ערך השולחן חושן משפט חלק ג סד

ולא מהראשון ע"ש א"כ דעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ובע' העיטור והרשב"א דאין חי' בין לאשה בכתובת' לב"ח ודברי בעל העיטור הם בדיני כתובה בדף פ"ח וז"ל ואיכא לעיוני בהא דגרסי' בפ' מי שהיה נשוי וכו' מאי אבדה אבדה משני אלא דא"ל התם איהי דאפסד' אנפשה ואע"ג דלא גרסי' בספרים אלא הכי איכא לפרושי ע"ש וכן פירש"י שם ע"ש בהתוס' א"כ דעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ובה"ע והרשב"א ס"ל דאבדה כתובתה לגמרי ואע"ג דר"ח ור"ת והתוס' והרא"ש ס"ל דטורפי' מהראשון כבר כ' הב"י כן כהרמב"ם וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' תנ"א על ראובן שהיה עליו כתובת אשה וב"ח והקדיש בתים מחצרו ואח"ך משכן חצי חצרו לשמעון וכתבה האשה לבעל המשכונה דין ודברי' וכו' אם סלוק האשה נעשה כדין שאינה יכולה לומ' נח"ר עשיתי לבעלי א"כ בעל המשכונ' יטול חובו משא' נכסים והאש' הפסיד' ומחל' וכות' לבעל המשכונה ואינה יכולה לגבות מההקדש שהרי הקדש יכול לומ' לו הנחתי לך מקו' לגבות ממנו אם מחלה לבעל המשכונ' את אפסד אנפשך וכו' ע"ש

י"ח דין י"ג הג"ה מיהו אם המיר וכו' כ' הגד"ת וה"ה אם מכר הלוה לבעל חוב לגוי דב"ח טורף ממשעבדי דמ"ל כשהוא בעצמו המיר לכשמכר לגוי וכ' הכנה"ג הגב"י אות כ"ב ונראה לי דלא שייך דין זה אלא לדעת הרא"ש בסי' ק"ז דאפי' מכרו קרקע אינם חייבים לשלם אבל לדעת הטור שם שאם מכרו קרקע חייבים לשלם או במלו' בשטר דלכ"ע ובמכרו קרקע חייבים לשלם לא שייך דין זה דלמה יגב' מהלקו' ולא מן הדמים שביד הלו' מיהו משכחת לה שמכר קוד' שהגיע זמן הב"ח ובזבז הלוה המעות א"נ אע"פ שהדמים עדיין ביד הלוה לא אמרי' דגובה מן הדמים אלא כשאין נכסי' אחרים ומטעם מזיק אבל כשיש נכסים אחרים לגבות אפי' שהם משועבדים אין כאן מזיק אלא יגבה מהלקוחות והלקוחות יחזרו עליו עיין שם ולפי מ"ש בסימן ק"ז בין משועבד מחמת חוב אביו למשועבד חוב עצמו דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו חייב ומשחרר עבדו שעשהו אפותיקי הוי מזיק אבל יורש שמכר שט"ח שמחמת אביו לא קלקל בגוף הקרקע אלא בממון חבירו עיין שם וא"כ הכא בלוה לכ"ע חייב דהוי כמוכר שט"ח לחבירו ומשחרר עבדו ועוד דב"ח גובה מלוה עצמו אפי' מגלימא דאכתפיה וא"כ ודאי דאם הלוה מכר הקרקע לגוי דב"ח גובה מהדמים שביד הלוה ולא מלקוחו' אלא אפילו מכרו היורשים דחייבים מדין מזיק מסתברא דגובה מהיורשי' שהם חייבים מדינא דגרמי ולא מלקוחות שאין לו עליהם אלא שעבוד בעלמא

י"ט שם וי"א דה"ה אם הניח הלוה יתומים קטנים וכולי ול"ד לגזלן דמצוים בעלי זרוע ליפול ואפשר שהיום או למחר אבל יתומים קטנים שיש זמן קבוע שאינו יכול לגבות מהם עד שיגדלו יכול לומר איני רוצה להמתין וה"ה בכל שיש זמן קבוע מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ע"ט ע"ש וכן חי' המבי"ט ח"א סי' קנ"ה ע"ש ומהר"א לפפא בס' משפטים ישרים סי' ך' חי' בע"א עיין שם

