ערך השולחן חושן משפט חלק ג מז

אלא שנפל ספק אם היה שם אונאה או לא על המוכר להביא ראיה שהיתה שם אונאה שקרקע בחזקת הקונה שהמוכר עצמו החזיקו דומיא דתשו' הרשב"א וכו' ע"ש ולי נראה דלא מן השם הוא זה אלא שתפס כדעת רשב"ם ומהר"ם דבכל ספקא דדינא מוקמי' הקרקע ביד המוחזק בה ואפי' לדברי המיוכר לא ירד ברשות דומיא דשטרא זייפא דפסקי' כרבה בארעא אע"ג דלדברי המוכר לא ירד ברשות מקמי' לה בחזקת הלוקח

ו' הגה וי"א דכיון שהכריזו וכו' זה דעת הרא"ש ור' האיי בספר המקח ריש שטר ו' כ' דבדברי' שצריכי' הכרזה ונמכר בהכרזה וטעו בשתות מכרן בטל ובכל הכרזה אפי' בכל שהוא מכרן בטל אבל בדבר שא"ץ הכרזה אם נמכרו בהכרזה אפי' מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים ואם נמכרו שלא בהכרזה וטעו בשתות מכרן בעל שהוא גורם בגמ' רישא וסיפא בדאכרוז ול"ק כאן בדברי' שטעונים הכרזה כאן בדברים שאין טעונים הכרזה וכו' ומפ' דרישא בדברי' שטועני' הכרזה דאם טעו בשתות מכרן בטל וסיפא בדבריה שאין טעוני' הכרזה דכיון שהכריזו ידקדקו יפה אפי' מנה במאתים מכרן קיים ע"ש והרמב"ן והרשב"א והרא"ה בס' א"ז לכתובות הק' עליו דא"כ לוקמ' כולה בדברים שאין מכריזי' עליהם ורישא בדלא אכרוז וסיפא בדאכרוז ע"ש (עכ"מ): סימן ק"י

א' דין א' שאין גובי' מיורשי' קטנים וכו' משבועה שאינה ברשות המלוה אין דנין אותה אלא כדין מלוה בלא משכון ואין נזקקין לנכסי קטן ואין חי' בין קטן היורש למקבל מתנה מהר"י בן הרא"ש בתשו' סי' מ"ה ע"ש

ב' שאין גובי' וכו' ואם יש משכון ביד המלוה ואמר שהלוה משכנו בידו על חוב כך וכך נאמן מגו דהחזרתי וגובה אפי' מיתומים כן הסכים ה' פרח מטה אהרן ח"ב סי' כ"ח ע"ש

ג' שאין גובי' וכו' משמע דאין נזקקין כלל אפי' להניח ביד שליש ואם טען הב"ח שימכרו הנכסים ויונחו דמיהם במקום בטוח שיאכלו היתומים הריוח ושאר הקרן קיים שיגבה אותי כשיגדלו היתומים מסתברא לי דשומעין לו כיון שזה נהנה וזה אינו חסר הרדב"ז ח"ב סי' תק"ד ע"ש והביאי ה' כנה"ג בסי' ק"ח הגב"י אות מ' וכ"כ המבי"ט ח"ג סי' רי"ד ונראה מדבריו אפי' לא טען כן הב"ח ע"ש ועיין במהרח"ש ח"א סי' מ"ז ומהר"ש הלוי סי' ל"ד

ד' אפילו היה בו נאמנות וכו' כ' בעה"ת שי"ד איכא מרבוות' דס"ל דשטר' שיש בו נאמנות עליו ועל יורשיו נפרעין מהם ולא מסתברא דכיון דטעמא משום דחיישי' לשובר אפי' כתוב בשטר נאמנות א"ל דילמא פרע וכתב עליה תברא וכו' ומה שהק' ה' פ"מ ח"א סי' ה' דא"כ אמאי דחק בפ' שום היתומי' לאוקומי מתני' ברבית דגוי ובדקבל וכו' לוקמ' בשטר שיש בו נאמנות ע"ש כבר הראב"ד בהשגות פי"ד מה' מלוה הביא ראיה זו ודחאה המ"מ ע"ש וכ' מהראנ"ח סי' ק"ז דאין חי' בין הקדש להדיוט דאין נזקקי' לנכסי יתומי' קטנים והביאו הכנה"ג עיין שם וכ"נ מם' שום היתומי' דדחקי' לאוקומי מתני' ברבית דגוי ובדקבל וכו' ולא מוקי לה בנדר דהקדש מיהו ק' לוקמה ברבית דהקדש ועניים דמותר וכן רבית דרבנן מיתומים ליתומי' דמותר וכן הק' מהרימ"ט ח"א סי' קמ"ט ע"ש ובתשו' השייכי לס' משפטים סי' י"ד כ' דמותר להלות מעות של צדקה ברבית ואם תאמר הא דאין נזקקי' לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם ופירש"י כגון שלוה אביהם מן הגוי לאוקומ' כגון שלוו הם עצמם ממעות של צדקה וי"ל דלארוחה דמלת' פי' ברבית דגוי אבל הש"ס דדחק לאוקומה מתני' ברבית דגוי ובדקבל לזה וכו' לוקמ' ברבית של צדקה ונראה לפמ"ש התוס' במתני' וז"ל וא"ת אמאי נקט יתומים אפי כ"ע נמי וכו' וי"ל דתנא יתומים לרבותא דס"ד דהוו יתומים כהקדש וכו' ע"ש וא"כ אי מיירי ברבית של יתומים אחרים או עניים פשיט' דהוו יתומים ככ"ע דסגי בל' יום דדוקא לגבי ב"ח ס"ד דהוו יתומים כהקדש אבל לגבי הקדש או יתומים אחרים ודאי דסגי בל' יום ולפ"ז אין ראיה דגם לגבי הקדש אין נזקקי' לנכסי יתומים קטנים והרשב"א בתש' ח"ג סי' נ"א כ' דאם יש ריוח ליתומים להתפשר עם ב"ח נזקקין וההיא דפ' שים היתומי' בעי לאוקמ' בדבר המצוי ולא בדבר שאינו מצוי ע"ש

