ערך השולחן חושן משפט חלק ג נט

נכסיו הוי אומדנא דמוכח דאנן סהדי בודאי לא שביק נפשיה אבל לגבי מתנת אחרים ליכא אומדנא דמוכח והסמ"ע בסימן סק"ט בנותן קרקע לבנו על תנאי שלא יחול עליו שום שעבוד כ' דאם היו עוד בנים אחרים לא היה ב"ח גובה אלא כפי חלק ירושתו המגיע לזה הכן שלוה ממנו דאין לומר כיון דאביהם גילה דעתו שלא יטול ממנו בי"ח א"כ בסתמא ניחא ליה לאביו שירשו שאר בניו כולו זה"ל כאילו התנה כן בפי' דא"כ דאף שאין לו בן אחר נאמר וכולי עיין שם ונראה דאפילו גילה דעתו לא אמרינן מסתמא ניחא ליה לאביו שירשו שאר בניו הכל ונראה דה"ט משום דלא אזלי' בתר אומדנא אלא לבטל המעש' ונשאר הדבר כמו שהיה בתחילה ולא לעקור נחלה דאוריית' בדברי' שבלב ואפש' שזה שכ' וע"ל בסימן רפ"ב בטור ט"ס וצ"ל בסימן רפ"א וכוון לתשו' הרא"ש כמ"ש ואל תטעה בתשו' הרדב"ז ח"א סימן מ"ז שכ' על ראובן שקנה שפחה משמעון והמעות נתן אותם ביד השפח' בתור' הלוא' כדי שתפר' אות' לשמ' רבה ותפקיע עצמה ממנו וז"ל ואם לא א"ל ע"מ שאין לרבך רשות בהם הרי הלואה זו לרבה שכל מה שקנה עבד קנה רבו וכו' אבל בנ"ש הדבר ברור שאפי' לא א"ל ע"מ שאין לרבך רשות בהם סתמו כפירושו שהרי כדי להפקיע עצמה מרבה הלוה לה המעות ואם יש לרבה רשות בהם הרי אינה יכולה להפקיע עצמה ממנו ולא גרע ממוכר נכסי' כדי לעלות לא"י שמחזירם אם לא עלה אפי' שלא התנה וכו' עיין שם אלמא אפילו לא אמר על מנת שאין לרבך רשות סתמו כפי' דהא ליתא דה"ד משום דבשעה שנתן המעות א"ל כדי שתפקיע עצמה מרבה ואפי' לא התנה בפי' גילוי דעת הוי כאלו התנ' בפי' ע"מ שאין לרבך רשות דומי' דמוכר נכסים כדי לעלות לא"י דדוקא אם אמר בשעת המכר שע"ד כן הוא מוכר אפי' לא התנה בפי' אם לא עלה בטל המכר אבל אם לא אמר כלום בשעת המכר דברים שבלב אינם דברים גם דברי הרדב"ז לע"ד אין נראה לי דהתוס' בפ' הא"מ גבי ההוא דזבין לנכסי' כו' שכ' דברים שא"ץ תנאי כפול אלא גילוי מילת' דאנן סהדי דאדעת' דהכי עביד וכו' וכמו כן אנן סהדי דלא זבין אלא אדעתא למיסק לא"י ע"ש משמע דלא מהני גילוי דעתא אלא משום דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי עביד והתם אנן סהדי דלא זבין אלא אדעתא למיסק לא"י וה"ט לפי שאין דרך בני אדם למכור קרקעותי' אלא מפני שדעתו לעקור דירתו מכאן אבל מוכר מטלטלי' אפי' אמר בשע' המכר שהוא מוכר כדי לעלות לא"י המכר קיים לפי שאינו מקפיד במכירתם ולפעמים אדם מוכר אפי' דעתו לישאר בכאן כמ"ש בפ' אלמנה ניזונת דצ"ז בד"ה זבין וכו' והרא"ש בפ' האומר והטור בסי' ר"ז וכ"כ הריב"ש בסימן קצ"ה שכ"נ מל' הרמב"ם ע"ש וא"כ בעי' גילוי דעת עם האומדנ' אבל כי ליכא אומדנא לא מהני גילוי דעת עד שיתנה בפי' תנאי גמור וכן דקדק המח"א בהל' גירושין ד' ע"ז ע"ש וא"כ צ"ל דהרדב"ז בנ"ד מיקרי אומדנא דלא הלוה לה לשפחה אלא להפקיע עצמה מרבה וכיון דאיכא גילוי דעת ואומדנא דומיא דמוכר קרקעות לעלות לא"י אבל אי ליכא אומדנא לא מהני גילוי דעת וכבר כ' הריב"ש סי' קצ"ה וז"ל אבל במי שנתן מתנה לחבירו כל שלשון המתנה כולל הולכים אחריו ואי הולכים בזה בתר אומד' אא"כ הוא אומדנא דמוכח כההיא דמי שהלך בנו למ"ה דבפ' מ"ש וכההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י ופי' כן בשעת המכר ובקרקעות דוקא וכו' אלמא אפילו גילוי דעת בשעת הקנין לא מהני אלא בדאיכ' אומדנ' ור"ל באומדנא דמוכח אפי' לא גלה דעתו כההיא דמי שהלך בנו למ"ה או כההיא דזבין נכסיה אדעת' למיסק לא"י ופי' כן בשעת המכר ובקרקעות דגילוי דעת עם האומדנ' הוי כאומדנא דמוכח' אבל הנותן מתנה לחבירו הולכים אחר המתנה ל' המחנה ולא בתר אומדנא גם בחי' לקידושין גבי ההוא דזבין נכסי) אדעתא למיסק לא"י כ' וז"ל וטעמא דמילתא דהכא לא ניחא ליה בזביניה ומוכרח הוא בדבר משום דקא בעי למיסק לא"י וכו' דבשאר תנאים ניחא ליה בזביניה ורוצה בקיום התנאי ולהכי אין כח בתנאי לעקו' את המעשה עד דא וכא תנאי כפול לר"מ אבל הכא לא ניחא ליה בהנך זביני וכל עצמו אינו מוכר אלא אדעת' למיסק לא"י דליהוי ליה מעות לצורך הדרך וכו' עכ"ל הרי דהתם דוקא מהני גילוי דעת משום דהוא אינו רוצה במכיר' כל עצמו אינו מוכר אלא אדעתא למיסק לארץ ישראל אבל בשאר תנאים לא מהני גלוי דעת

