ערך השולחן חושן משפט חלק ג תג

הלכות יו"ט דקפ"ו ע"ג מה שהאריך בזה: סימן ק"ץ

דין י"ג הרוצה לחזור משניהם וכו' הרשב"ש סי' תק"ע פי' דאם חזר בו הלוקח ותובע מהמוכר מה שנתן לו והמוכר תובע מה שנשאר לו אין א' מהם יכול להכריח חבירו לא זה להחזיר לו המעות שקבל ולא זה להשלים דמי מקחו דמספק אין מוציאין ממון ואם תפס המוכר מטלטלין או מעות כנגד דמי המכר אין מוציאין מידו אבל אין התפיסה במכר עצמו ע"ש הטעם מבואר דסבירא ליה דלא מיירי במוכר רוצה לחזור במקח אלא הלוקח רוצה לחזור והמוכר תובע מה שנשאר לו ועיין במהרימ"ט סימן ך' שכ' דהמוכר אינו יכול לחזור דהמקח בחזקת הלוקח ואין ספק מוציא מידי ודאי והרב כנה"ג הביא ראיה מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' כ"ט ודחה אותה עיין שם באורך וכן כ' בש"מ למציעא בשם הראב"ד והריטב"א וז"ל וכתב הראב"ד דקני שהרי קנינו של זה ברור כי כבר החזיק בה או קנה בחליפין וחזרתו של זה ס' ואין ספק מוציא מידי ודאי מיהו כל שאין כאן שום קנין אחר אלא כסף זה כיון דעייל ונפיק אזוזי סתמו בחזקת שאינו קונה ועל הלוקח להביא ראיה דאי לא קרקע בחזק' בעליה עומדת עכ"ל ועיין בהסמ"ע: סימן ר"ז

דין ד' ואף על פי שקודם המכירה אמר כן וכו' כ' הרדב"ז חלק שני סימן תק"ץ על אחד שכתב גט לאשתו ואמר לעדים שרוצה ליתנו לה על מנת כו"ך ונתנו לה על ידי עדים אחרים סתם וז"ל תשוב' הדבר ברור שאם היו שם העדים הא' אשר שמעו התנאי וכו' אף על גב דמסרו לה סתם ודאי על התנאי הא' סמך וכן כתבו הראשונים אבל כיון שלא מסר הגט בפניהם אלא בפני עדים אחרים שלא שמעו התנאי מגורשת בלא תנאי אף על פי שהוא צווח ואומר על תנאי הראשון סמכתי וכו' כיון שהוא יודע שאין אלו העדים אשר שמעו התנאי ולא הזכירו בשעת מסירת הגט אחולי אחליה לתנאיה והשתא קא הדר ביה ואין שומעין לו עד כאן לשונו ומדברי הר"ן בפרק מי שאחזו מוכח דאפילו נגמר המעשה על ידי עדים אחרי' סתם אמרינן על דעת הא' הוא וכן מבואר בתשו' הרשב"א חלק שני סימן רכ"ט וזה לשונו שאפשר שהתנאי היה ביניהם קודם הקנין שלא בפני עדי השטר וכולי והתנו התנאי בפני עדים ונטלו הקנין סתם בפני עדי השטר ולא ידעו עדי השטר בתנאי וכו' אף על פי שלא התנו בפירוש בשעת הקנין כיון שסמוך לו התנו התנאי וסמוך לו נטלו הקנין סתם כמו שפירש בשעת הקנין דמי דעל דעת תנאי נטלו קנין ואין התנאי מתבטל מן הסתם עד שיבטלוהו בפירוש וכו' עיי"ש הרי בהדיא דאפילו לא הזכירו התנאי בשעת הקנין בפני עדי' אחרים אמרינן דעל דעת התנאי הוי (א"ה עכ"מ ואחר כך מצאתי בדף אחר גם מהריק"ו וכו')

גם מהריק"ו שרש קכ"ט כ' על אשה שטענה על איש שבעלה באונס וזה ל' ואשה היא טוענת על דעת לישאנה ועל מנת כן מחלה ונתפתית לע"ד דאף אם נאמ' דבכי האי גוונא לא תועיל המחי' דחשיבה כמחילה בטעו' מכל מקום היינו דוקא היכא שהתנית כן עמו בשעת בעיל' ממש אבל אם קודם לכן הבטיחה כן ולאחר זמן בא עליה סתם ולא הזכירה לו באותה שעה שישאנה בכי האי גוונ' לא אמרינן דאדעתא דהכי מחלה כדמוכח בפ"ב דקידושין גבי ההוא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לארץ ישראל וכ' התוספות שמתחלה גילה דעתו שהוא מוכר על מנת כן ואפילו הכי אמרינן דמאחר שלא הזכיר זה בשעת מכיר' חשיב דברים שבלב ולא נתבטל המקח וא"נ לומר דהת' מיירי שמתחלה לא גילה דעתו ללוקח עצמו אלא אמר כן בפני עדים ומ"ה לא אמרינן דעל דעת כן מכר דהא אין הל' משמע כן עיין שם הרי בהדיא דסבירא ליה דתנאי שהתנ' קודם עם הלוקח עצמו או עם העדים לא מהני דבעי' תנאי בשעת המעשה גם מהר"ם אלשיך סי' ע"ח הוכיח כן דלא מהני תנאי דקודם המעשה וכ' בנ"ד וזה לשונו ול"ל כיון שעל ידי גילוי דעת שגילה לאביו והוא דיבר עם האשה נמשך שכתב לה גט הוי כאלו היה גילוי דעת בשעת מעשה דהא ליתא שהרי מ"ש המפרשים בההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל שאם גילה דעתו קודם המכירה לא מהני אם לא חזר לגלות בשעת המכר מי לא עסקינן דאף על גב דקאמר לסרסור אני רוצה לעלות לארץ ישראל דיבר עם פלוני שיקנה נכסי והלך ודיבר לו ונעשה המכר ואף על פי כן אמרינן דכיון שלא הזכיר בשעת המכר לאו כלום הוא וכו' עיי"ש: סימן רכ"ה

דין ב' אבל וכולי בין בדין המלך וכולי משמע דאם יכול להוציא מתחת ידו בדינינו חייב באחריותן וטעמא דמסתבר כיון שמכר דבר שאינו שלו מן הדין דין הוא שיתחייב באחריותו אף על פי שלא נכתב בשט' וכו' הרדב"ז ח"ב סימן תשי"ג עיין שם: סימן רל"ה

דין ט"ו הג"ה גובה ממנו מבעל חוב וכולי כתב הסמ"ע הטעם כיון דדעתו סומכת על זה דהחזיק בקרקע ולא הוה כתוב לגבות ממשעבדי עיין שם ודבריו אינם מובנים לי דאם כן בלוקח שדה מחבירו ונמצאת שאינה שלו אמאי גובה הקרן מנכסים משועבדים כמבואר לקמן בסימן שע"ג ועיין להרב הלכו' יום טוב דף קפ"ו עמוד רביעי מה שהאריך בזה סימן ר"ן

דין ח"י אם כתבו ונתנו לאחר מיתה ואין שם עדים שא"ל כתבו ותנו הרי השטר כשר דדייקינן טעמא דאמר כתבו ותנו הא לא אמר כתבו ותנו כותבי' ונותני' אפי' לאחר מיתה ועל היורשי' להביא ראיה דאמ' המת לעדים כתבו ותנו כדי לבטל השטר הרמ"ה בפרק י"נ סימן קע"ג עיין שם: