ערך השולחן חושן משפט חלק ג ת

לה לאו למצוה הוא אלא מדין שמירתו שקבל עליו ולא חשיב עוסק במצוה לפוטרו מפרוטה דעני עיין שם הרי בהדיא דס"ל דאינו פטור מפרוטה דעני וכן כ' הרדב"ז חלק שני סימן שי"ג עיין שם אם כן לדעת הריטב"א והרדב"ז דשומר הפקדון אינו פטור מפרוטה דעני ומה"ט לא הוי ש"ש כיון דאינו משתכר א"כ בנ"ד בההיא הנאה שמקבל מעותיו אחר שיראם לשולחני נעשה ש"ש אע"ג דהנאה כל דהו היא אבל לדעת מהר"ם אלשקר ודברי הריטב"א בחי' למציעא דשומר פקדון אפי' משתכר בפרוטה דרב יוסף לא חשיב ש"ש הכא נמי דכוותא מיהו נראה דלכ"ע הוי ש"ש אפילו אמר הרי הם פקדון בידי עד שיראם לשולחני דלא גרע משולחני להפקידו אצלו מעות דנעשה עליהם ש"ש משום דמותר להשתמש בהם דבההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עלייהו ש"ש כדאמרינן בסוף פרק המפקיד וכן כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות שאלה כל המוכר פקדון ע"פ ב"ד מוכר לאחריני וכולי והדמים יהיו מונחים אצלו ויש לו להשתמש בהם לפיכך הרי הוא עליהם ש"ש אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם והמפקיד מעות אצל חנוני או השולחני וכו' יש לו להשתמש בהם לפיכך הוא נעשה עליהם ש"ש וכו' עיין שם והכא נמי שהלוה נתן לו לשם פירעון אפילו אמר המלוה הרי הם פקדון כיון דיכול להשתמש בהם הוי ש"ש: סימן ע"א

א' דין א' אבל אם הביא עדים שפרעו וכולי ואם יש עד אחד שפרע דעת ר"ח והרא"ש בפרק הכותב דנאמנות סתם מהניא כנגד עד א' אבל הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א הובאו דבריהם בס' א"ז לכתובות סוף פרק ו' ס"ל דנאמנות סתם לא מהני להכחיש העד עיין שם

ב' אע"פ שהביא עדים שפרעו וכולי משמע דאפילו במלוה על פה קאמר דנאמן הוא יותר משני עדים הסמ"ע עיין שם אבל מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קע"ב כ' וז"ל הורה רבי במי שהאמין את חבירו כשני עדים לענין פירעון הממון שאם פרעו בפני עדים והעידו עליו שנפרע אין עדותם מועלת כלום ויהיה דינם כדין שני עדים המכחישי' כחושי' זה אתה דאוקי ממונ' בחזקת מריה ואם יש ביד התובע שטר נשאר בחזקתו וכו' ע"ש

ג' אם כתוב בשטר נאמנו' גמורה כשני עדים כשרי' כ"ז ששטר זה קיים ולא יהיה קרוע קרע ב"ד או פרעונו כתוב על גבי אז ודאי אין הנאמנות מועיל אלא לפירעון דוק' דכיון שכת' או פרעונו כתוב על גבו גילה דעתו דלא האמין אלא לענין פירעון בלבד מהראד"ב בס' לחם רב סימן י"ד

ד' נראה דאם כתוב נאמנות וכולי מהני גם לענין הפירעון דבמלת וכו' יש להוסיף כל מה שיכול לכלול באותו נאמנות כמ"ש מהרח"ש סי' נ"ד לענין אחר עיין שם הרב בית דוד סימן י"ט וכ"כ האחרונים דנאמנות וכו' הוו כנאמנות מפורש עליו ועל יורשיו והסכי' עמהם הרב כנסת הגדולה סימן זה אות נ"ה ונ"ו עיין שם וכן כתב הרב בני אהרן סימן ס"ח עיין שם אבל הרב נתיבות משפע דקפ"א סע"ב כתב אפילו כתב וכו' אין היורשים בכלל עיין שם ראייתו גם הרב בית דוד בחא"ה סי' ס"ג כ' דנאמנות וכו' צ"ע למעשה עי' שם

