ערך השולחן חושן משפט חלק ג מט

הואיל ולא חיישי' לצררי וא"ל רבי דנהי יתומים גדולים לא חיישי' לצררי כה"ג ביתומים קטנים חיישי' טפי עכ"ל אלמא אפי' בדבר דלא חיישי' לצררי בגדולים חיישי' בקטני' אפי' לחששא רחוקה וא"כ אע"ג דלא חיישי' לנפיל' דלא שכיח' מ"מ ליתומי' קטני' טעני' אפי' מילת' דלא שכיח'

עוד כ' מהראנ"ח שם דאם יש קנם משטר שאם אח"מ לא יפרע החוב תוך כך ימים שיפרע סך כך יותר מהחוב הנז"ל הוה ליה רבית אוכלת בהם ונזקקין וכתב הרב כנה"ג לכאורה נראה דסבירא ליה כמאן דאמ' דרבית דרך קנם שרי לכתחילה דלמאן דאמר אסו' משו' הערמת רבית בלאו הכי אין מוציאין מלוה למלוה וכולי אלא דסביר"ל ז"ל דאף על גב דאבק רבית אין מוציאין מלוה למלוה הערמת רבית קיל מאבק רבית ומוציאין מלו' למלוה וכו' עיין שם ונראה דלמ"ד דאסור משום הערמת רבית ניחא בלא בעי לאוקומי מתניתין דשום היתומים בהכי בשטר שיש בו קנם אם לא יפרע החוב לזמן פלו' דאף על גב דמוציאין מהיתומים למלוה לא בעינן בדיעבד אסו' אבל למ"ד דקנה אין בו איסור כלל הוה מצי לאוקומי בהכי ועוד שכתב הריב"ש סימן של"א דגם הרשב"א לא אסר אלא לכתחילה אבל במלוה מעות ומתנה לתת יותר אם לא יפרע בזמנו דהוי הלואה גמורה אבל במוכר סחור' בחמשים והתנה לתת' לו לזמן פלוני דאם יעבור יתן לו בעבורה מאה זהובים מותר אפילו לכתחילה כיון שלא היה בדרך הלואה אלא בדרך מכירה עיין שם ואם כן לכ"ע מצי לאוקומי מתניתין בהכי אלא דמילתא דל"ש היא

ו' הג"ה וכן אם ראו בית דין וכו' וכן כ' הרשב"א בתשו' חלק א' סימן אל"ף ט"ו באפטרפו' שמכר קרקע של יתומים כדי לפרוע חובותיהם שנתפשר עם ב"ח ונתפייסו בפחות וז"ל הדין עם הלוקח שהרי רשאי למכור אפטרופוס בשטר שיש בו רבית וכן לאשה בכתובתה משום דמפסידא והאי טעמא מהני לכל ריוח שיש ליתומי' שהמוכרי' אומרים מוטב שנמכור עכשיו ולא ניחוש לספקא דצררי ושובר ומניחי' הספק ותופסי' הודאי והילכך אף כזו כן ואם יראה ב"ד שאלו לא מכר ופרע היה בכך מפסיד' יתומים הדין עמו וכולי עכ"ל והביאו הב"י סי' ר"ץ בקיצור ע"ש ומהרימ"ט ח"מ סי' ב' הקשה מסוגית דערכין ונדחק ע"ש וכבר הרשב"א בעצמו בתשובו' ח"ג סימן ר"א האריך ותי' מה שקשה לזה עיין שם באורך וכן כתב המבי"ט חלק שלישי סימן רי"ד והסכים עמו הר' פני משה חלק ראשון סימן כ' וכן הסכים מהרימ"ט שם ודלא כמהראנ"ח סי' צ"ה עיין שם באורך ועיין במהרשד"ם סימן שמ"א

ז' נראה דמשכונה שלא היה דר בה המלוה אין נפרעי' מיורשים קטנים דלא מיקרי מוחזק אלא א"כ דר בה כמ"ש בסי' ק"ח ס' י"ב לענין שבועה ע"ש וכן מצאתי בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' וז"ל ודע כי כל משכונ' שאינ' ברשות המלוה אין דנין אותה בכאן אלא כדין מלוה בלא משכון ואין נזקקין לנכסי קטן ואין חילוק בין קטן היורש למקבל מתנה עכ"ל ובתשובות הרשב"א חלק ב' סימן שפ"ה משמע בהדיא דאפילו משכונה שהיא מוחזקת אין נפרעים מנכסי יתומים קטנים עיין שם

