ערך השולחן חושן משפט חלק ג סב

או לא כל ספק בתקנ' יד התקנ' על התחתונ'

ואיברא דנר' פשוט דאם נתנו ע"מ שאין לאביהם רשות בהם מהני תנאי וכ"כ מהר"ם בתשו' דשייכי לס' סי' ה' בא' שרצה לתת מעשר עני של כספים לקטנים שהיה אביהם עשיר וז"ל יכול להיות כיון דלית להו לבעלים במעשר עני של כספים אלא טובת הנאה בעלמא לא חשיב כדעת אחרת מקנה אלא כמו מציאה הוי דקי"ל טובת הנאה אינה ממון וכו' ומטעם זה אפי' אם ראובן יתן לבניו של שמעון הסמוכים על שולחנו במתנ' ע"מ שאין לאביהם רשות בה אלא לצורך עצמם מה שהם נושאים ונותנים לפיהם לא מהני תנאי מידי כיון דטובת הנאה אינה ממון וכו' ע"ש משמע דממון גמור יכול ליתנו ע"מ שאין לאביהם רשות בו אלא לצורך עצמם מה שנושאי' ונותנים לפיהם ולא קנה אביהם

וראיתי למהרש"ך ח"ב סי' רי"א שכ' דהמזכה לקטן ע"י אחר קנה ואפי' באב המזכה לבנו והביא ראיה מדאמרי' אקניי' לבנו קטן וכו' והכנה"ג בסי' רמ"ג אות נ"ז פסק כן להלכה למעשה וכן דעת מהר"ם אלשי' סי' נ"ח ע"ש וכן ראיתי למהר"ש ן' חסון בס' בית שלמה סי' ל"ה הביא עוד ראיה מפ' י"נ שהכותב נכסיו לבנו אפי' הוא קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפטרפו' ובעי רבא בבריא היאך וא"א איך אפשר לזכות לבן במתנ' הרי הכל לאביו אלא ודאי אם זכה לו ע"י אחר לכ"ע מהני ולכך בש"מ מהני דה"ל כמסורים ע"י אחר דמי ונר' דס"ל דשכ"מ שנתן לקטן א"ץ שיזכה לו ע"י אחר דדבריו כמסורים ע"י אחר דמי ודלא כהכנה"ג בסי' רנ"ג שכ' דמתנת ש"מ לקטן צריך שיזכה לו אחר ובלא"ה לא קנה דתרי קולי לא עבדי' שיהיו דבריו כמסורי' וכאלו זיכה לו ע"י אחרי' לא אמרי' וכבר חלק עליו ה' דברי אמת בקו' ז' סי' ג' וכן כ' ה' כנה"ג עצמו בסי' ר"י דש"מ א"ץ זיכוי ע"ש וא"כ כיון דבריא שנתן לבנו עהני זיכוי בש"מ מהני דדבריו כמסורים ע"י אחר ונר' שזה תלוי במחלוקת דהמרדכי בפ"ק דקידושין כ' בשם הר' אלחנן דאפי' נתן לו רבו וזכה לו ע"י אחרי' מהני ע"ש אבל הריטב"א בחי' פ"ק דקידושין כ' וז"ל מיהו צריך תלמוד הרב שנתן מתנה לעבדו וזיכה לו אחר אם זוכה בה וכו' ומסתברא לי דבהא נמי אין קנין לעבד בלא רבו דאלת"ה הא משכחת לה לר"מ בכסף ע"י עצמו ממתנה שזיכה לו רבו ע"י אחר וכולי מיהו אם זיכה לו רבו ע"י אחרים ע"מ שלא יהא בו רשות כלל מהני תנאיה כי היכי דמהני במתנה דאחרים וכו' ע"ש הרי דס"ל דלא מהני זיכוי ע"י אחרים ואם כן אפשר דה"נ האב המזכה לבתו דמי לעבד ולא לבעל דבע' שנתן לאשתו אפי' בלא זיכוי על ידי אחר קנתה אבל האב שנתן לבתו דלא קנתה ה"נ אפי' בזיכוי על ידי אחר לא קנתה אא"כ זיכה לה ע"י אחר ע"מ שאין לו רשות דומיא דעבד וכן הרב שנתן לעבדו בלא זיכוי אפי' אמר ע"מ שאין לו רשו' לא מהני ובירושלמי בפ"ק דקידושין הביאו הרשב"א בחי' שם אמרי' פשיטא שהעבד מקבל מתנה לאחר מאחר לרבו מרבו לעצמו לא מאחר לעצמו מחלוקת רבי מאיר וחכמי' הילך כסף זה שלא יהא לרבך רשות בהם זכה העבד זכה רבו דר"מ וחכ"א זכה העבד ולא זכה רבו ע"ש משמע בהדיא דמרבו לעצמו אפי' א"ל ע"מ שלא יהא לו רשות לכ"ע לא מהני ודוקא מאחר לעצמו ס"ל לרבנן דמהני ע"י תנאי וא"כ ה"נ האב שנתן לבניו מתנה אפי' אמר ע"מ שאין לו רשות לא מהני אלא דוקא במזכה להם ע"י אחר ע"מ שאין לו רשות והא דאמרי' אקנייה לבנו קטן וכ' מהר"י באסן בתשו' סי' ע"ג על דברי מהרש"ך ולענ"ד דא"ץ דהתם מיירי כשלא היה בנו קטן סמוך על שולחנו ע"ש וכבר דחה כן מהרש"ך שם דא"ל דההיא מיירי בקטן שאינו סמוך על שולחנו ע"ש ולדעת הריטב"א נר' דמיירי בזיכה לו ע"י אחר ע"מ שאין לו רשות וכן הכותב נכסיו לבנו אפילו הוא קטן המוטל בעריסה וכו' מיירי בהכי שזיכ' לו ע"י אחר ע"מ שאין לו רשות