ה' כתב מהראנ"ח ח"א סי' צ"ד דאם התנה בפי' שיגבה אפילו מיתומים קטנים נזקקין והביאו ה' כנה"ג אות ו' וכ"כ ה' בית יהידה ח"א סי' י"א ע"ש כ' עוד מהראנ"ח דאם יש נאמנות מפורש נגד שובר ונגד צררי ושום תנאי נזקקי' וכ' עליו ה' כנה"ג אות ח' דמהראייה שהביא הראב"ד מוכח דאין שום נאמנות מועיל לגבי יתומים קטנים ע"ש ולכאו' נר' דה"נ ש"מ אפי' התנה בפי' שיגבה מיתומי' קטנים לא מהני דאל"כ לוקמ' בהכי והתימא על ה' כנה"ג אות ו' שהביא דברי מהראנ"ח בסתם ע"ש ומיהו ה כנה"ג בתשו' סי' ע"ה כ' דס"ל דדוקא נאמנות נגד שובר לא מהני דחיישי' להתפסת צררי אבל כל נאמנות כנגד שובר וכנגד צררי וכל תנאי שבעולם דליכא למיחש למידי גובי' מיתומים קטנים אע"ג דמהראייה שהביא הראב"ד מוכח דאין שום נאמנית מועיל כיון שדחה הראיה הראב"ד נמצא שהסברא ג"כ אינה נכונה ולא הודה לו המ"מ אלא כשלא כתב בנאמנו' אלא כנגד שובר ע"ש ועוד א"ל דהראב"ד מודה וס"ל דדוקא נאמנות עליו ועל יורשיו לא מהני מדלא מוקי לה בהכי דמילתא דשכיחא היא אבל בנאמנות נגד צררי וכל תנאי שבעולם או שהתנה בפי' שיגבה אפי' מיתומים קטני' הוי מילתא דלא שכיחא ולא בעי לאוקמ' במילתא דלא שכיחא וכה"ג כ' הרשב"א בתשו' ח"ג סי' נ"א דבעי לאקומ' בדבר המצוי ולא בדבר כאינו מצוי עיין שם

ומצאתי להרמ"ה בפ' י"נ סי' קצ"ו שכ' וז"ל והוא דלית ליה השתא יתומים קטנים דא"כ הא קי"ל אין נזקקין לנכסי יתומים דחיישי' לשובר ואע"ג דהמניה כבי תרי דפסלי' לכ"ע לגבוה ה"מ היכא דמסהדי הפירעון אבל היכא דמסהדי דבטלה איהו גופיה לההיא נאמנות מהימני הילכך השתא נמי חיישי' לשובר וכו' אלא היכא דהימניה למיגבה אפי' מיתומים קטנים בלא שבועה דכיון דאתני אתני תנאי ממון הוא קיים דא"כ איכא שובר דבטלה לההוא נאמנות בגויה כיון דהשתא ליתיה קמן לא חיישי' ליה דלהכי כ' ליה הכי לאזדקוקי בהי לנכסי יתמי ולא ליחוש לשובר דליתיה קמן כלל וכו' עכ"ל הרי דס"ל דנאמנות בב' עדים נגד היורשים לא מהני לגבי יתומים קטנים דחיישי' לשובר דבטל בו הנאמנו' אבל אם האמינו לגבות אפי' מיתומי' קטני' תנאו קיים וכ"כ בפ' ג"פ סס"י קל"ג וז"ל ולא משכחת נאמנות דמהימני וכו' אלא היכא דהימניה בפי' למגבי אפי' מיתומי' קטני' דאי הימניה למגביה בלא שבועה גבי מנייהו בלא שבועה ואי הימניה