ערך השולחן חושן משפט חלק ג תא

הרשב"א בחי' לגיטין הביאו הב"י סי' ס"ו גבי משעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך עיין שם וכן כתב בתשוב' חלק שני סימן קל"ה עיין שם

ט' אם אמר לו לך או ליורשך דוקא להם אבל לב"ח לא כדאמרי' בפרק קמא דקידושין גבי הענקה דדרשינן לו ולא לב"ח הרשב"ש שם: סימן ע"ב

א' דין י"ב אם שניהם תובעים וכולי ראובן הלוה נה לשמעון על המשכון וגם נתן לו כת"י וכפר ראובן במשכון ותובע חובו וזה מודה לו במנה אלא שתובע משכונו ישבע ראובן תחלה שבועת היסת שלא נתן לו שמעון משכון ואחר כך ישבע שמעון שלא היה שוה משכונו פחות ממה שלוה עליו ונפטר דקי"ל דבכת"י דנאמן לומר פרעתי ומגו דיכול לומר פרעתי נאמן לומר משכון הנחתי אצלו על החוב אבל אם הוא בשטר נשבע ראובן שלא הניח אצלו משכון וגובה את חובו הרדב"ז בתשו' חלק שלישי סימן תר"ך עיין שם ונרא' דאם הוא תוך זמנו דאינו נאמן לומר פרעתי אינו נאמן ג"כ לומ' משכון הנחתי אצלו על החוב בלא מגו וקצת ראיה דאינו נאמן לומר משכון הנחתי לך אלא במגו מדגובין בכת"י בתו"ז מהיורשים ואין טוענים להם שהניח אביהם משכון וכהאי גוונא הוכיח מהרימ"ט חלק א' סימן ס"ב ובח"מ סימן מ' דאין נאמן בטענת מחילה אלא במגו מדאינו נאמן בתו"ז לומר פרוע ולא נאמן במגו דמחילה וכן למה גובין מהיורשים ולא נטעון להם מחילה עיין שם

ב' דין י"ד ישבע המלוה וכולי וגובה חובו מהלוה וכו' רש"י בפ"ד דסנהדרין גבי דנזקקין לתובע תחילה וכו' פי' כגון התובע את חבירו לדין שהלוהו וזה טוענו משכון יש לי בידך ואבד וכולי וכתב ר' יונה וז"ל נראה דוקא שיש לו שטר לאותו תובע כלומר הוא תובעו לשמעון בשטר והוא אומר הרי נטלת ממני משכון וכולי וראובן מודה לו או שיש עדים לשמעון שאם אין ראובן מודה ושמעון אינו מביא עדים פשיטא שאין נזקקי' לו שאין ממש בדבריו וכשם שאינו נאמן לומר פרעתי כך אינו נאמן לומר משכון וכו' ואי משום דמחייב לאשתבועי ליה היסת ולא מחייב עד דפרע ליה להא לא איצטריך קרא שהרי שבועת היסת אינה מן התורה הילכך ע"כ אית לן למימר דביש לו עדים לשמעון או שראובן מודה אלא שאומר נאנס כלומר בליסטיס מזויין ושמעון אינו מאמינו בכך ואומר לא כי אלא אבד ואתה חייב מדין ש"ש נזקקין לטענת ראובן ואומרים לשמעון שיפרענו ואחר כך נזקקין לטענתו לאחר שפרעו א"ל שישבע לו על משכונו שנאנס וכן אפי' בלא שטר ובלא עדים ששניהם מודים זה לזה זה אומר מנה לי בידך וזה אומר אבל יש לי משכון בידך וזה אומר נאנס א"ל שלם ואחר כך ישבע שנאנס אבל אם אין לו שטר ושמעון מודה בהלואת ראובן וראובן כופר במשכון אין נזקקין לראובן תחילה אלא מתוך שיכול שמעון לומר להד"ם או פרעתיך נאמן וישבע שמעון שבועת היסת וכו' עכ"ל ומ"ש אלא שאומ' נאנס כלומר בליסטיס מזויין וכו' נראה דס"ל דאם נגנב באונס כגון שהעמיק בקרקע ק' אמות או שתקפתו שינה או חולי חייב ולא הוי אונס אלא ליסטים מזויין כדין כל ש"ש דחייב בכל גניבה ודלא כמהרש"ך וקצת אחרונים דסבירא להו דבמשכון דלא חשיב ש"ש אלא משו' פרוטה דרב יוסף לא הוי כש"ש ממש דמחייב בנטירותא יתירתא וכבר הוכחתי לעיל הפך דבריהם ע"ש ובעל העיטור בסוף דיני בירורין דנ"ד ע"ב כ' וז"ל כגון ראובן טען לשמעון מנה והלה אומר הן ונתתי לך משכון וכו' וראובן אומר לא נטלתי ממך כלום נזקקין בתחלה לטענת ראובן ואומרי' לשמעון פרעהו ואחר כך נזקקין לטענת שמעון וה"מ דנזקקין לטענת ראובן תחלה כגון שיש לראובן שטר מן המנה שחייב לו שמעון אבל אם אין לו שטר מן המנה אין נזקקין לו תחלה דמתוך שיכול לומר אין לך בידי א"נ פרעתיך וכו' עכ"ל הרי דאפי' ראובן כופר במשכון נזקקין לטענתו תחילה

