ערך השולחן חושן משפט חלק ג נא

דוקא ואפילו במת פתאום חיישינן ודוקא באלמנה חיישינן לצררי שמתפיס לה בשעת מיתה כדי שלא תתבזה בב"ד אפילו לגבי יתומים גדולים ובמת פתאום לא חיישינן אבל לגבי בעל חוב דלא שייך ה"ט לא חיישינן אלא ביתומי' קטנים חיישינן אפילו חששא רחוקה שמא התפיס לה צררי מחיים בשעת הלואה ואם כן אפילו במת פתאום חיישינן מיהו כבר כתבתי בסימן ע"א סק"ך דפ' שום היתומים דפריך לרב אסי ממתני' הומ"ל במת פתאום כמ"ש בעל התרומות שער י"ד סח"א דיש שהוכיחו שאינו גובה מהם כשמת תוך זמנו אפילו בשבועה מההיא דערכין וכולי ומסתברא דחדא מינייהו נקט וה"ה לאחרים עיין שם והתוס' דכתובות שהק' דהא משכחת לה דלא חיישינן לצררי כגון ראובן שמכר לשמעון באחריות ולא זקפן עליו במלוה וכולי ותי' רבי דביתומים קטנים חיישיינן טפי כ"כ משום דהכי ס"ל דגם בתוך זמנו אין נזקקין כמו שהוכיחו התוס' בבתרא דף ה' בד"ה ואפילו וכולי דמשום חשש צררי אין גובין מיתומים קטנים אפילו חוב בתו"ז מדלא משני הכי עיין שם אבל לדידן דחוב שבתוך זמנו גובה מיתומים קטנים וצ"ל דבפרק שום היתומים הו"מ לאוקמי מתני' בהכי אלא חדא מנייהו נקט ה"נ הו"מ לאוקמי מתני' במת פתאום דלא חיישינן לצררי וכן כתב מהר"ם מינץ סימן צ"א דמת פתאום ליכא למיחש לצררי וגובה מן היורשים וכו' דא"כ בפרק כל הנשבעי' לוקי הכי ושמא חד מתרי טעני נקט וכו' עי"ש מיהו בפרק שום היתומים אמר רבה טעמא משום שובר וכ"כ הרי"ף והרא"ש בפ' אלמנה ניזונת והרמב"ם בפי"ב מהלכות מלוה כ' טעם זה שמא יש להם ראיה ששוברים בו את השטר וכולי עיין שם וכן כתב הרב חוקות הדיינים סימן ק"ט דטעמא משום דחיישינן דשמא יש לאביהם שטר מחילה עיין שם אם כן אפילו מת פתאום אין ובים מהם מה"ט ועיין במהרש"ך חלק שלישי סימן ח"י שנראה דאפילו במת פתאום חיישינן לצררי ואין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אלא שכ' בנ"ד ליכא למיחש לצררי בקטנה כמו שהוכיח מהר"ר דוד בן נחמיאש מדאמרינן בפרק בתרא דכתובות דאתמר רב אמר פוסקין מזונות לא"א ושמואל אמר אין פוסקין מ"ט ר"ז אמר אימור צררי אתפסה וכולי ונ"מ לקטנה דלא עביד איניש דמתפיס צררי לקטנה עיין שם יכבר כתבתי דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש והרב חוקות הדיינים כ' טעמא דאין נזקקים לנכסי יתומים משום שמא יש להם ראיה כשוברים בה את השטר וכולי וכן כתב מרן בתשו' בספר אבקת רוכל בסימן קל"ה על שבא לגבות שטר חוב מיתומים קטנים במקום דליכא למיחש לצררי מאחר דרבה אמר טעמא משום שובר וכן כתב הרי"ף וכולי הכי נקיטי' וה"נ כבר אפשר שכתב המלוה ללוה שובר וכולי ומטעם זה כתב הרמב"ם בפי"ב מה' מלוה וכולי יורשים קטנים אין נפרעין שט"ח אפילו היה בו כל תנאי וכולי שמא יש להם ראיה ששוברים בו את השטר וכולי וגם הסמ"ג והרא"ש בתשו' והטור ור' ירוחם כ' כדבריו עיין שם וכן כתב מרן בסימן ק"ח ס"ג כל' הרמב"ם עיין שם וא"כ אפילו בקטנה דליכא למיחש לצררי אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים שמא יש להם ראיה ששוברים בו את השטר אבל הטור בסימן זה שכ' שמא התפיס אביהם צררי וכ' מהרש"ח בתשו' סי' ג' יש לראות אמאי לא הזכיר טעמא דשובר כמ"ש כל הפוסקים ואפשר כיון דלא נ"מ מידי לענין דינא לא הזכירו עיין שם וליתא דהא נ"מ במקום דליכא למיחש לצררי ונראה משום דאזיל לטעמיה דבא"ה