ערך השולחן חושן משפט חלק ג נו

הב"י א"ה סימן ל"ח כ' בשם הרמ"ה וז"ל ע"מ שיש לי מאתים זוז ויש לו והם משועבדים לב"ח כיון דלא אקני ליה מעכשיו מקודשת ודאי ופסקו מור"ם שם סי"ח ע"ש הרי דאפילו שעבדן לו בפי' כיון דלא אקני ליה מעכשיו נכסיו מיקרי וא"כ אף המעות בעין כיון דקי"ל דמלוה להוצאה ניתנה וברשות לוה קיימא לחזרה ולאו נכסים מיקרי נכסיו ולא איתמר בגמ' אלא דמי עיסקא דקי"ל כרבא בפ' המקבל דאינו יכיל להוציאה ואם מת לא יעשה מטלטלי' אצל בניו עיין שם אבל מעות הלואה דבידו הוא להוציאן ונעשו מטלטלי' אצל בניו דלא משתעבדי לב"ח נכסיו מיקרו ואפשר דס"ל דאע"ג דבידו להוציאם והם כשלו לכל דבר מ"מ האומר נכסיו נכסים שהם שלו ממש קאמר ומעות הלואה שהם בעין לא מיקרו שלו אבל אם הם נכסיו אפילו חייב לאחרים ושעבד נכסיו לב"ח ס"ס נכסיו מקרו ולא כתב הרמב"ם אלא במעות ההלואה שהם בעין וא"כ אם נתן כל נכסיו בקנין אפילו היה חייב ונשתעבדו לבעל חוב אין בעל חוב גובה מהם אבל מעות הלואה שהם בעין אינם בכלל נכסים ובס' א"ז דמציעא דף ג' ע"ב גבי מה לפיו שכן אינו בהכחשה כ' הרשב"ץ זו"ל דהא דאמרינן הכא דבפיו ליכא הכחשה היינו בעומד בדיבורו אבל אמר נזכרתי ועדים מעידים כדבריו עדותן מועלת וא"ת אי עומד בדיבורו מאי אולמיה דפיו דמתנה הוא דקא יהיב ליה והוא רוצה ליזוק בנכסיו הא ל"ק משכחת לה וכולי כגון שאחר שהודה לחבירו שחפץ זה הוא שלו נתן כל נכסיו לאחר בקנין והלה תובע חפץ זה שהרי עדים מעידים שהוא של נותן מתנה והרי הוא בכלל כל נכסיו והנותן אומר שהוא של התובע כמו שהודה לו שמעי' מהכא שכיון שמתחילה הודה לנתבע תו ליתיה בהכחשת עדים כיון שעומד בדיבורו והיינו אולמיה דפיו דמפקינן ליה לחפץ ממקבל מתנה ויהבי' ליה לתובע מפני הודאתו של זה אע"פ שאינו בידו ליתנה לו עכשיו שהרי ממ"נ אינו שלו אבל אמר נזכרתי אפילו בכה"ג נאמן כיון דהעדים מעידים כדבריו עכ"ל ונראה דס"ל דאם הודה שחייב לחבירו ואח"ך נתן מתנה כל נכסיו אפילו ודאי לא פרעו זכה מקבל מתנה בכל הנכסים אפילו חייב לאחרי' דנכסיו מיקרי כמ"ש ולכך פי' דמיירי בהודה שחפץ זה של פ' דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות מאריה איתיה כיון שהודה קודם שנתן וגם אחר שבאו העדים עדיין עומד בדיבורו ומוציאין מיד מקבל המתנה אבל אם אמר נזכרתי כדברי העדים נאמן וכן קיי"ל בסימן ע"ט דאם אחר שהודה ואמר נזכרתי והרי עדים נאמן אבל אם לא חזר עד שבאו עדים והכחישוהו אינו נאמן ועיין בה' כנה"ג ח"מ סימן צ"ז בהגב"י אות ט"ל והטור סימן שי"ב גבי א"ל בית סתם וכולי כ' בשם הרמ"ה דאם היה למשכיר בית שלא היה משועבד בשעת שכירות לאדם אחר חל הקנין ולכאורה הוא הפך מ"ש רבינו ירוחם בשם הרמ"ה דאפילו הם משועבדים לאחר מיקרו נכסיו גם הרמ"ה בפרק המוכר את הבית סימן ע' גבי א"ל ארעא ודיקלי כתב וז"ל מיהו חזי ליה לרבי' האי גאון בס' מקח וממכר דגריס הכי ארעא ודקלי אי אית בה דקלי יהיב ליה תרי דקלי אית ביה ומשתעבדי פריק ליה תרי דקלי וכולי ונוסח' דגאון נוסחא נכונה היא דסמכא היא וש"מ וכולי וכן ראיתי למהר"י ן' מיגש בתשו' וכ"כ הרשב"א בחי' בפרק האומר גבי בית כור וכולי דקרקע שלו אפילו משועבד לבעל חוב שלו הוא דמסתמא מסלק ליה בזוזי ע"ש מיהו ראית מהרשד"ם ליתא דהתם משום דלא נתכוונה אלא לראות משלו והרשב"א בתשו' ח"ג סימן ק"ט הוכיח דהולכים אחר הכוונה אפי' הפך הלשון וז"ל וכאותה ששנינו בקידושי' בפרק האומר על מנת שאראך ר' זוז הרי זו מקודשת ויראנה וכו' לא נתכוונה אלא לראות משלו ואפילו הראה לה משל אחרים אפילו דמשמע בעלמא אפילו כן כוונה זו שנתכוונה היא להראות לה משלו היא כוונה ברורה ומוסכמת שהיא מבטלת הלשון והכוונה כמפרש כן ע"ש וכ"כ מהראנ"ח ח"א סימן ק"ט ע"ש א"כ הלשון משמע אף משל אחרים אלא משום דאומדנא דלא נתכוונה אלא לראות משלו והכוונה מבטלת דהוי כמפרש כן (א"ה עכ"מ)

