ערך השולחן חושן משפט חלק ג מד

מתקיים השובר בחותמיו וכו' משמע דעיק' דבריו בלא נתקיים השובר ואפ"ה אין גובי' בשטר וכה"ג דקדק הריב"ש בסי' שצ"ב מלשון בעל העיטור שכ' אפי' מלוה בשטר וכו' נראה שעיקר דבריו במלוה ע"פ אלא שאפי' במלוה בשטר כן הדין ע"ש

וראיתי להרא"ש בתשו' כלל ס"ח סימן ט"ו ראובן הוציא שטר וכו' כתב השואל הדין עם היורשי' כיון שלא הוציא בחיי אבוהון ודמיא להא דפ' קמא דב"ב דאמרינן הילכתא כר"ח מדלא אפקיה בחיי אבהון וכולי והרא"ש דחה וז"ל דהתם מתיך סבר' זו אינו פוסל השוב' אלא לא מקרעי' לי' דילמ' לכי גדלי יתמי מייתו ראי' ומרעי' ליה ומהניא סברא זו מדלא אפקי' בחיי אבהון וכו' לדחו' הגבייה עד שיגדלו היתומים וכי גדלי היתומים ולא יוכלו לברר זיוף השובר אז ודאי קורעין השטר דמסברא זו לא פסלינן לשובר וכן מסברא זו מדלא אפקיה בחיי אבהון אין לנו כח לפסול השטר וכולי עכ"ל הרי דסבירא ליה דדוקא ביתומים קטני' אמרינן הכי לדחות הגבייה עד שיגדלו אבל ביתומים גדולים לא אמרינן סברא זו לדחות הפירעון לגמרי והכא נמי אין לפסול השטר מכח סברא זו ולא חי' דשאני התם דחזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע לפסו' השובר אבל לפסול השטר לא אמרינן סברא זו וגם משמ' דהתם מיירי בשובר מקויים דומיא בשטר דמיירי במקויי' דאם לא כן אף על גב דאין טוענים ליורשים מזוייף דלא שכיח נטעון להם פרוע במגו דמזוייף כיון שאביהם היה נאמן לומר פרוע במגו דמזוייף כדאמרינן גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן ליתומים נאנסו משו' דלא שכיח אבל החזרתי לך במגו דנאנסו טענינן להו וכמ"ש התוספות בפרק מי שהיה נשוי והרא"ש בפרק שני דייני גזירות ע"ש ואם כן דומיא דהכי גם שיבר מיירי במקויי' ואפילו הכי ביתומים קטנים מהניא סברא זו מדלא אפקי' בחיי אביהם לדחות הפירעון עד שיגדלו ומהראנ"ח ח"א סמן ט"ו הקשה על הרא"ש בתשו' דס"ל דאין מקיימין את השטר בפני הקטן מהכא דאמרינן טעמא דלא מקרעי' שטרא דא"א דהכא תברא מעליא איבעי ליה לאפוקי בחיי אבהון דל"ל האי טעמא דנהי דלענין ליפטר הלה מתביע' היתומים מקבלין עדות שלא להיציא מידו מכל מקו' לקרו' השטר ודאי דהוי כמוציאין מידם וא מקבלין מיהו א"ל דההוא תברא מקויים בבית דין הוה וכל שהוא מקוי' לא אמרינן אין מקבלין ע"ש הרי דסבירא ליה דאם אינו מקויי' לא נפטר מתביעת היתומים דגובים בשטר וכן כ' הסמ"ג עשין צ"ד והגמ"י פרק י"ז מהלכות מלוה וז"ל פי' ר"ת שזה השובר היה מקויים בהנפק דאם לא כן היינו טועני' בשביל היתומים מזוייף ע"ש ובודאי אין חילוק בין יתומי' קטנים לגדולים ובספר משחא דרבותא בסימן קכ"ו דקנ"ב נסתפק יכתב מסתברא לי דגובים בשטר דהשובר כמאן דליתיה והוה ליה כטוען על פה פרעתי דחייב דכל שלא קיימו לאו בר סמכא הוא ע"ש ופשוט הוא כמ"ש ולמ"ד דאין טוענים ליורשים מזוייף דלא שכיחא הוא וכ"כ הרא"ש בפרק הכותב ובפ' ב' דייני גזירות סימן י"ב ובתשובות כלל פ"ו וכלל ק"ה כ"ש לכאורה נראה דה"נ אפילו לא נתקיים השובר אין היורשים גובים בשטר ואין צריך למ"ש מהראנ"ח לתשו' הרא"ש דההוא תברא מקויים בב"ד היה דאפילו לא היה מקויים וא"א לקי מי כיון דזיוף לא שכיח ואין טוענים ליורשים קורעים השטר מיהו נראה דהכא לכ"ע טוענים בשביל היורשים מזוייף השובר משום דאיכא שטרך בידי מאי בעי דה"נ מלתא דלא שכיחא היא שפרע והניח השטר בידו כמו שכת' בריש בתרא סימן ט' עש"ב