ה' דין ג' וכן אם העידו שמחל לו החוב נאמנים וכו' כתב מהר"ם הלוי בתשובות מהרימ"ט חלק ראשון סימן ס"ג במלוה בשטר צריך עדים ומינה במלוה על פה ופי' בנאמנות גמורה נאמן לומר מחלת ומהרימ"ט סימן ס"ב חלק עליו דאין נאמן בטענת מחילה דלא היו דברים מעולם או פרעתי וראיה מדאינו נאמן בתו"ז לומ' מחלת לי דאל"כ יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמחלת וכן אמאי גובה מהיתומים ולא טענינן להו טענת מחילה ע"ש באורך וה' כנסת הגדולה הסכים עם מהר"ם הלוי דטענת מחילה מהניא ליפטר אם טען כן אבל לא מהניא לענין מגו דטענה גרועה היא ולא שכיחא דמה"ט לא טענינן ליורשים דומיא דשטר כיס וכן דעת מהראנ"ח ח"א סי' כ"א עיין שם באורך וכהאי גוונא כתב הריטב"א בחי' לכתובות דף כ"ז וז"ל א"ד לא אמרינן מ"ל לשקר וכולי כלומר לא אמרינן מ"ל לשקר גבי הא דטענת נחבאתי אינה ברורה כ"כ והיינו דאמרי' מ"ש מההוא מעשה וכו' ואף על גב דל"ד ליה ממש קא ס"ד כיון שהיא סבורה דריע' טענתה לומר בב"ד שהיא לבדה נחבאת אף על פי ששורת הדין שנאמנת בכך מכל מקום אין לנו לומר בזה מ"ל לשקר וכו' דאין לומר מגו אלא כשהיא יכולה לטעון טענה אחרת שיאמנוהו בבית דין ושיהא נראית לטוען שהטענה היא היתה ברורה לו וכו' עיין שם הרי דטענה גרועה אף על גב דאם טען אותה נאמן לא אמרינן בה מ"ל במקום עדים והכא נמי דכוותה טענת מחילה גרועה היא ולא אמרינן בה מ"ל לשקר וכו' אבל אם טען אותה נאמן

ו' דין ה' גלגול וכו' כ' הש"ך לכאורה משמע דפיטור לא מהני להשביע ע"י גלגול כמ"ש הרב נמקי יוסף בשם הרמב"ן אבל הרא"ש בפרק הכותב כ' בשם הר"ש והסכים עמו דאין יכול להשביעו אפילו ע"י גלגול וכן כת' הטור ומרן בא"ה בסימן צ"ח וצ"ע וכבר הרגיש זה בפרישה וכ' לא הזכיר כאן גלגול אלא לענין להיות פטור אחר פירעון דומיא דשבועה קלה עיין שם וכן נראה דנקטי' כדעת הר"ש והרא"ש דאינו יכו' להשביעו אפילו ע"י גלגול וכן הסכים הריטב"א בפ' הכותב ועוד דבפלוגת' דרבוות' נקטי' קולא לנתבע ואין צריך לישבע

ז' דין י"ז אא"כ פירש וכו' ואפי' כתב וכל זמן ששטר קיים וכולי לא הוי כמפרש דכל זמן לא לרבות זמן מיתתו כשיגבה מהיורשים אלא לרבות אפילו עבר זמן הפירעון דה"א דלא הימניה אלא לתוך זמנו אבל עבר זמנו לא מהריט"ץ סימן ל"ד עיין שם ועיין בתשו' דברי ריבות סימן שכ"ז ושכ"ח שכת' ראם כתוב בשטר דנאמן כשני עדים אם לא ימצא כתוב מעבר לדף או קרוע בקרע בית דין מהני אף ליורשיו דכיון דנאמן כשני עדים למ"ל אם לא ימצא כתוב וכו' אלא ללמד דכל זמן שהשטר קיים אין שום טענה מבטלו אפי' ליורשי' ולבאי כחו לכך תלה הדבר בשטר וכן כתב ה' פמ"א חלק ב' סימן כ"ח עיין שם ואינו מוכרח משום דאפילו האמינו כשני עדים אם העידו שהודה בפניהם או מחל לו החוב נאמנים לכך הוסיף אם לא ימצא כתוב וכו' ללמד דאפי' טענו הודאה או מחילה אין מבטלין הנאמנות אבל להיורשים מנ"ל

ח' אם האמין לו וליורשיו יורשי היורשים בכלל הרדב"ז בתשו' חלק שני סימן תמ"ג עיין שם וכן כ' הרשב"ש סימן י"ב והביא ראיה מדמסקי' בפרק י"נ גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי דירתאי ואפי' ירתי ירתאי מיהו ה"ד אם היו בעולם בשעת הלואה אבל לנולדים אחר כך לא משתעבד עיין שם וכן כתב