ח' אם נתנו ללוה מתנה וכו' נראה הלוה לו ע"מ שלא יחול שעבוד ב"ח דהתנאי קיים דהטעמים שכ' הרא"ש במתנה שייכי נמי בהלואה וה' כנה"ג חי"ד סימן רס"ז גבי הנותן לעבד ע"מ שאין לרבו רשות כ' דלא נחלקו ר"מ ורבנן אלא דוקא במתנה אבל במליה לעבד לכ"ע לא קנה הרב שלא הלוה לו אלא ע"מ שאין לרבו רשות ואם לא נתקיים התנאי אף העבד לא קנה המעו' וכן הסכים ה' שמחת יו"ט סי' א' והביא ראיה מדברי המ"מ בפ' כ"ו מה' מלוה גבי עבד ואשה שלוו מוכח דהלוא' העבד והאשה זוכה בה הבעל והרב ואין חייבים לפרוע ולא אמרינן דחשיב כאלו הלוה להם וא"כ דוקא במתנה לא מהני תנאי דע"מ שאין לרבו רשות אבל במלוה אף דמלוה להוצאה ניתנה וזוכה בה הרב כיון שאין חיי' לפרו' א"כ מסתמא אם קנה הרב הפך התנאי גם העבד לא קנה ותתבטל ההלואה דלפי התנאי שלא יהא לרבו רשות הרי הוא מובטח שירויח בהם ויפרע לו בזמנו אבל אם קנה רבו יפסיד החוב שלא יפרע לו עד שישתחרר העבד ואדעתא דהכי להפסיד ממונו לא הלוה ושאני מתנ' שהיא שלא ע"מ להחזיר ואם קנה רבו ליכא הפסד ממון ע"ש ומה שהוכיח מדברי המ"מ דהלואת העבד זוכה בה הרב ואינו חייב לפרו' דאל"כ מאי דק"ל מטעם דזכה הבעל כיון דנתחייב לפרו' כאלו הוא הלוה לא דק דאפי' נתחיי' לפרו' כאלו לוה מ"מ כיון דהלואה להוצאה ניתנה זכה בה הבעל לאכילת פירות ואפי' מעות ההלואה בעין אינו משל' אותה אלא חייב לפרו' לו מעות אחרים כשיגיע הזמן מיהו א"ל דהגאונים והרמב"ם ס"ל דאינו חייב לפרו' וא"כ המלוה מפסיד מעותיו והו"ל ההלואה בטעות וחזרו המעו' כפקדון דאם הם בעין משלמין אותם כמ"ש הרב בסי' נ"ד ע"ש וא"כ אפי' הלוה לעבד סתם בלא תנאי הדין כן דאומדנא דמוכח דלא הלוה לו שיפסיד ממונו כמ"ש הרדב"ז שם אבל הכא המלוה ללוה גובה ב"ח מאותה הלואה אבל אם התנ' ע"מ שאין שעבוד ב"ח עליה' דודאי התנאי קיים דאע"ג דלא דמי לעבד דאין קנין לעבד בלא רבו ואם התנאי בטל וקנ' הרב מפסי' הלה מעותיו עד שישתחר' העבד ואפ' שלא ישתחר' אבל הכא אע"ג (א"ה עכ"מ)

ט' התנאי קיים ולא יגבה ב"ח ממנ' וכו' הרא"ש בתשו' כ' הטעם שאם היה ב"ח טורף א"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקר' ונמצא לוקח ממון אחרים בחובו ע"ש אבל הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ק"מ כ' בנתן מתנה ע"מ שלא יהא לבעלה קנין וז"ל שלא נתכוון לומ' שאם תתן לבעלה המתנ' בטילה שאם נתכוון לכך היה אומר ע"מ שלא תתן לבעלה וכולי ולפי דעתי ג"כ ע"מ שאין לרבך רשות שהרי לא א"ל ע"מ שלא תתן לרבך וגם העבד אינו בטל התנאי אלא הרב והוא לא התנה עם הרב כלום וכו' ע"ש וה"נ ע"מ שלא יחול שעבוד ב"ח אינו תנאי המבטל המתנה אלא רוצה לסלק רשות הב"ח מנכסי' אלו אבל אם המקבל נתן לב"ח נראה דלכ"ע לא בטילה המתנה ומהר"ם אלשיך סי' פ"ט וצ' כ' באלמנה שנתנה קרקע לבתה ע"מ דכל זמן שהב' בחיים יאכלו היא ובעל' הפירות ואחר מיתתה יהא לזרע' כ' דיש מי שאומ' דאין זה תנאי כל' דע"מ דעלמ' דא"כ