ערך השולחן חושן משפט חלק ג תט

וכולי ודמי הא למ"ש מתנה ש"ח להיות כשואל דבההיא הנאה וכו' עיין שם: סימן קע"ה

דין ב' ולא יפסוק לב"ה וכולי אבל הרשב"א בשיטה מקובצת למציעא כתב ואפשר לטעמא בתרא דאמרינן אי בעית אימא מאן דיהיב זוזי לבעל הבית אפירי שפירי יהיב כל דיהיב ליה לבעל הבית בפי' לפירי דלאו שפירי פוסקים אפילו לבעל הבית בשער הלקוטות ע"ש: סימן רי"ו

א' דין ז' הג"ה ולא יכנוס המשודכת וכו' כ' הר' שפתי כהן ואפשר דטעמא דשמא היתה הכוונה שלא תהא שום אשה נשואה לו עתה אבל מרן בב"ה הגיה במקום ולא ישא המשודכת ולא ישא אחרת עליה משמע שכן מצא בתשו' הרשב"א וכן וכולי עיין שם וליתא דתשו' הרשב"א מצאתיה בח"ב סי' רס"ז וכ' שם ויזהר שלא ישא המשודכת וכו' ומשמע שם דהאי טעמא דשמא כוונתו שלא תהיה אשה נשואה לו עמה וע"ש סימן כ"ף וכתב עוד הרשב"א וזה לשונו אבל הטעם שתלית עצמך בו דיבם לאו אחר הוא וממנו דיבמה גם כן לאו אחרת היא אין אותו הטעם כלום שאף על פי שאמרו בפרק קמא דסוטה לאח ולא ליבם אחיו בכל ענין אמרו תדע לך דהא דאמר ר"א בכתובות בפרק האשה שנפלו גבי תנאי כתובה כל בתנשאי לאחר תטול מ"ש שכתוב ליכי ויבם אחר הוא וכבר ידעתי תירוץ דבר זה ואין מפ' לחכם עכ"ל וכבר כת' התוספות שם דה"ד בל' תורה אבל בלשון חכמים אחר מיקרי עיין שם והכא נמי בלשון בני אדם מקרי אחר אבל הרדב"ז בתשו' חלק ב' סי' קי"ד פסק דיבמה לאו בכלל התנאי והביא תשו' הרמב"ם ובסי' תרנ"א הסכים לזה ודחה תשו' הרשב"א עש"ב

ב' סימן ז' שזה כאומר נכסים אלו עליך אסורים כן צריך להיות כ"ה ל' הרמב"ם אבל בנכסי' אלו מותר כמ"ש גבי זה עיין שם אבל הר"ן כתב דה"ה בנכסים אלו דאסורים לעולם וכן כ' הרשב"א בתשובות ח"ב סימן קכ"ח וכ' עוד שם וז"ל שהאומר הנכסים שלי כמפרש בעודם שלו אבל האומר הנכסים שיש לי כמפרש דנכסים שיש לי עכשיו ואף על פי שיצאו מתחת ידו למחר וכו' עין שם: סימן רל"ב

דין י"ב הג"ה כל שהוא אנוס בשבו' אפי' על דעת רבים וכו' וכ"כ הרשב"ץ והרשב"א בתשו' הביאם מרן הב"י עיין שם ותשובת הרשב"א היא סימן ק"ח וכתב שם דאם התיר נדרו זה ראוי יותר כדי להחמיר בפני אדם שלא יקלו ראשם בנדרים עי"ש ועיין בספר עה"ש אות כ"א: סימן רל"ד

דין ס"ט ודברי' אלו הוו דברי' שבינו לבינה וכו' כת' התוספות במציעא ד' ק"ד ע"א בד"ה ה"ג וכולי ובנדרים ונדבות נמי אם היה חייב לשלם היתה מפסדת לו כמה וכמה דאפי' יוכל להפר דחשיב כדברים שבינו לבינה משום הפסד ממונו וכו' ע"ש משמע דמספק"ל בנדרים ונדבות דמפסידתו אם חשיב כדברים שבינו לבינ' וז"ש דאפילו וכו': סימן ר"מ

