ערך השולחן חושן משפט חלק ג נז

הרי שכ' דטובת הנאה אינה ממון להורישה לבניו וכן כתב מהריק"ו ומהר"ם מפדווא ופסקו מור"ם בסס"י רע"ו עיין שם והעיר מרן בסימן ר"ט כ' מכר שדה לראובן ושייר הפירות לעצמו קנה ואם מת אין לבניו כלום אא"כ פי' לי וליורשי עיין שם הרי דמשייר פירות לעצמו לא יירשו בניו אא"כ פי' לי וליורשי וא"כ פשיטא (עכ"מ)

ז' דין ג' הם נתנו ללוה מתנה ע"מ שלא תחול שעבוד וכולי שתלה על ראובן שהיה חייב לשמעון בשטר ואין בידו לפרוע לו יתמו של ראובן יש לה קרקע נכסי מלוג ולהבריח מבעל תוב של בנה נתנה אותו במתנה לזרע בנה בין המצוי ובין שאינו מצוי בין זכרים ובין נקבות כדי שלא יירש אותה בנה ויגבה ב"ח שלי ובזמן המתנה לא היה לבן רק בת אחת קטנה ואחר זמן נולד לו בן זכר ומתה אמו ובא ב"ח לגבות חובו מאותו קרקע מהו הדין הנה קי"ל דמציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפילו הם גדולים ומציא' בתו נערה אפילו אינה סמוכה על שולחנו הם שלו

תשובה הנה הרב חלקת מחוקק בא"ה סימן ל"ז נסתפק אם דומה לכסף קידושין או דוקא קידושין לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין אבל אם נתנו לה אחרים מתנה אין לאביה כלום ול"ד למציאה מידי דהוה האשה אף על פי שמציאתה לבעלה אבל המתנה הגוף לעצמה והבעל דוקא אוכל פירות עיין שם ולא דק דקידושין לאביה לאו מהאי טעמא דאי בעי מסר לה אלא מקרא דאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאביה אפילו נערה שקדשה עצמה קידושיה לאביה ובפ' קמא דקידושין הלרינן ואיצטריך למיתני קידושין לאביה ואיצטריך למתני מעשה ידיה לאביה דאי כ' קידושין לאביה הוה אמינא משום דלא טרחא בהו אבל מעשה ידיה דקא טרחא בהו אימא דידה הוו וכו' וכן כ' התוס' בכתובות דף מ"ו בד"ה זכאי וכו' וי"ל מדאוריי' ליכא למילף שתהא מציאתה לאביה כמו שקידושיה לאביה דשאני קידושין דלא טרחא בהו ולא דחינן דמעשה ידה ומציאתה לא ילפינן מקידושין משום דהתם דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין עיין שם ומשמע לכאורה דמתנה איכא למילף שפיר מקידושין וכן כתב הרב בית שמואל עיין שם אבל ראיתי להריטב"א בחי' לקידושין שכתב וז"ל וכ"ת אי מה"ט הו' נילף ממציאתה דהיא לאביה מדאורייתא דההיא נמי אתיא לה מעלמא ולא טרחה בה וכו' וא"ל דל"ד מציאת' לקי' דדילמא שאני קידושין שהיא יוצאה מרשותו מש"ה זכי לי' רחמנא אי נמי דשאני מציאתה דלא שכיחא וכיון דל"ש לא זכי ליה רחמנא וכולי עכ"ל הרי שכתב דמציאה לא ילפינן מקידושין דשאני קידושין שהיא יוצאה מרשותו וה"נ מתנה ל"ד לקידושין מהאי טעמא וכן לתי' שני דמציאה לא שכיחא לא זכי ליה רחמנא הכא נמי מתנה לא שכיח' היא ואיברא שהרב כנה"ג בתשו' ח"א סימן פ"ח כתב דמתנה שכיחא טפי ממציאה וכבר כתבתי בסימן מדברי התוס' בפרק הכותב ובפרק אז"נ שכתבו דמציאה ומתנ' לא שכיחא ולא טענינן להו ליורשים ע"ש ואם כן אפשר שכן דעת התוספות דמציאה ומתנה ל"ד לקידושין משום דעל ידי הקידושין מפקעת עצמה ממנו כמ"ש בס"ד וה"ה דחדא מחדא נמי פרכי' לה כדברי הריטב"א גם הרשב"א בחי' פר' נערה כתב וז"ל מציאתה משום איבה וכו' אבל מדינא לית לה דל"ד למעשה ידיה שהם באות מחמת גופ' ושבחא דגופה זכי ליה רחמנא ולקידושין נמי ל"ד דאינהו נמי מחמת שבח גופה הם אבל מציאתה דלאו מחמת שבח גופה הם דידה הוו אלא דרבנן תקנו משום איבה עכ"ל ואם כן מתנה נמי ל"ד משום דלאו מחמת שבח גופ' היה מיהו אפש' דמתנה שבח גופה היא כראמרי' בפ' הנזקין דמתנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מניה לא יהיב לי' עיין שם ואם כן אפשר דלתי' התוספי' דהא דמציאה לא ילפינן מקידושין משים דקטרח' בהו הכח נמי מתנה טרח' בה מהאי טעמא דלא נתנו לה מתנה אי לאו דאית להו הנאה מינה וכבר דחה בספר באר היטב דברי הר' ב"ש דאי נותנה לאביה מה תי' התוספות מה להנך שאב נפסד וכו' הא א"ל מתנה תוכיח ועוד דאם כן נילף ירושה דלא טרח' מה מקידושין דהוי לאביה ע"ש ונראה דשאני ירוש' דממילא היא שלה בלא זכיה אבל מתנה דבעי זכייה אימ' דשל אביה דאין לה זכות לעצמה דכחצר אביה דמיא וכן צ"ל לרעת רש"י דסבירא לי דמתנה שנתנו לה אחרים לאשה היא לבעלה כמציאתה ואילו בירושה הבעל אוכל פירות בלבד משום דירושה דממילא היא ועיין בס' שמחת יום טוב סימן א'

