ערך השולחן חושן משפט חלק ג תח

רבית קצוצה אינו אסור מדאורייתא ליתמי דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכל דאיכא איסור לגבי מלוה איכא איסור ללוה ולערב ולעדים ולסרסור וכל דליכא איסור למלוה ליכא איסור ללוה ולערב ולעדי' ולסרסור וא"כ המלוה מעות של יתומים אינו נפסל לא מדאוריית' ולא מדרבנן עיין שם

ב' כתב ה' בית יהודה חח"מ סימן כ"א באפטרופ' של יתומים שנתן מעות משכונה לראובן על חצירו ואחר שעברו יותר מה' שנים ונפטר ועמד האפטרו' לגבות הקרן והפירות של ה' שנים בכת"י ראובן שעדיין הוא חייב הפירות והיה הלוה דר בחצירו דלכ"ע הוי ר"ק כיון שאינו ע"י שליש ואפי' לא הוי ר"ק אלא אבק רבית ומותר להלות נכסי יתומים ברבית דרבנן ה"ד ללוה עצמו אבל הכא שניהם יתומים במלוה והלוה ואין לחייב יתומי' הלוה לתת א"ר שהיתה ההלואה לאביהם ע"ש ונר' דא"ר שעלה בחיי הלוה מותר ליתומים להגבותו אפילו לאחר שמת הלוה וכן ראיתי להמש"ל בפ"ד מה' מלוה שכתב דהריוח שעלה אחר שהגדיל היתום אסור אבל מה שעלה קודם שהגדיל גובה אותו עש"ב והכא נמי הריות שהיה קודם מיתת הלוה גובה אותו וכ"כ מהרימ"ט ח"א סימן קמ"ד עש"ב

ג' דין י"ח כל רבית דרבנן מותר במעות של יתומי' וכו' אם נתן אביהם באבק רבית ומת אין היתומי' יכולים לגבות האבק רבית אע"פ שהם מותרין בו מהר"א מונסין הובאו דבריו בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' ב' והביאו המש"ל בפ"ד מה' מלוה דין י"ד ע"ש וכתב מהריק"ש בתשו' שבס' אהלי יעקב סימן ה' אע"פ שיש לחלק בין מ"מ בנשבע לפרוע לו או לבאי כחו חייב ליתן להם מכח שבועתו עיין שם הטע': סימן קס"א

דין רבית קצוצה יוצאה בדיינים וכולי כתב הט"ז נראה דוקא אם תבעו יוצאה בדיינים ומעשה בא' שאין לו מה לשלם רק מה שלקחו ממנו ברבית קצוצה מלוה שלו אינו יכול לגבות אותו דכל שלא תבעו הלוה שיחזיר אין כאן ממון עיין שם והרב כנה"ג חלק, עליו ושאלת יעב"ץ ח"א סימן קמ"ז הסכים עם הט"ז עיין שם ועמ"ש בס' עה"ש ח"מ סימן ט' ומה שנסתפק בשאלת יעב"ץ שם: סימן קס"ו

דין ב' י"א שאינו אלא אבק רבית וי"א שהוא רבית קצוצה וכו' מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סי' קנ"א כתב מאחר שהרמב"ם שנהגו העולם כמותו בדיני ממונות סובר שאין מוציאין מידו אין לנו כח להוציא מידו ע"ש ועיין בה' כנה"ג הגה"ט אות י"ט מחלוקת האחרוני' בזה ומהר"י הלוי כתב דאם מתחילה באו המעות ליד הלוה בתורת פקדון גם להרמב"ם הוי ר"ק הביאו ה' כנה"ג אות ט"ו עיין שם ובתשו' מרן שם מבואר דאפי' היו בפקדון אלא שאח"ך נשתמש בהם ונתן לו ריוח לא הוי רק אבק רבית ואין מוציאין מידו עיין שם ועיין מ"ש בחח"מ סימן פ"ב דין יו"ד: סימן קס"ט