דין א' הג"ה ומכל מקום אין ב"ד כופין למצות כיבוד אב ואם דהוה ליה מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין בית דין כופין עליה הכי אמרי' בפ' כ"ה דף ק"י ע"ב עיין שם ובפרק מי שהיה נשוי דף צ"ז ע"ב גבי ההוא גברא דהיו מסקי ביה מאה זוזי שכיב שביק קטינא דארעא דהויא שויא חמשין זוזי אתא בעל חוב וקטריף אזלו יתמי יהבו חמשין זוזי הדר קטרי' לה אתו לקמיה דאביי אמ"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבוד אביהם אלא שאין לב"ד לכופן ע"כ דלא מ"ע מפורשת כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמ' מדרבנן עיין שם ועיין להתוספו' בפרק הכותב דף פ"ו ע"א שכתבו דמצות כיבוד אם ואם אין לבית דין לכופו עליה והביאו מההיא דפ' מי שהיה נשוי מדלא כפה אביי והביאו פירש"י וכתב דאין נראה דאשכחן דכופין במצוה דרבנן כגון מצוה לקיים דברי המת דאמרינן בפ' השולח דכופין את היורשים עיין שם וק"ל מדגרסי' בירוש בפ"ק דקידושין תמן מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה להשיאו אשה למצוה או לעיכוב נשמע מן הדא בר תרימזי אתא לקמיה דר' אמי א"ל פייס דיזפיני' אתא אביו ופייסיה ולא קבל עלויה והדא אמרת למצוה אין תימר לעיכוב הו"ל לכופיניה ופיר' הפ"מ לענין מאי איתמר אם למצוה או לעיכוב שכופין עליה ולהשיאו אשה קאי והדומה דקראי אסמכתא בעלמא הוו אבל הני מידי אחרינא דמפורש הדבר בהדיא בתורה דינן כשאר מ"ע שבתורה עיין שם הרי בהדיא דבמצות דרבנן אין בית דין כופין עליה ועיין להרב פנ"י בחי'

הא דאין בית דין כופין על מצות כיבוד או"א היינו שאם העלימו הב"ד עיניהם מזה אין עליהם עונש אבל אם רצו הרשות בידן כ"כ התוס' בפ"ק דבתרא ד' ח' ע"ב משם ריצב"א וההיא דפ' כ"ה דא"ל שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרים להכריחו עיין שם ועיין להמש"ל בספר פכ"ד ועיין בהסמ"ע והש"ך בח"מ סי' ק"ז

הא דאין בית דין כופין על מצות כיבוד או"א היינו על כיבוד לחודיה אבל אי איכא קלון לאבוהון כופין כדאמרי' בפ' הגוזל עצים הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר מסויים חייבין להחזיר משום כבוד אביהם כ"כ התוס' בפ' הכותב עיין שם: סימן שס"ד

דין א' הג"ה ויש אוסרים עוד לישב על האבן שנותני' על הקבר למצבה וכן אסור למכור מצבה שנשברה הג"א וכ' הרמ"ע סי' מ"ד דאם האנסים רודפים אותם ולשקעם בבנין בבתי טריטראות שלהם וע"ג מתיהם ואין מציל ודאי דלא עלה על דעת הפוסקים שנסבול עלבונם של מתי ישראל הציונים שלהם מוטלים בבזיון רב אלא מוטב שימכרום טובי העיר למפסל אבנים ודמיהם יפלו לתיקון קברי ישראל שהרי הרשב"א התיר לעשות מהם ציון למת אחר עיין שם ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תשמ"א דנראה קצת דלא ס"ל הכי

עוד כתב הרמ"ע וז"ל ומסתברא דאף צרכי צבור