סימן צ' גבי נפל הבית עליו ועל אשתו וכולי כגון שייחד לה נכסים לכתובת' שא"ץ לישבע וכולי דס"ל דאפילו מת פתאום חיישינן לצררי ודוקא כשייחד לה נכסים לכתיבתה הוא דא"ץ לישבע עיין שם בהב"ח ובית שמואל שם ובסימן צ"ו ס"ק כ"ד והפרישה בסימן קי"ח כתב וזה לשונו קטנים וכולי לקמן רס"י ק"י כ' הטעם דחיישינן שמא אביהם התפיס צררי למלוה ואין מועיל אפילו נאמנות שבשטר שמא נתן לו שובר וכולי עיין שם הרי דגם הטור סבירא ליה טעם זה גם בעל העיטור בדיני ערב סוף דף ס' כתב וזה לשונו וק"ל מ"ט לא אמר דאיכא בינייהו גדול למ"ד משום מצוה איכא ולמ"ד משום צררי ליכא דלא מתפיס איניש בגו זמניה וכולי ומסתברא דלא חיישינן דהא ידעי במילי דאבוהון והילכך לא הול"ל איכא בינייהו גדולים ומת בגו זמניה ליכא בין למר ובין למר בגדולי נזקקין ובקטנים אין נזקקין והא דקיימא לן הילכתא כר"ל בגדולים אבל בקטנים מת בגו זמניה לא גבי משום מצוה ומשים צררי דהא גבי אלמנה דהיא תוך זמן חיישי' לצררי אבל רבה דאמר משום שובר לא שנא גדולי' ולא שנא קטני' גבי וכן הילכתא עד כאן לשונו הרי שכ' דלטעמא דצררי אין גובים מיתומים קטנים אפילו בתו"ז דבתו"ז נמי חיישי' לצררי אבל לרבה דאמר משום שובר גובים אפי' מיתומים קטנים וכן הילכתא והתוס' ריש בתרא בד"ה ואפי' מיתומי' וכולי שכתבו וז"ל נראה דביתומים גדולים מיירי אבל ביתומים קטנים לא גבי אפילו בתו"ז לר"פ וכולי ואפילו לרב הונא בריה דר"י דמפרש טעמא משום צררי לא גבי מיתומים קטנים אפילו תו"ז וכולי דחיישינן לצררי אפילו בתי"ז בקטנים וכולי וכ"כ הר' יונה והרא"ש חלק עליו מטעם דלא שכיח כלל להתפיס צררי בתו"ז עש"ב ואפשר דס"ל הכא דגם רבא מודה לטעמא דצררי אלא דחיישי' נמי לשובר אפילו במקום דליכא למיחש לצררי ואיברא שהתוס' בערכין כ' וז"ל ואיכא בינייהו בין רב הונא בריה דר"י דאמר משום צררי ובין רבא דאמר משום שובר היכא שמסר שטרותיו לאדם א' בפני עדים ואמר דאין לו שום שטרות כי אם אותם שמסר לו דהשתא לשובר ליכא למיחש וכולי אבל לצררי איכא למיחש עכ"ל נראה דס"ל דרבא לא ס"ל טעמא דצררי ופליגי היכא דליכא למיחש לשובר לרב הונא אין נזקקין ולרבא נזקקין אבל התוס' בבתרא אפשר דס"ל דרבא מודה לטעמא דצררי ובחששא דשובר הוא דפליגי ואיכא בינייהו מת פתאום דלא חיישינן לצררי וחיישינן לשובר לרב הונא נזקקין ולרבא אין נזקקין וכן ראיתי להגד"ת שער י"ד שכ' דרבא מודה לרב הונא ומוסיף חששא דשובר ואיכא בינייהו בדאיכא נאמנות גם על היורשים דלרב הונא נזקקין דלא חיישינן לשובר ולא לצררי כיון שהאמינו ולרבא דחיישינן לשובר אין נזקקין עיין שם באורך ואף שאין דבריו מוכרחים מ"מ אפשר דהתוס' דבתרא והר"י והרא"ש ס"ל הכי וגם התוס' דערכין שלא כתבו דאיכא בינייהו מלוה בתו"ז לרב הונא אין נזקקין דחיישינן לצררי אפילו בתו"ז ולרבא דלא חייש לצררי נזקקין דהא בתו"ז ודאי דלא חיישינן לשובר נראה דלא ס"ל כהתוס' דבתרא אלא דאפילו לרב הונא בתו"ז לא חיישינן אפילו לצררי אבל התוס' דבתרא ס"ל דאפילו בתו"ז חיישינן לצררי ורבא מודה לטעמא דרב הונא ומוסיף דחיישינן גם לשובר וכ"כ הטור אין נזקקין ליורשי' יתומי' קטנים וכולי הטעם וכו' אפילו יש נאמנות בשטר וכולי וכ' הפרישה ר"ל אפילו על יורשיו דאכתי איכא למיחש דילמא פרעיה וכתב עליה תברא וכ"כ בסימן ק"ח ע"ש אלמא חיישינן לשובר והטור שם כ' אח"ך וטעמא דאין