ערך השולחן חושן משפט חלק ג נח

מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה לגוף והבעל קונה אותם לפירות נתן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה ולעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה הבעל וכולי עיין שם הרי דאפילו נתן סתם מתנה לאשתו לא קנה הבעל אלא רק הפירות והוסיף דאפילו נתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה קנה הבעל הפירות וכן כתב הסמ"ג עשין פ"ב עיין שם וכן כתב התוס' והרא"ש בפ"ק דקידושין והוכיחו כן מהירושלמי בפ' מציאת האשה דאמרו שם טעמא דמציאת האשה לבעלה שמא תגנוב לבעלה ותאמר מציאה מצאתי ופריך הגע עצמך מתנה ניחוש שמא תגנוב ותאמר נתנו לי מתנה ומשני מתנה יש לה קול ואי במתנה הוי הגוף נמי לבעל מה מרוחת לומר נתנו לי מתנה אלא ש"מ דבמתנה שנתנו לה אחרי' אין לבעל אלא פירות ע"ש הרי בהדיא דאפי' נתנו לה סתם הגוף שלה דהא אין קנין לאשה בלא בעלה ה"ד שהבעל אוכל פירות ואי ק"ל א"כ מה ראיה מהירושלמי נימא דפריך ממתנה שיכולה לומר נתנו לי ע"מ שאין לבעלה רשות בה או ע"מ לעשות בו כך דאין לבעל כלל וי"ל דס"ל כמ"ש הרמב"ם פ' כ"ב מה' אישות וז"ל הרי שנמצאו מעות או מטלטלי' ביד האשה היא אומרת במתנה נתנו לי וכולי הרי זה נאמנת ואם אמרה ע"מ כן נתנה לי ע"מ שלא יהא לבעל רשות בהם אלא אעשה כל מה שארצה עליה להביא ראיה שכל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו עד שתביא ראיה עכ"ל וא"כ הירושלמי לא מק' אלא ממתנה סתם שתאמר נתנו לי סתם דנאמנת אבל לא חיישינן שתגנוב ותאמר נתנו לי על מנת שאין לבעלי רשות דאין לו אפילו פירות דאינה נאמנת בזה וה' שדה יהושוע שם כ' דהירושלמי מק' שתאמר נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות או שתעשה כך וכך כגון שתלבשי וכו' דאין לבעל כלל ואמאי לא תקנו שתהא לבעל שמא תגנוב ותאמר כן עיין שם ולא זכר הרמב"ם דס"ל דאינה נאמנ' לומר כן וא"כ לא פריך אלא מסתם מתנה ונראה דהוא הדין דתקשה ממתנה שנתן לה בעלה שמא תגנוב ותאמר אתה נתת לי כמ"ש הרמב"ם שם דנאמנת ואין לבעל אפילו פירות אלא דבהא פשיטא דלא חיישינן דאין האשה מעיזה בפני בעלה ע"ש במ"מ אם כן דעת הרמב"ם והסמ"ג והתוספות והרא"ש דאפי' במתנה שנתנו לה אין לבעל רק פירות וכן דעת הרמב"ן והריטב"א והר"ן בפרק קמא דקידושין עיין שם ובעה"ת שער ו' חלק שלישי סימן ב' כ' וז"ל דה"ג לה בירושלמי דקתני דאע"ג דאר'מ יד עבד כיד רבו ויד אשה כיד בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד וכ"כ הרשב"א בחי' בפ"ק דקידושי' עיין שם והירושלמי הוא בפר' מציאת האשה ופיר' המפר' דמתנית' דקתני וירושתה הוא אוכל פירות בחייה יתירה היא ואשמעי' דאפי' לר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה אפ"ה ירושה אין לו בה אלא אכילת פירות עיין שם וא"כ משמע דבעה"ת והרשב"א מדמי' מתנה לירושה כמו דבירושה אין לו לבעל רק פירות ה"ה במתנה וא"כ ה"נ בבתו דאין לאב בירושתה כלום ה"ה במתנה אבל רש"י דס"ל דאשה שנתנו לה אחרים מתנה לבעלה ס"ל דלא דמי והרשב"א בחי' לקידושין כ' שכן דעת רש"י ולא השוה מתנה למציאה לגמרי עיין שם וא"כ א"ל דה"נ דהנותן מתנה לבת לא קנה האב כלל דדוקא הבעל אוכל פירות אשתו ולא האב ורש"י שפי' ואינו אוכל פירות בחייה אם נפלו קרקעות בירושה וכו' נר' משום דבריש פ' מציאת האשה תנן ירושתה הוא אוכל פירות בחייה ופי' רש"י אם נפלו לה ירושה הוא אוכל פירו' בחייה וכו' לכך פי' כאן דקתני אינו אוכל פירות בחייה יתר עליו הבעל וכולי מיירי בירושה אבל לפי' ל"א ואם מתה בחייו יורשה א"ל הוא אוכל פירות בחייה מיירי בירושה ובמתנה שנתנו לה אחרים דהבעל אוכל פירות והאב אינו אוכל פירות בתו וע"ש בהתו' ובס' א"ז שם