ד' אבל המלוה בשטר טורף מהלקוחות וכולי ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ואחריו לוה מנוי ושעבד לו קרקע ואח"כ מכר הקרקע לישראל אחר ופרע לגוי ובא ראובן לטרוף הקרקע מהלקוחות וכולי

כתב הרדב"ז בתשו' הביאה מהרימ"ט סימן ל"ח וז"ל ראובן שיש עליו כתוב' אשה וב"ח ומכר קרקע שהיה לו לגוי ואיתו גוי מכר הקרקע ההוא לשמעון ועתה באו אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח הגוי קאתי' ואין לכם כח עם הגוי לפי שאין טירפא בערכאות וישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי תשו' הדין עם שמעון דמ"ל לב"ח אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה כדאמרינן במי שאבדה דרך שדהו וכולי (א"ה עכ"מ)

ה' אפי' אם אינו מפורש כן בשטר וכולי כתב הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רי"ז בשטר שכתוב בו ושעבדתי לך מקרקעי אגב מטלטלי' וז"ל ואע"פ שאמר שהוא משעבד לו אגב מטלטלי לא גרע מהשעבוד סתם שאלו לא היה לו הקרקעית משועבדי' מן הסתם אא"כ פי' היה בדין לומר שלא נשתעבדו עכשיו לפי שלא שעבד לו כראוי אבל עכשיו שמן הסתם משועבדים אף כשאמר אגב מטלטלי לא אמרינן שלא ישתעבדו אלא מדין אגב והילכך דל שעבוד מהכא הרי נשתעבדו לו ממילא ועוד כי זה ודאי נראה דטעית ידי סיפר דמי איכא מ"ד דלא ידע שאין קרקעות נקנין אגב מטלטלי' אלא ודאי ט"ס הוא לגבי שעבוד קרקעות מיהא עכ"ל ונראה דנ"מ אם שעבד לו קרקעות אגב מטלטלי למאי דקי"ל דאחריות דאקני מן הסתם לא משתעבד דאפ"ה אמרינן דט"ס הוא מה"ט דמי איכא מ"ד וכולי דקרקעות אין נקנין אגב מטלטלין (א"ה עכ"מ)

ו' דין ב' הקדשות הרי הם כמשועבדים וכולי כ' מהריט"ץ סימן ר"י על ראובן שהקדיש ס"ת על תנאי שיוכל להוליכו עמו לכל מקום שילך ומת ובא ב"ח ותפס הס"ת מביתו וטען שהזכו' שהיה בו למת להוליכו לכל מקום שירצה מה ששנה אותו זכותו במעות הוא תופס וכן בנו טוען שירש אותו זכות מאביו פסק דקי"ל דטובת הגאה אינה ממון וא"כ אין לב"ח תופס ולא הבן יורש ועוד בתנאי זה שיוכל להוליכו לכל מקום שילך לא שייך אלא בעודו בחיים שיוכל לצאת ולבא אבל לאחר מיתה בטל זכותו אא"כ אמר ע"מ שיהיה לי זכות ולזרעי וכולי עיין שם וכן כתב הרדב"ז ח"ג סימן תקכ"ב דאין הבן יורש אביו עיין שם והרמ"ה בפ' המוכר את הבית סימן כ"ז גבי בן לוי שמכר שדה וכולי כ' וש"מ טעמא דאמר לי ולבני הא לא"ה אם מת אינו מחזיר לבניו וכו' וה"מ גבי מעשר דכי שיירי' למקום מעשר לאו לגמרי שייריה דא"כ במאי נפיק האי לוקח י"ח מחובת מעשר וכולי אלא שעבוד' בעלמא הוא דמשייר ביה וטובת הנאה דאית ביה הוא דשיירי' לנפשיה וטוב' הנא' אינ' ממון להוריש' לבניו אלא היכא דשייריה בפי' וכולי וכן כתב בסימן ל' עיין שם