאוחרים אמאי כשרים וכולי וכתב רשב"ם והלוה שמא קנה זה אלו נכסים בין ניסן לתשרי ולא נשתעבדו למלוה וכו' אלמא מספק על המלוה להבי' ראיה וכן כ' הטור ומרן אם כתב לו דאקני למאי דקי"ל דאקני משתעבד אף על גב דאיכא לספוקי שמא חזר בו המלוה מיקרי מוחזק כיון ששעבד לו נכסים והספק אם חזר לעולם מעמידין הדבר כמו שהיה מעיקרא וכי ה"ג קיימא לן בסוף סימן רמ"א באומר לחבירו אני נותן לו כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אם אמר ליה על מנת שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שבטל תנאו וכתב הסמ"ע הטעם דלעולם מעמידין הדבר כמו שהיה מעיקרא ומשום הכי צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר עיין שם והכא נמי אם לא כתב לו דאקני והספק אם אלו הנכסים קנאם אחר הלואה על המלוה להביא ראיה שקנאם קודם ההלואה ונשתעבדו לו אבל בששעבד לו וס' אם חזר הרי הוא בחזק' שלא חזר ולא נשתנה מיהו הטור ומרן בסימן פ"ב סי"ב כתבו טען הלוה שהשטר נעשה על התנאי וכו' אם הוד' המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימו הלוה על המלוה להביא ראיה ואם אין לו ראיה נשבע הלוה היסת ונפטר עיין שם אלמא אפילו בתנאי בקום עשה נאמן הלוה שקיימו וכבר כתבתי שם דסבירא ליה דדוקא במכר ומתנה בתנאי בקום עשה מעמידין הדבר כמו שהיה מעיקרא ועל המקבל להביא ראיה שקיים תנאו להוציא אבל במלוה לא אמרינן הכי להוציא ממון מחזקת הלוה דחזקת ממון עדיפא עיין שם באורך ואם כן הכא נמי הוי בחזקת שלא נשתנה והראב"ד בספר תמים דעים סימן ס"א גבי הרשאה כתב וזה לשונו בטענת חזרה לא מדאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו הכא נמי אמרינן חזקת בעל הבית מעמידו בשליחותו ולא מצי האיך למימ' ליה דילמא הדר וכולי תדע שהרי הולך מנה לפ' במתנה קיימ' לן דהולך לאו כזכי ואי בעי למהדר ביה מצי הדר ביה ואפילו הכי מסתמא אזיל שליח ויהיב ליה למקבל מתנה ולא חייש לחזרה אלמא מסתמא מוקמי' לבע"ה עומד בדבורו עיין שם אלמא אמרינן בחזקת שלא חזר וה"נ בחזקת שלא חזר בשעבוד הנכסי' וכה"ג כ' התוס' במציעא דס"ו בד"ה התם וכולי דאית לן למימר דאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר כי היכי דליקו בהימנותיה עיין שם וכ"ש גבי ב"ח דמסתמא לא חזר דלא ליהוי רשע ולא ישלם כדאמרי' בפ' ח"ה עיין שם וכ"ש הכא דאיכא ס"ס שמא נכסים אלו היה ללוה בשעת הלואה ואת"ל קנאם אחר הלואה שמא לא חזר בו ונשתעבדו למלוה ואיכא רבוותא דס"ל דמוציאין מיד המוחזק בס"ס ואף לדעת רוב האחרונים דאין מוציאין מיד המוחזק אפילו בס"ס וכן הסכים ה' כנה"ג בסימן כ"ה הגב"י אות ע"ה עיין שם הכא דאין הלוקח מוחזק מעיקרו בנכסי' דשמא נשתעבדו למלוה אפשר דלכ"ע מוציאין מהלוקח מכח ס"ס ועוד נראה דאינו נאמן לומר שחזר רק בפני עדים כנראה מדברי הש"ך דבעינן שחזר בפני עדים וכן מצאתי להריטב"א בחי' לקידושין ר"פ האומר וז"ל לא בא אחר וקדשה וחזרה בה בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפילו שמענוה מאחורי הגדר שחזרה בה ומחשבה גרידא חשיב' וכן הדין בכל דבר שצריך חזרה וכולי ע"ש הרי שכ' בכל דבר שצריך חזרה צריך בפני ב' עדים אבל חזרה בינו לבין עצמו אפי' שמעו העדי' מאחורי הנדר אינו כלום וכ"כ בעל העיטור בדיני קידושין דק"ט ע"ב ומסתברא דחזרה בה דקאמר שיש עדים שחזרה בה קודם וכו' ע"ש

וראיתי למהרשד"ם חא"ה סי' קפ"ט שכ' באשה שנתנה מתנה מנ"מ שלה ונשבעה שנתן לה בעלה ליתן ואע"פ שכ' המרדכי נשאל לר"מ ראובן שטען על שמעון אשתך שהיתה בשעת פטירתה צותה לך ליתן לי ממלבושיה כו"ך ונתרצה לה וכולי אם ראובן אינו עני שיש לו ר' זוז יכול שמעון לומר אע"פ שאמרתי שאני רוצה חוזרני בי א"כ יאמר האומר שיטענו היורשים של האשה שמא חזר הבעל מאותו כח שנתן לאשתו ב מ"מ