ואיברא דנראה דאם נתנו לה ע"מ שאין לאביה רשות בה דינו כדין העבד שפסק מרן בי"ד סימן רס"ז סעיף כ"ב דאם נתן לו רבו או אחר מתנה לא זכה בו אלא הכל לרבו בין גוף בין פירות אפי' א"ל ע"מ שאין לרבך רשות אא"כ אמר לו ע"מ שתצא בו לחירו' וכו' וכת' הש"ך ונר' דה"ה אם נתנו אחרים מעות לעבד ע"מ שלא יהא לאדון רשות בהם אלא שיהא הוא אוכל ולובש בהם לא זכה האדון כמבואר בסימן רכ"ב דמי שנתן מעות לבתו וכולי ולהרמב"ם שפסק שם דאם א"ל ע"מ שאין לבעלך רשות בו ומה שתרצה עשה בהם דמהני דה"נ אם אמר לעבד ע"מ שאין לרבך רשות בו ומה שתרצה תעשה בו דמהני דהא וכולי עיין שם וכ כתב בהדיא הרמב"ם בפ"ג מה' זכיה דין י"ד עיין שם וה"נ אם נתנו לבת ע"מ שאין לאביה רשות בה הכל לאביה אבל אם א"ל ע"מ שאין לאביה רשות בה אלא שתהא אוכלת בו לא זכה האב דומיא דעבד וה' כנה"ג בסימן ע"ד כ' בשם מהר"א גאליקו דאם נתנו לה ע"מ שאין לאביה רשות בה קנה עיין שם ונראה דלמאי דקי"ל באשה ועבד דאפילו נתנו להם ע"מ שאין לבעל והאדון רשו' בהם לא קנו וה"נ לא קנו אא"כ התנו בגוף המתנה ע"מ שהיא אוכלת וכו' גם הרשב"א והריטב"א ס"ל דהא דאמרינן גבי עבד דאם נתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה ה"ד כשזיכו לו ע"י אחרים אבל ע"י עצמו לא מהני תנאי וגם שא"נ כן מדברי הפוסקים כמ"ש ה' שמחת יו"ט סי"א עש"ב מ"מ הרי קי"ל דע"מ שאין לרבו רשות בו לא מהני אא"כ התנה בגוף המתנה מה שהוא אוכל וכו' אבל בנ"ד אפילו אומדנא דעתה שכוונה להבריח מב"ק נראה דלא מהני כמ"ש הרא"ש בתשו' הביאה הטור בס"ס רפ"א באחיות שהיה להם אח שלא נהוג כשורה והי רוצים להעביר הנחלה ממנו ונתנו כל א' מהם כל נכסי' לאחיותה וז"ל ומ"ש אם יש לילך בתר אומדנא כמו מי ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ואח"ך בא בנו דמתנתו בטלה ה"נ דעתם היתה שלא יירש האח נכסיהם אלא ישארו ביד האחיות לא דמי דכל היכא דאזלינן בתר אומדנא אנו מבטלים המעשה שעשו ונשאר הענין כמו שהיה בתחילה כמו שמע שמת בנו וכולי אבל בנדון זה אפילו כי ידוע שכיוונה להבריח מן האח לא עשו דבר שיש בהברחה ובדברים שבלב לא מיעקרא נחלה דאורית' עכ"ל הרי דלא אזלי' בתר אומדנא אלא לבטל המתנה ולהעמיד הנכסי' בחזקת' אבל לא לעקור הדבר מחזקתו וה"נ דכוותה אפילו כוונה להבריח הוו דברים שבלב והנ"י בפ' מי שמת גבי ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה וכולי כ' וז"ל ונ"ל דלא שייך להק' אמאי לא אזלי' בתר אומדנא הכא בש"מ כדלעיל במתני' וגבי מסוכן בגט דלגבי נפשיה אנן סהדי בודאי לא שביק נפשיה וגבי גט משום עיגונא וכולי אבל לגבי מתנת אחרים אף על גב דאי לא בעי למימר דקל לפירות הא דאמר פירות דקל דברי בטאה נינהו מכל מקום אין לנו אלא מה שהוציא מפיו בפירוש ר"ת עכ"ל ונראה דלחי' הרא"ש דוקא בש"מ שנתן כל נכסיו אזלי' בתר אומדנא לבטל המעשה ונשארו הנכסים בחזקתו אבל גבי פירות דקל לא אזלי' בתר אומדנא לקיים המעשה אבל הנ"י משמע דמחלק דבש"מ שנתן כל