ג' דין ח"י נשבע הלוה שלא הלוהו אלא שקל וכו' נשבע שבועת היסת דהמשכון הוי הילך ולא הוי מודה במקצת כמ"ש בסכ"ז עיין שם

ד' דין ל"ו משכונו של ישראל ביד גר וכו' הרשב"א בתשו' חלק שני סימן רנ"ב בגר שמת בלא בנים והיתה לו אשה ובא אחד וזכה בנכסים כת' וז"ל ולעיקר הדין אני דן לפניך שאם הניח קרקע ודאי האשה גובה כתובתה ממנו לפי שכבר חל שעבודה וכולי והוא הדין בשכתב מטלטלין אג"מ ואין הפקר ולא הקדש דמים מפקיעין מידי שעבוד וכו' אבל מה שהביא רבינו ראייה ממשכינו של גר אינה ראיה דשאני התם דקני ליה למשכון מדר"י ואפי' משכון בשעת הלואתו וכו' עיין שם מבואר דס"ל משכון לא הוי כשעבוד דהקדש מפקיע ליה אלא גופו קנוי ואפי' משכון בשעת הלואתו מיהו אין ב"ת קונה משכון אלא במטלטלין ולא בקרקעות כדמוכח בהדיא בפרק השולח וכן כתב הרי"ף בפ' כ"ש עיין שם וא"כ רבי' דמיירי בקרקע שפיר הוכיח משכונו של גר אע"ג דלא משכון אלא לשעבוד אין ההפקר מפקיעו: סימן ע"ג

כ"ד דין ז' מ"מ היה צריך לפרוע השטר ולא היה נאמן לומר שפרעו והוא הדין בנדון זה עכ"ל אבל ראיתי למהרא"ש בסימן ע"ד שנסתפק בזה בכונת הרשב"א אי נאמן לגבי השבועה והכריע דדוקא לגבי הממון אינו נאמן דחייב לפרוע מכח הזמן שבשטר אבל אין כופין אותו מכח השבועה דהוא אזיל לטעמיה דס"ל דמי שעבר על שבועתו שוב אינו חייב מכח השבועה עיין שם באורך ואיברא שהרשב"א בתשו' המיוחסות סי' רע"ח הביאו מרן הב"י סימן רכ"ח כת' הנשבע לפרוע לחבירו לזמן פ' או להזמין בתו לנישואין לזמן פלוני ולא עשה עובר בכל יום ויום על שבועתו אבל אם נשבע לעשות דבר ביום פל' ועבר היום שוב אין חיוב שבועה עליו וכו' ומור"ם בהגה שם בסעיף מ"א הגיה החי' דאם היה החייב בדבר לעשותו בלא שבועה אפילו עבר הזמן עובר על שבועתו בכל יום אבל אם לא היה חייב בדבר לעשותו אם לא היה בשבועה אם עבר הזמן שוב אינו עובר עיין שם ואף שאפשר לומר דהרשב"א בתשוב' זו לא מיירי בפרעון חוב אלא שחייב עצמו להם מנה בשבו' וכהאי גוונא כתב הרב כנסת הגדולה ביורה דעה שם הגב"י אות שכ"ט דהריב"ש בתשו' סימן תמ"ד שכ' על מי שנשבע לפרוע לזמן פ' ועבר הזמן לדעת הרשב"א שוב אינו עובר וכולי מיירי בנודר ולא בפורע עיין שם אלא דא"כ איך כתב מרן ואין זה סותר חשוב' מהר"י בן הרא"ש דשאני התם ששני עדים מעידין שעבר על שבועתו והא נדון מהר"י בן הרא"ש מיירי בפרעון חוב ואפי' שניהם מעידין שעבר על שבועתו אין נאמני' משו'