ואיברא דמדברי הר"ן נראה דגילוי דעת מהני אפי' ליכא אומדנא מדכ' בפ' האומר אמתנתין דהמקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' אשמעי' דאפי' ר"מ דבעי תנאי כפול ה"מ כשהתנה דהואיל והתנה ולא כפל משמע בכל ענין המעשה קיים אבל מי שגילה דעתו שע"ד כן הוא עושה הרי הוא כאלו התנה כפל והיינו דתנן מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת שבגילוי דעתא ל"ץ כפל ע"ש משמ' דגילוי דעת מהני אפי' ליכא אומדנא דהתם ליכא אומדנ' דאין בני אדם מקפידין ליקח כהנת אי לויה או ישראלית ואפ"ה גילוי דעת מהני וכן הוכיח ה' שער המלך בה' אישות דף ל"ג ע"ש ואפש' דגם הרדב"ז ס"ל הכי

ומהרימ"ט ח"א סי' כ"ז כ' דלא אמרינן אומדנא דעת' אלא כשאירע מה שלא עלה על דעתו דאמרי' אלו היה יודע כן לא היה עושה אבל כשהדבר לא נשתנה אין לפ' דבריו ולכוין על כוונתו כל שהוא לא פי' דא"א ה"ל לפרט ול"ד למי שמת בנו וכו' דהת' לא פי' לפי שסבור היה שמת בנו שהרי שמע שמת וכן ההיא דהכותב נכסי' לאחרי' היה סבור שימות מתוך חליו ולא עלה על דעתו שיקום ולכך לא חש לפרש וכו' אבל הכא וכו' הי"ל לפרש דלאו בכל מילתא אמרי' אומדנא דעתא דהא בר"פ האומר ההוא גברא דזבין נכסי אדעתא למיס' לא ובעידנא דזבין לא אמר ול"מ אמר רבא הו"ל דברי' שבלב ואינם דברים אע"פ שיש אומדנא דמוכח וכו' והכנה"ג בסי' רמ"ו אות ג' הביאו בקיצור ע"ש הרי דס"ל דלא אזלי' בתר אומדנא אלא בדבר שנשתנה דאמרי' אלו היה יורע כן לא היה עושה אבל בדבר שלא נשתנה דס"ד הי"ל להתנות בפי' וכל שלא התנה בפי' לא אזלי' בתר אומדנא וכה"ג אמרי' בפ"ק דכתובות גבי אונסא דשכיח דאבעי ליה לאתנויי עיין שם וה"נ בע"מ שלא ישתעבד לב"ח או ע"מ שאין לאביה רכות בהם כל שלא פי' לא אזלינן בתר אומדנא מיהו מ"ש מהרימ"ט גבי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י דאע"ג דאיכא אומדנא דמוכח אמרינן דברים שבלב הם ליתא דהתם לאו מה"ט הוא דא"ל דלא ס"ד דלא יכול לדור שם וכבר כתב הרא"ש בפרק אלמנה ניזונת דהתם ליכא אומדנא דמוכח כולי האי בלא גילוי דעת דהרבה פעמים אדם מוכר קרקעותיו ואין ידוע למה וכן כתב בתשובותיו אבל אומדנא דמוכח נראה בהדיא מדברי הרא"ש שם דאפילו בדבר שלא נשתנה ולא גילה דעתו אזלינן בתר אומדנא והרא"ש בתשו' הביאה הטור בסימן רפ"א על ארבע אחיות שהיה להם אח שלא היה נוהג כשורה ורצו להעביר נחלה ממנו