ערך השולחן חושן משפט חלק ג נה

טעמא דצררי ורבא נמי דמפ' טעמא משום שובר הכא לא שייך כלל וא"כ אמאי הוי דריב"ח טועה וי"ל דר"י קאמ' בכל ענין אין נזקקין בין במלוה הבאה מחמת עצמם ומשום דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכו' ובין במלוה הבאה מחמת אביהם ואפי' בשטר מקויים אין נזקקין משו' שובר וצררי וכו' עכ"ל הרי דאפי' מלוה הבאה מחמת עצמה אין נזקקין משום דאין מקבלין עדות ומזיק שאני שלא ירבה להזיק נזקקי' לנכסיהם וכן כתב הרא"ש ובס' א"ז שם הביא דברי התוס' כם וכ' ותלמידי הר"ף תי' דהכא פריך למ"ד התם טעמא משום דלא בני מעבד מצוה נינהו ע"ש ונראה דגם התו' ס"ל דר"י אדר"י דפריך למ"ד טעמא דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו וכדפירש"י אלא דעיק' קו' דאמאי הי דריב"ח טועה אימא דסבר כמ"ד משום צררי ושובר כמ"ש מהרש"א שם וז"ל הרא"ש בפ' אלמנה ניזונת ור"י פי' דאין נזקקי' לנכסי יתומים אף במלוה הבאה מחמת עצמם משום דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד משום דהוה ק"ל מאי דאמרי' בפ' שור שנגח וכו' והשתא מאי טעותא דילמא הא דאין נזקקין משום חשש צררי הוא דמפרש כרב הונא בריה דר"י ופליג אדר"פ דאמר משום פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו וקי"ל הילכתא כר"ה בריה דר"י וכולי עיין שם הרי בהדיא דעיקר קו' ר"י היא אמאי משוי לדריב"ח טועה אימא דלא ס"ל דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו אלא משום צררי כר"ה דקי"ל כוותיה או משום שובר כרבא דאמ' ה"ט וא"כ אפילו דבר שעשו הם עצמם אין נזקקי' לנכסיהם ל"מ למ"ד טעמא דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו אלא אפילו למ"ד משום צררי או שובר אין נזקקין משום דאין מקבלין עדות שלא בפני הקטן מיהו אבל אם תפס הקטן מאחרים ודאי דמוציאין מידו כדאמרינן מזיק שאני וה"ט שלא ירבה להזיק כמ"ש הרא"ש שם מיהו הרמב"ן הובא בס' א"ז לכתובות דף ק' וז"ל ומסתברא דאם לוו ב"ד או אפטרופוס לצרכי יתומים נזקקי' לנכסיהם כשהם קטנים וכולי ואפילו למ"ד פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו כיון דאפטרופוס לוה עליה דידיה רמיא הך מצוה וכולי וכ"ש ב"ד עצמם שלוו לצרכיהם וכולי וכן נ"ל שאין במעשה יתומים בשלהם משום דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד וכולי וכן עדי צואה מילי דיתומים הם וכולי ובמילת' דנזקקין וכולי מקבלי' עדים הללו בפני אפטרופוס עיין שם (א"ה עכ"מ)