כ' דין י"ד אפי' הגיע זמן הפירעון ונתרשל וכולי כ"כ הרשב"א בתשו' הביאה הב"י וכ' הכנה"ג הגב"י אות כ"א ולכאורה נראה דדוקא בנתרשל והמלוה אבל אם האריך זמן ללוה בפי' ואשתדוף בני חרי לא גבי ממשעבדי דדמי לפושע בידים ולפ"ז חולק הרשב"א על מ"ש הטור בסימן קל"א בשם הרמב"ן שאפי' האריך המלוה זמן הפירעון גובה מהערב ויש לתמוה על רבי' המחבר בס' הקצר שבסי' זה כ' דברי הרשב"א ובסי' קל"א כ' דברי הרמב"ן וכולי וא"ל שהרב סובר דגבי לקוחות דשעבודייהו הוי בע"כ דוקא נתרשל אבל האריך הזמן בפי' לא גבי ממשעבדי אבל בערבות שמדעתו נתחיב בשעבוד זה אפי' האריך בפי' גובה מהערב וכו' ע"ש וליתא שהרי בעל התרומות שער ל"ה סימן י"ג בשם הרמב"ן וז"ל ואם האריך נמי המלוה ללוה אין הערב נפטר מכלום וגדולה מזו אפילו אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי לא שנא אשתדוף בזמנו ל"ש אשתדוף לאחר זמנו וכו' ולא עוד אלא אפי' היו הנכסים ידועים ללוה וכולי ואשתדוף חוזר על הערב ואע"ג דתניא לוה מא' ומכר לשנים וכתב ב"ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך אין לו על לוקח ראשון כלום התם משו' דמחל לו החוב לגמרי ואחריותו עליו הא אלו האריך זמן ללוקח ב' או ללוה ואשתדוף חוזר על ראשון ותובעו וכולי עכ"ל הרי דס"ל דאין חי' בין ערב ללוקח ואפי' האריך המלוה זמן ללוקח שני או ללוה ואשתדוף חוזר על לוקח ראשון ודוקא כשכתב ללוקח שני דין וכולי אינו חוזר על לוקח ראשון משום דמחל לו לגמרי וא"כ הרשב"א דוקא בנתרשל המלוה אבל אם האריך הזמן בפי' הוי חולק על הרמב"ן שכ' בהדיא דאפילו האריך לו הזמן חוזר על הלוקח וה' גד"ת שם כ' שכ"נ לכאור' דהאריך הזמן הוי כנתקלקל בפשיעה דאל"כ לאשמעי' הרשב"א רבותא אפי' האריך הזמן בפי' או שמא נאמר דתשו' הרשב"א היתה על מעשה שהיה כן שנתרשל המלוה וה"ה שאם היה האריך בפירוש היה פוסק הדין כן ע"ש ותשו' הרשב"א בס' תולדות אדם סי' קפ"ז וז"ל מ"ש בפ' אלמנה ניזונת אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי אי דוקא באשתדוף קודם שיגיע זמנו וכו' תשו' וכי אומרים לו למלוה ע"כ עמוד ותבע את חובך כדי שיזכה חבירך הלוקח אלא כל שהלוקח יודע שיש עליו מלוה איהו דאפסיד אנפשיה שהי"ל לחוש לעצמו לכל חששות אלו המלוה או תובע או שותק עד זמן שירצה הלוקח יחוש לעצמו עכ"ל א"כ נראה דאפילו האריך הזמן בפי' ואשתדפו טורף מלקוחות מה"ט והשואל נסתפק אפילו בנתרשל דא"ל דוקא קודם שיגיע הזמן וכו' אבל הרשב"א ודאי ס"ל דאפי' האריך הזמן בפי' טורף מלקוחו' מה"ט דהלוקח הי"ל לחוש לכל חששות אלו

כ"א כתב המרדכי פ"ק דב"ב על א' שהיו נושין בו והוצרך לבריות אחר פרנסתו ואסף מעות בתורת צדקה ופטרו ראבי"ה מדתניא בתוספתא מעשר עני אין פורעין ממנה מלוה החוב ורבינו שמחה חייבו דצדקה אינה אלא כמתנה בעלמא ובהגהות מרדכי כ' דנ"ל ראיה כדברי ראבי"ה שאין יכול לפרוע חובות ממעות צדקה דאנן סהדי לא נתנו לו אדעתא שיפרעו חובותיו וכו' הביאו מרן הב"י י"ד סי' רנ"ג ותשו' ריא"ז הובאה בס' בשמים ראש סי' צ"ג מבואר שם דגם רבי' שמחה לא חייב אלא אחר שבאו לידו אבל כשעדיין לא באו לידו כ"ע אין כ"א גובה מהם וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קנ"ט ע"ש ומ"ש הרדב"ז שם שיש מביאין ראיה שאם לא הגיע ליד העני ב"ח גובה ממנו מדתנן בפרק כל הגט המלוה את הכהן וכו' נראה דט"ס וצ"ל שאם הגיע ליד העני דליכא ראיה מהתם אלא דוקא כשהגיע לידו כמבואר בתשו' ריא"ז שם מ"מ דעת ראבי"ה וריא"ז דאפי' באו לידו אינו יכול לפרוע חובו מהן ובתשו' ה' שם הביא ראיה מדאמרי' בפרק ק' דקידושין גבי הענקה לו ולא לב"ת משמע דהוא פטור מליתן מן הענקה לב"ח וכ"ש צדקה ע"ש: