ערך השולחן חושן משפט חלק ג תז

נודע ביהודה סימן ל"א כתב על מי שהורה ביין שבשלו בכלי בשר בן יומו והגיסו בכף חלב בת יומה דהכל מותר ומה שהתיר הכלים לא ידעתי טעם אפי' אם חלב פוגם ביין מכל מקום הקדרה אסורה כמבואר בסי' זה בהגה סעיף ב' וכן הכף נאסר וכו' ונרא' עיקר דיפה הורה להתיר הכלים דדוקא כלי שבלע טעם מושבח אסור להשתמש בו אחר שנפגם שמא ישתמש בו בעודו מושבת אבל אם תחילת בליעתו פגום מותר כדקי"ל בסימן צ"ד בתוחב כף חלב שאינו ב"י בקדרה דהכף אסורה והקדרה מותרת וכן בסימן צ"ה אם נתנו אפר במי חמין ביורה קודם שהניח הקדרות בתוכה אף על פי שהשומן דבוק בהם מותר דע"י האפר הוא נט"ל עיין שם והיינו משו' שהאפר פוגם השומן ונבלע בכלי דבר פגום והכא נמי כיון שהיין פוגם החלב והבשר והכף והקדרה כל א' מהם בלעו איסור פגום: סימן קכ"א

דין א' הלוקח כלים ישנים וכו' ראיתי להרש"א בס' משחא דרבותא באחד שרצה לעשות תירוש מעורב עם סלת הנקרא כפ'תא בכלי של גוים איך מה יהיה הכשרו שכתב וז"ל ולכאורה נראה דיגעיל הכלי הגדול שמבשלים בו התירוש ואחר כך מרתיח בו מים אחרים להגעיל בו שאר כלים שעושים עליהם הכפ'תא ואחר כך חוזר ומגעיל אותו הכלי הגדול עצמו כיון שהגעיל בו הכלים וכולי מיהו הא קיי"ל אין להגעיל כלי איסור שהוא ב"י אם לא יש במים ס' וקי"ל גבי יין דאין חי' בין כלי ב"י לשאינו ב"י בעי' ס' ואין כלי מחזיק ס' כנגד כולו ואם כן אין לו תקנה ואם הכלי הזה מבשלי' בו הגוים גם כן בשר נראה דמהני הגעלה שהרי כתב מור"ם סימן ק"ג דבשר ביין הוי לפגם ומותר ואם כן הבשר שבשל בו פוגם טעם היין הבלוע בו וכשאינו ב"י מבשול הבשר מותר על ידי הגעלה אבל אחר שעושין בו היין בלא הפסק בשר בנתיים אינו נכשר על ידי הגעלה וכולי עיין שם באורך ונראה דאפילו עשו בו היין בלא בשר בנתיים או אפי' הוא ב"י מבשול הבשר מהני הגעלה שהרי כתבו התוספות והרא"ש בפ' ג"ה דבמדין הגעילו כלי גדול שני פעמים דאף על גב דאין במים ס' לבטל פליטתו וחוזר ובולע כיון דלא נעשו המים נבלה כשחוזר ומגעיל אותו מעט איסור בטל בס' דמים עיין שם וה"נ כשמגעיל כלי גדול תחילה אע"ג דאין במים ס' לבטל פליטתו וחוזר ובולע כשחוזר ומרתיחו במים אחרי' להגעיל בו שאר הכלים אותו מעט איסור שבלע תחילה בטל עכשיו במים וכבר הבאתי בסי' צ"ח אות י"א מ"ש הרא"ש בפ' כ"ש דצריך להגעיל היורה גדולה תחילה כדי להגעיל בה שאר כלים משום דאין במים שבתוכה ס' לבטל וכו' וכן מצאתי בדרישה בא"ח סי' תנ"ב ע"ש ומאי דפשיטא ליה לה' דאם בשלו בכלי בשר פוגם הוא טעם היין הבלוע בו לדידי מיבעיא לי דא"ל דדוקא בשר פוגם היין בעין אבל פליטת טעם הבשר אינו פוגם היין הבלוע בכלי וכהאי גוונא כת' האחרונים דאין האפר פוגם אלא מה שהוא בעין ולא הבלוע בכלי כמ"ש בס' עה"ש סי' צ"ה אות טו"ב עיין שם:

ב' דין ד' מחבת שמטגנים בה וכו' כ' הרב שפתי כהן בתשו' הרמ"ע סי' צ"ו כתב הטעם מפני ש"ג רוב תשמישן בלא מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן והדומה לו וכו' משא"כ במחבת של חמץ וכולי ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דנבלע בלא שום אמצעי עיין שם ובתשו' הרמ"ע מבואר הטעם דמחבת ש"ג רוב תשמישן על ידי משקין ויש להם חלב מהותך וקרב דגים טמאים ודם וחלב בהמה טמאה וכיוצא שמטגנים בהם במחבת והיא בולעת מהם בלא אמצעי אבל מחבת שמטגנים בה חמץ בשמן של התיר בולעת על ידי אמצעי של התיר וכן מחבת שמטגנים בה בשר בשומן שגם הוא מין בשר או איפכא צריכא ליבון ע"ש באורך אבל מחבת שמטגנים בה בשר בשמן סגי בהגעלה והרב שפתי כהן קיצר ודלא כמהרש"א בס' משחא דרבות' עיין שם: סימן קכ"ב

דין ו' סתם כלי גוים אינו ב"י וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרל"ז על הקאוה וכו' ושותים אותו גוים אם מותר או אסיר שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת ואין בו משום בישולי גוים ואי משום גיעולי גוים הרי יש להם כלים מיוחדים לזה וכולי ואע"ג דלא סמכי' אסתם כלי גוים לא ב"י אלא אם בישל בדיעבד אבל לכתחילה לא ונ"ד לכתחילה הא ל"ק דגוים עצמם קפדי בכלים אשר עושים בו משקים או שקולי' בו פרי שיהא נקי ומלובן מכל טעם מפני שפוגם אותו ואם כן מותר לאכול הפרי ולשתות הקאוה ומכל מקום לשתות אותו במסיבה של גוים איני מסכים וכולי ואם צריך לו לרפואה ישלח ויביא לביתו וכו' עיין שם ונראה דסבירא ליה הדברים שבשלו הגוים בכליהם, אף על גב דסתם כליהם אינו ב"י ה"ד אם בשלו ישראל בדיעבד אבל לקנות מהם מה שבשלו הם בכליהם אסור דהוי לכתחילה: סימן קכ"ז

דין אינו נאמן וכו' נראה דה"ד דמעיד על דבר המגיע לחבירו בלבד אבל אם יש לו חלק בו ודאי נאמן על שלו ומתוך שנאמן על שלו הכל אסור ה' חוות יאיר סימן קנ"ו ע"ש: סימן קנ"ט

דין א' ד"ת מותר להלוות לגוי ברבית וכו' בתשובות הגאוני' ח"ב סימן א' כ' ר' סעדיא וז"ל הכי חזינן דרבית דגוי קי"ל וליכא לשמותי' דרחמנא לא אסר באורייתא וכו' ותנן לוים מהם ומלוים אותם ברבית מיהו מאן דמדקדק במלתיה לא לוזיף לגוי ברבית דכתיב מרבה הונו וכו' עיין שם ודבריו תמוהים דבגמ' פרכי' על ההיא דמרבה הונו וכו' ממתני' דקתני לוים מהם ומלוים אותם ומוקמי' בכדי חייו או בת"ח דטעמא מאי גזור רבנן שמא ילמד ממעשיו וכיון דת"ח הוא לא ילמוד ממעשיו ע"ש אלמא דאסור דרבנן לכל אדם ואדרב' לת"ח מותר: סימן ק"ס

א' דין ך' הג"ה וגם האפטרו' פטור מלהחזירו וכו' אבל הרדב"ז בתשו' חלק שני סימן פ"ד כתב דמוציאין מידו ע"ש ונראה דסבירא ליה דאפילו האכיל ליתומים מוציאין מידם כדעת בעה"ת והמרדכי בשם מהר"ם וז"ל הריטב"א הובא בש"מ דאפי'