ערך השולחן חושן משפט חלק ג סג

פשיטא שיכולי' היא ובעלה לאכול הפירות אלא פי' שלא נתנה הקרק' ופירות לגמרי אלא פירות לבד ודחה הרב וז"ל דלא נמצא בזה בכל הגמ' דע"מ הוא פי' המתנה אלא דנראה דתנאי הוא שיהנה הבעל ואם לאו בטלה המתנ' עש"ב ונרא' דע"מ שיאכלו היא ובעלה הפירו' ולא יחול שעבוד הב"ח קאמר וכה"ג כ' הרי"ף בתשו' סימן יו"ד וז"ל וכן במתנ' זו כיון דלא צרי' לומ' אם מת א' מהם יחזור חלקו לאחיו וקאמ' אין אנו אומרים שלבטלה אומר אלא לצורך אמר כן ואיזה ז"ש מת א' מן האחי' והניח אשה ולא הניח בנים שלא תטול אותם נכסי' אלא אלא יחזרו לאחים וכאלו א"ל ע"מ שלא תקנה אותם אשתו ובזה פי' אחריך ליקני שהוא תנאי קיים וכיון שהית' מתנ' בריא תנאי זה קיים ואין לאשתו כלום לפי שלא נשתעב' לה שהתנאי היה בשבילה עכ"ל הרי דס"ל דאפי' לא התנה בפי' אלא דאם מת המקבל יחזור חלקו לאחיו כיון דלא צ"ל אמרי' דלא לבטלה אמר כן אלא לטפויי שלא תטול האשה כתובתה מהם ותנאו קיים והכא נמי א"ל דלא היה צריך לומר יאכלו היא ובעלה הפירות אמרינן דשלא יטול מהם בעל חוב קאמר

יו"ד והתנה עמו המוכר ע"מ שלא יחול עליו שום שעבוד וכו' אם מכר ע"מ שלא ימכרנה לעולם ודאי דאינו יכול למוכרה ה' גד"ת ואין הדבר כן לדעת הטור דמחלק בין מכר למתנה ה' כנה"ג עיין שם וליתא שהרי כ' הרמב"ם בפי"א מה' מכירה מי שהקנה לחבירו והתנה עליו ע"מ שתתן מקח זה או תמכרנו לפ' אם נתנו או מכרו לאותו פ' קנה ואם לא קיים וכולי ופסקו קא בסי' ר"ז ס"ה ע"ש וה"ה ע"מ שלא תמכרנו ועיין בס' עדות ביעקב סי' ס"ט וה' משנה למלך בפ"ג מה' זכייה ס"ו כ' שאין דבריו נראין ע"ש ושוב ראיתי לה' כנה"ג בתשו' בס' בעי חיי ח"ב סי' ק"א שחזר בו דתנאי שלא ימכרנו לכ"ע אינו יכול למכור ע"ש

י"א דין ד' שנתן קרקע לבנו על תנאי וכו' ז"ל הרא"ש בתשו' כלל ע"ב סי' ג' ראובן שנתן קרקע לבנו ע"מ שלא יחול שעבוד ב"ח דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם לא נתקיים התנאי נתבטל המעשה כאלו לא נעשה וכו' וכשבא ב"ח לטורפו נתבטל' המתנה מכח התנאי וחזר לבן הקרק' מכח השיור שירש מאביו וכו' ע"ש ולכאורה נראה דדוקא באומר ע"מ דהוי כאומ' מעכשיו דבטלה המתנ' למפרע בביטול התנאי וא"כ מרן שכ' מי שנתן קרק' לבנו על תנאי וכו' משמ' דסבירא ליה דאומר על תנאי כאומר ע"מ דהוי כאומר מעכשיו כמ"ש מהריב"ל ח"ג סי' ס"ג ומהריט"ץ סי' רמ"ב ע"ש אבל מרן בב"י סי' ר"ז סי"ד כ' דאומר על תנאי אינו כאומר ע"מ ע"ש ועיין בה' כנה"ג ח"ב סי' ר"ז אות ל"ב שכ' שדעת הרא"ש אע"ג דאומר ע"מ כאומ' מעכשיו במי ובעי' תנאי כפול וכל משפטי התנאים ובתנאי זה שלא יחול שעבוד הב"ח דממילא הוי שיור ולא תנאי א"ץ למשפטי התנאים ומה שהצ"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ה"ט דכיון דאין שם תנאי אלא שיור אם לא אמר מעכשיו הרי נתקיימה המתנה שעה אחת ושוב אינה חוזרת לאביו לכך הצ"ל דע"מ כמעכשיו דמי והרי תלה המתנה בשיור וכל שנתבטל השיור בטלה המתנה ע"ש לפ"ז ניחא דאומר על תנאי לא הוי כע"מ שצריך תנאי הכלל כפול וכל משפטי התנאים אלא דלגבי שיור (א"ה עכ"מ)