אבל ראיתי להרב גד"ת דף קמ"ה תמה על הרשב"א דס"ל דאפי' מתקיים השובר ואפי' יש עדים על הפירעון אין מקבלין עדותן דא"כ דאפי' לא תבעו האב בחייו אין השובר כלום אם לא נתקיי' וא"א לקיימו ועוד אמאי אין מקבלי עדות הא קי"ל כריב"א דמקיימין השט' שלא בפני בע"ד ועוד דהא דאין מקבלין העדות שלא בפני בע"ד ה"ד בתוב' שמביא עדים על תביעתו אבל הנתב' שמביא עדים לפטור עצמו מקבלין עדותם וא"כ הכא דהלוה מוציא השובר ליפטר אמאי אין מקבלין עדותם על הקיום ושמא ס"ל דכשלא תבע האב בחייו א"ץ לקיים השובר אלא הרי הוא בחזקת כשר דאין טוענים ליורשים מזויף דלא שכיח אבל כשתבעו האב בחייו ולא הוציא השובר גלים לדבר שהוא מזוייף וכשבא לקיימו הוא בא להכחי' מה דאנן סהדי שהוא מזוייף ולכך לא מהני טעמ' דלהחזיק לקבל עדות שלא בפני בעל דין דלאו קיום מיקרי אלא קבלת עדות ממש ע"ש הרי דאין טוענים ליורשים מזוייף אע"ג דטענה דשטרך בידי מ"ב מסיי' להו אבל נעלם ממנו דברי הרשב"א בחי' לגיטין דף ט' שהסכים דטועני' ליורשים מזוייף ע"ש ועיין בהש"ך סי' ק"ו ס"ק ו' והתו' ריש גיטין בד"ה ואם וכו' כ' וז"ל אבל בממון טוענים מזוייף לנפר' שלא בפניו ומהיתומים ומהלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיכול אדם לכתוב שטר מלוה וכו' מיהו מזה אין להוכיח דאפי' לא טענ' להו מזוייף טעני' פרו' מגו דאי בעי אמר מזוייף וכו' וכ' מהר"ם שם דנ"מ במקום שאין יכול לטעון פרעתי כגון שמת בתוך הזמן השטר ע"ש וק' דהא מיבעיא לן מי אמרי' מגו במקים חזקה וקי"ל קולא לנתב' וא"כ אביהם נאמן לימר פרעתי בתו"ז במגו דמזוייף וכן טועני' ליורשים וכבר כתבתי בסי' ע"ח דנ"מ אם האמינו על הפירעון דאין טוענים להם מזוייף וכדברי הרב גידולי תרומה אפשר דנפקא מינה אם יש ליתומים שטר מקויים והוציא הלוה שובר ואין עדים לקיימו דאין טועני' להם מזויי' ואין גובי' בשטר

אבל יש להסתפק אם הוא מקויים ותבעו האב בחייו בב"ד ולא הוציא הלה את השובר אם טוענ' להם מזוייף דזיוף כי האי לא שכיח וכ' ה' משפט צדק ח"ב סי' ע"ג דכ"ע מודו דלא טעני' להו טענה רחוקה וכ"כ הש"ך בסי' ס"ב ס"ק ט"ו עי"ש והתוספות במציעא דף י"ג ע"ב בד"ה הא וכו' כ' וז"ל דשמואל ורב אסי מיירי שאין הלוה בפנינו ולכך יחזיר ואין לחוש שמא מזוייף הוא וכשירצה לגבות וטען מזוייף ואם יקיימנו יגבה וכולי אבל הכא במתניתין מיירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטוען מזוייף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה וגם טוען הלוה בודאי מזוייף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומי' ולקוחות או שלא בפניו ע"י קיום השטר והקיום אינו מועיל דשמ' טרח לזייף השטר בטוב עד כסבורים העדים שהיא חתימתן וכו' ע"ש אלמא אפי' שטר שנפל דאיתרע יחזיר וגובה בו המלוה מיתומים ומלקוחות ע"י קיום ולא חיישי' שמא זייף עד שיסברו העדים שהיא חתימתן אא"כ היה הלוה בפנינו וטען ברי מזוייף וה"נ א"ל אפי' תבעו האב בחייו ולא הוציא הלה השובר דהאי ריעותא אם קיימו אין טוענין מזוייף כ"כ עד שיסברו העדים שהיא חתימתן א"ד מה שתבעו האב בחייו ולא הוציא השובר אנן סהדי שהוא מזוייף ונ"ל ראיה ממ"ש הטור בסי' פ"ה ראובן שהוציא שט"ח על שמעון ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו שדהו אחר שהגיע זמן שטרו ואומר אלו הייתי חייב לך היה לך ליפרע ממני ולא למכור לי וכו' טענתו טענה שלא הי"ל לכתוב שטר מכירה אחר שקיבל המעות ונאמן