דין כ"א אם היו באחריות העכו"ם מותר וכו' הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה ונראה לי דסבירא ליה דלא קי"ל הכי דהא לענין חמץ קי"ל דאפילו קיבל הנפקד אחריות ומשום דממונו הוא כמבואר בא"ח סימן ת"מ דהכי מסקי' בפ' חלק גבי עיר הנדחת עיין שם ואפשר שזהו טעם הבעה"ת הביא הב"י שכ' דבעי' שילוה אותם הגוי מיד הישראל ומקבל עליו שאם יאבדו החובות יפרעם הוא לישראל כדין כל לוה אבל אם קיבל אחריותם כשאר שומרים ואפילו חייב עצמו מאונסי' לכשיאבדו כל זמן שיעמדו בעין אסור הואיל ולא נעשה עליהם לוה מעתה עיין שם ומשום דאין סברא דהוו ברשות העכו"ם לבד בקבלת אחריות דהא גבי עיר הנדחת וחמץ הולכין אחר המפקיד דעיקר הממון שלו אלא דמיירי שלוה אותם הגוי מיד ישראל וקבל עליו שאם יאבדו החובות יפרעם לו כדין כל לוה אבל הרי"ף והרמב"ם. ס"ל דפשט דברי הירושלמי משמע אפי' בקבלת אחריות לבד קיימי ברשו' העכו"ם ועוד דאם כפי' בעה"ת מילתא דפשיטא היא כנ"ל: סימן קע"ב

דין ב' מה שנהגו היתר במשכונה והלוה דר בחצר והוא פורע למלוה תמה הרב בית יהודה במנהגים דף קי"ו ע"ד על מנהג זה אבל כשפורע השלי' למלוה אף ע"פ שהשליש לוקח מהלוה הדר בקרקע מות' וכ' הלבוש משום דהוה ליה לוה לגבי שמעון כאומ' הילך זוזי והלוה לפ' מנה ומותר ואף על גב דהתם אמר ר"י דלא יחזור ויקחנה מהלוה וכולי היינו דוקא בר"ק אבל במשכנתא דהוי כמקח או כשכירות קרקע בה אבק רבי' לית לן בה עיין שם ואם כן נראה דהשליש בלא קנין משתעבד דהאומר לחבירו לוה לפלוני מנה ואתן לך כך וכך משתעבד מדין ערב כדאמרינן בפרק קמא דקידושין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אף על גב דלא מטא הנאה לידיה דמשעבד נפשיה וכו' וכן לענין ממון דהאומר לחבירו תן מנה לפלו' ואני אתן לך זוז משתעבד עיין שם אבל בנדון דידן שלא היה בשעת מתן מעות אף על פי שהרויח לו הזמן על ידי השליש נראה דלא נשתעבד השליש אלא בקנין שהרי כ' הרשב"א בתשוב' סימן אלף רכ"ד ורכ"ה האומרת הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת דהא הנאת מלוה כנתינת פרוטה וא"כ מקודשת בה מדין ערב אבל הרויח לפלוני זמן מלוה אינה מקודשת שהרי אין ערב מתחייב בזה כדתנן הרי שהיה חונק את חבירו וכולי והביאו מרן הבית יוסף בא"ה סי' ל"ת עיין שם הרי דבהרווחת זמן לפ' אינה מקודשת דאין הערב משתעבד בהכי ואף על גב דכתב הרא"ש והטור ח"מ סימן ר"ד דקרקע אינו נקנה במלוה אבל אם הרויח לו הזמן כגון שהגיע זמנו לפרוע והרויח הזמן ואמ"ל נקנה שדה שלך בהאי הנאה שהרוחתי לך קנה ופסקי מור"ם שם נראה דוקא לגבי הלוה הרווחת זמן הנאה היא לו וכן האשה אם הרויח לה זמן מלוה שעליה מקודשת אבל לגבי ערב הרווחת זמן ללוה לא חשיב הנאה לערב אלא אם נתן או הלוה לחבירו דחסר ממון ע"י ואם כן הכא נמי לא נשתעבד השליש שלא בשעת מתן מעות ובלא קנין ואף על גב דהרויח המלוה ללוה הזמן לא חשיב הנאה לגבי השליש להשתעבד בדבור בעלמא כדין הערב מיהו אם יש לו שכר יש להסתפ' אם משתעבד בלא קנין ובההיא הנאה וכי האי גוונא כ' בעל התרומות שער כ"ו ח"ג סימן ב' גבי נאמנות וז"ל ואל תטעה לומר שהקנין יצטרך לנאמנות שאף בלא קנין