ח כתב מהרח"ש ח"א סימן מ"ז דלמכור קרקע אם יש תועלת ליתומים ואין הפסד לב"ח דאם לא ימצא לגבות משאר נכסים טורף מלקוחות אבל יש להסתפ' אם יכול למכור לגוי דאין ב"ח יכול לטרוף ממנו ואם הוא צריך למכור כדי להאכיל ליתומים דלא שייך אם לא שימכרו לגוי ודאי יכולים למכור אבל אם יש נכסי' אחרי' להאכיל או משכירות הקרקע א"ל דאין מוכרים להפקיע שעבוד הב"ח א"ד כל שיש תועלת ליתומים במכיר' הרשו' ביד בית דין למכור אפילו לגוי ועיין במהר"ש הלוי סי' ל"ד שהאריך

ט' אם יש משכונות ביד המלוה אפי' אינם שוים כנגד מעותיו דאין תועלת ליתומים במכירת המשכונו' נזקקים ומוכרים אותם הרב גנת ורדים כלל ג' סימן י"ד עיין שם

יו"ד וכן נפרעים מהם כתובת אשה וכולי ומשום חן האשה כדי שיהא לה כלום שתנשא בו האש' לאחר לפיכך אם קפצה האשה ונשאת ואתר כך באה לתבוע כתובתה מנכסי יתומים אין נזקקין לה שהרי אין לה מזונות והרי נשאת הרמב"ם פרק י"ב מהלכות מלוה עיין שם במ"מ וכן כתב הרשב"א חלק שני סימן רמ"ג עיין שם

י"א כתב הרב כנה"ג ח"ב דלא אמרינן אין נזקקין ליתומים קטנים אלא בבא ליתומי' עצמם אבל בא לפרוע מן האשה חוב שהיא חייבת לו שתפרע לו מכתובתה נזקקין אף על גב דתפרע האשה מיתומי' קטני' וכו' ודמי זה למלוה שמת לוה שלו והניח יתומים קטני' ויש לו ערב דלדעת הרמב"ם גובה מהערב וכו' ואף על גב דהתם לכ"ע אין הערב נפרע מהיתומי' אלא אם כן יגדלו דבשלמא התם גובה מנכסי הערב וליתומים אין נזק שהערב אינו נפרע מהם אלא עד שיגדלו אבל הכא אי גבי מהאשה גבי מהיתומים אין בכך כלים דהתם דין הערב כדין איניש דעלמא שאינו גובה מיתומים קטנים עד שיגדלו אבל הכא גבי אשה סדינה ליפרע כתובתה אפילו מיתומים קטנים יכול הבעל תוב לגבות ממנה והיא תגבה כתובת' מיתומים כדינא עכ"ל וכן כת' בתשובות סימן ר"ט דף רס"א עיין שם אבל ראיתי למהרימ"ט ח"מ סימן ע"ט שכ' דאין נזקקים על הקרקע של יתומים שב"ד הגבו' לאלמנה כיון שחוזרת על יתומים ודוקא בערב שאינו יכול לגבות מהיתומים עד שיגדלו נזקקין עיין שם באורך וז"ל הרשב"א בתשובו' סימן תתקע"ג וא"ת כיון שהקבלן חוזר על היתומי' אחר כך הרי זה כאלו אתה גובה ממנו וכמ"ש בשלהי כל הנשבעים גבי ההוא דשכיב ושבק ערבא ולא היא דהתם האי טעמא משום דלרב ושמואל פטורי' לגמרי אף לכשיגדלו והילכך אלו אתה גובה מן הערב ואפילו קבלן הוה ליה כגובה מן היתומים אבל כאן אין היתומים פטורים לגמרי אלא שממתיני' עד שיגדלו הילכך אפי' אתה גובה מן הקבלן והקבלן הולך אצל היתומים מה בכך הרי אינו נפרע מהם עד שיגדלו עכ"ל וכן כתב במיוחסות סי' ט' וז"ל הילכך אפי' אתה גובה מן הקבלן והקבלן הולך אצל היתומים מה בכך הרי הקבלן אינו נפרע מהם עד שיגדלו שאפי' בקבלן עצמו אנו חוששים שמא לא התפיס הלוה צררי וכדמשמע לכאור' התם בפרק ג"פ וכו' ואם כן מה הפסד ליתומים וכו' ע"ש משמע דאם הקבלן דינו לפרוע מהיתומים מיד אין נזקקין לגבות מהקבלן כיון דאיכא הפסד ליתומים דהמלוה לא היה גובה מהם עד שיגדלו והקבלן גובה מיד

י"ב וכן נפרעין מהם כתובת אשה וכו' ואם נאבדה הכתובה ואין יודעים כמה הסך מקבלין העדות בפני הקטנים ה' דרכי נועם חא"ה סי' מ'

י"ג המלוה נפרע מהגדולים חלק המגיע להם וכו' כ' ה' חוקו' הדיינים סימן ק"ט וז"ל אבל אינו גובה מנכסי הקטני' אע"פ שהגדולים מודים שאביהם היה חייב אינן נאמני' כדי לגבות מנכסי הקטנים דשמא קנוניא עשו ביניהם אבל אם עדיין לא חלקו גובה מאותם