כ"ג כתב ה' כרם שלמה סי' י"א בא' שנדר להקדש ומת דטועני' על היורשים אביהם שאל לחכם והתיר לו נדרו דאם אביהם טען כן היה נאמן אנן נמי טועני' ליורשיו וכן טועני' שמא פרע דכמלוה ע"פ היא וכ"כ מהראנ"ח סימן ק"ז ומהר"ם אלשקר סי' ע"א דהנודר להקדש דינו כהדיוט דאיני גובה מיתומים אלא בג' דרכים עש"ב ונ"ל דאין טוענים ליורש שאביהם התיר נדרו שהרי כ' הרמב"ם בפ"ז מהל' ערכין וז"ל המקדיש כל נכסיו ואח"ך גרש אשתו וכולי אינה גובה כתובתה עד שידירינה הנאה שמא קנוניא עשו על ההקדש ואין אומרים אלו רצה היה אומר בטעות הקדשתי וישאל על הקדשו לחכם ויחזור לו עיין שם והרדב"ז בס' יקר תפארת כ' הטעם משום דאין זה מגו טוב דמי יימר דמזדמן ליה חכם ע"ש וה"נ לא טעני' ליורשים אבל ק' מדאמרי' בר"פ האשה רבה גבי הקדש אי דידיה משום דבידו לאתשולי עליה וכולי וכ' הריטב"א בחי' שם דלא אמרינן מי יימר דמזדקיק ליה חכם כדאמרינן בפ' כירה כיון דנדרים סגי להי בג' הדיוטות ומילתא דשכיחא היא עיין שם מיהו כבר כ' המח"א (א"ה עכ"מ והשאר מחוק ואח"כ כתוב וכה"ג כ' מהרימ"ט) וכה"ג כתב מהרימ"ט ח"א סימן נ"ו באומר אל תפרעני אלא בעדים ומת הלוה דאין טועני' ליורשים שמא פרע אביהם בפני עדים דמילתא דלא שכיחא היא שהרי כ' הרא"ש דה"ט דאינו נאמן כשאמר פרעתיך ביני לבינך במגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למ"ה דאין זה מגו טוב וכולי וא"כ ק"ו אם נאנסו דלענין מגו מהני לענין יורש לא טעני' ליה כגון זה דאף לענין מגו לא מהני כ"ש דלא טעני' ליה ליורשים ע"ש וה"נ דכוותה דטענת שאלה לא מהני לענין מגו וכל שכן דלא טענינן ליה ליורשים דלא שכיחא היא וגם הרמב"ן סוף בתרא בההיא דרב הונא ש"מ שהקדיש וכולי שכ' דנאמן במגו דיכול לישאל דקיי"ל יש שאלה להקדש בין בפתח בין בחרטה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סימן רצ"ה ע"ש אפשר דמודה לענין יורש דלא טעני' ליה כמו בטענת נאנסו דמהני לענין מגו ולא מהני לגבי יורשים ועוד דהם ס"ל דטוענים ליורשים כל מה שאביהם יכיל לטעון אפילו טענה דלא שכיחא כמ"ש לעיל אבל למ"ד דאין טועני' להם נאנסו וכל טענה דלא שכיחא ה"נ שאלה לא שכיחא וכ"כ הרמב"ם בה' נדרים דנדרי הקדש מצוה לקיימם ולא ישאל עליהם אלא מדוחק וכ' מהר"ם מינץ סימן ע"ג דה"ה נדרי צדקה ע"ש ועמ"ש בסימן רי"ב דין י"ז אבל ודאי טוענים להם פרוע ואינו גובה מיתומים אלא בג' דרכים וכן אין נזקקי' ליתומים קטנים אפילו בשטר דנדר והקדש כהדיוט כמ"ש מהראנ"ח ומהר"ם אלשקר וכן משמע בתשו' המיי' לס' משפטים סימן י"ד ע"ש וכן משמע בפ' שום היתומים דדחק לאוקמ' ברבית דגוי ובדקבל וכולי ולא מוקי לה בנדרי הקדש עיין שם: סימן קי"א

א' דין א' אלא ממה שימצא ביד הלוה וכו' לכ"ע איכא שעבוד דאורייתא במטלטלי' בעודן ביד הלוה ונ"מ דנחתי' למטלטלי' לפרוע הב"ח אפי' שלא בפני הלוה מהריט"א נר"ו בס' קהלת יעקב דק"ד ע"ב ע"ש אבל מטלטלי' דיתמי דלא משתעבדי לבעל חיב אם הוא מדאורייתא או מדרבנן פלוגת' דרבוות' היא כמ"ש בסימן קי"ג עיין שם

ב' אבל אינו טורף וכולי אפילו התנה המלוה בלוקח שלא יקנה לפי שחייב לו מנה בכת"י שיש בו נאמנות ואפילו ברר לו כן בעדים שלא פרעו אינו טורף מהרב אחי הט"ז בתשו' סימן א' עש"ב

ג' ולא ממתנות שנתן וכולי (א"ה נראה קצת גמגום בזה הלשון אפילו הכי לא נמנעתי מלהעתיקו וסמכתי על הקורא שיישב אותו) נתן כל נכסיו בקנין לכאורה נראה דב"ח גובה מהם דנכסים שהם שלו קאמר ומה שחייב לאחרים לא מיקרי נכסיו וכה"ג כ' מהרשד"ם חח"מ סימן כ"ד בתנאי כתובה שאם יניח בנכסיו יותר מאלף זהובים יש לה לגבות כתיבתה משלם וכו' דחובות שהוא חייב לאחרים פשיטא דלא מקרו נכסיו ונר' בעיני ראיה גמורה ממ"ש הרמב"ם בפ"ז מהלכות אישות האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאראך מאתים זוז וכולי לקח מעות בהלואה אינה מקודשת עד שיראנה משל עצמו וכולי הרי אפילו אמר משלי הלואה אינה כלום וכ"ש דאמר מנכסי דנכסי' שהם שלו קאמר ונכסי' שהוא חייב לא מיקרו שלו עיין שם ואיברא דר' ירוחם הביאו מרן