ומ"מ נראה ודאי דמתנה לא הוי לאב מדאוריי' כמ"ש אלא גם מדרבנן נראה דלא זכה האב אף על גב דמציאתה לאביה דהא אשה מציאתה לבעלה משום איבה ואפ"ה מתנה שנתנו לה אחרי' לעצמה אלא שהבעל אוכל פירות אלמא לא חששו לאיבה במתנה וה"ה לבת דמציא' לאביה משום איבה במתנה לא חיישי' לאיבה ולא מיבעי' לפי' רש"י בפ' נערה דמציאתה לאביה משום איבה דמזנו' דומיא דאשה דמציאתה לבעלה משום איבה דמזונות אלא אפילו לדעת הפוסקים דמציאת הבת לאביה משום איבה שלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין אבל מציאת האש' לבעל' משום איבה דמזונות היא אפ"ה אין חילוק בין איבה זו לאיבה זו וכבר כ' ה' בית שמואל סי' פ"ה ס"ק י"ב דס"ל דבמתנה לא חיישי' לאיבה כיון דהנותן אין רצונו ליתן לו ע"ש וה"נ בבת לא חיישי' לאיבה דשלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין אלא במציאה ולא במתנה מה"ט וכן מוכח ממתני' דקתני האב זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ואינו אוכל פירות בחייה יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה וכו' וא"א דהאב זכאי במתנה א"כ יתר האב על הבעל דזכאי במתנת בתו גוף ופירות והבעל אינו זכאי בגוף המתנה אלא בפירות בלבד ומאי יתר עליו הבעל וכו' אלא ודאי דאב אינו זכאי אלא במציאתה ולא במתנתה דומיא דאשה דבעלה זכאי במציאתה ולא במתנה אלא דיתר עליו הבעל דאוכל פירות אבל האב אינו זכאי בפירות בתו ורש"י שפי' במשנה דאינו אוכל פירות אם נפלו לה קרקעות בירושה מבית אמה וכי' אפשר דהוא אזיל לטעמיה דס"ל בפ"ק דקידושין ובפ' בן סורר דמתנה לאשה הוי לבעל גוף ופירות דאין קנין לאשה בלא בעלה דומיא דמצי' ע"ש ולדידיה ה"נ מתנה לבת הויא לאביה גוף ופירות ומתני' דקתני ואינו אוכל פירות בחייה ה"ד בירושה דממילא היא אבל מתנה דבעי' זכיה היא לאביה דאין לה יד לזכות לעצמה דומיא דמציאה אבל למאי דקי"ל דמתנה לאשה אין לבעל אלא פירות בלבד אבל הגוף שלה ה"נ מתנה לבת לא קנה האב כלל דדוקא הבעל אוכל פירות אשתו אבל האב אינו אוכל פירות בתו והטור בא"ה סימן פ"ה כ' וז"ל א' שנתן לה מתנה אפילו אמר לה ע"מ שלא יהא כלום לבעל אני נותן לך אפ"ה אוכל הפירות וכולי וכ' בהג"ה הפרישה ר"ל כשנתן לה א' מתנה סתם מיד שזכתה בה האשה קנאה בעלה דידו כידה וכשמוסיף לה ע"מ שאין לבעל רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כנ"מ וכולי עיין שם וא"כ מתנה סתם לאשה קנה הבעל גוף ופירות ולית' שהרי כ' בפ"ג מה' זכיה וז"ל הנותן