י"ב ב"ח של הבן גובה ממנה וכו' ה"ד באומר ע"מ שלא יחול שעבוד אבל אם אמר חוץ מדבר זה שלא ישתעבדו לב"ח ולא לכתיבה אין ב"ח של הבן גובה ממנה מהרא"ש סימן רכ"ג וכן פסק ה' פרח מטה אהרן ח"ב סימן צ"ט ע"ש

י"ג דין ח' או מקבלי מתנה וכולי עיין בחי' הריטב"א גיטין ד' נ' שהסכים דהוי כמתנת בריא ואינו גובה ממנו וכן דעת רבו ע"ש וא"כ ודאי דיכול המוחזק לומר קי"ל כהראב"ד והרא"ה והריטב"א ודלא כה' הכנה"ג בסימן ס"ט הגב"י אות ד' ע"ש ובתשו' ח"א סי' קפ"ו ע"ש

י"ד או מקבלי מתנה וכו' כ' ריא"ז ונראה שאם נתן מתנה הלוה הבינוני' שלו לבנו אינו דומה כאלו מכרו וב"ח גובה מיד בנו ואינו יכול לדחותו אצל הזיבורית שביד האב ואם נשאר בינונית אחרת ביד האב גובה הבינונית של האב ולא של הבן וכולי עכ"ל ונראה טעמו דהא מתנה כמכר בבנו ל"ל הכי כמ"ש רש"י בפ' נערה דף מ"ט וז"ל ואע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם הוא דאי לאו דעבד ליה ניחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה אבל בנו ל"ל הכי ע"ש מיהו הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קס"ג כ' דאע"ג דטעמ' דמתנ' שהיא כמשעבדי הוי משום דאי לאו דהו"ל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה כדאיתא התם ולכאורה לא שייך ה"ט גבי יורש דבין כך ובן כך אדם נותן ליורשיו ואין להם פסידא כלל אפ"ה לא פלוג רבנן ואי נמי דאפי' ליורש עצמו לא היה נותן לו בלשון מתנה אלא מניחו על דינו סתם אא"כ נהנה ממנו וכולי (א"ה עכ"מ)

ט"ו גובה מכולם וכו' או מאיזה שירצה חלקו ונר' דאם גבה מא' מהם שהם חוזרים וחולקי' ופסידי' כולם לפי חשבון וכו' מיהו אין דעת רבי' נר"ו כן אלא אם טרף חלקם של א' מהם שאותו לבדו יפסי' ואין חוזרים ולוקחי' דלא אמרי' הכי אלא ביורשים ממש ולא במקבלי מתנה אבל הוא הרשות בידו לגבות חובו מכול' או לגבות מחלק אחד מהם הריטב"א בחידושיו לגיטין ע"ש (א"ה עכ"מ)

ט"ז דין י"ב ונתקלקלו וכו' ל' רבי' האיי בספר המקח שער כ"ו אא"כ נפסדו אותם בנ"ח שהם אצל הלוה מכל וכל כגון שנשרפו או שנשתדפו בענין שאין להם דמים כלום דהתם ודאי יחזור על הלוק' לגבות ממנו חובו וכו' ע"ש וז"ל בעה"ת שער י"ד ח"ו פי' אשתדוף כגון שהיו שוים הקרקעות בני חורין שנשארו לו בעת שמכר אלו שהם עכשו משועבדים בכדי חוב ובשעת גוביינא אין שוים אלא פלג חובו מפני שהוזלו או נשתדפו בהא ודאי אזלי' לשעת גוביינא ולא אמרי' כיון בשעת מכירה הניח לפניו בני חורין ששוים כדי חוב אסתלק שעבודו מעל מה שמכר אלא אזלי' לשעת גוביינ' וגובה אותו מן המשועבדים עד כאן לשונו וכך כתב הרשב"א בתשובות תולדות אדם סי' רפ"ט דאשתדוף מה לי הפסד כולו מה לי הפסד מקצתו וכו' ע"ש

י"ז כגון שסילק שעבודו וכו' כ' הכנה"ג הגהב"י אות ך' אשה שלא חתמה לראשון במכר בעלה ולשני חתמה לא הוי כאשתדוף ב"ח תשו' להרמב"ן סימן ע"ט עיי"ש וזה דעת הרמב"ם בפרק י"ט מהל' מלוה דין ח' וז"ל מי שלוה וכו' והוא הדין לאשה בכתובתה אם כתבה לשני אבדה כתובת' ואינה יכולה לטרוף וכו' ופסקו מרן בסי' קי"ח והש"ך שם תמה למה סתם כהרמב"ם נגד רבים החולקים ע"ש ולק"מ דהרי גם רש"י ובעל העיטו' ס"ל כמ"ש הטור בא"ה סי' ק' וכ' הב"י שם שכן הסכים בתשו' הרמב"ן סי' ע"ט ע"ש ושם בתשו' כ' שכן נרא' דעת הרי"ף שהביא הברייתא כצורתה ולא פי' אבדה משני