ערך השולחן חושן משפט חלק ג שצז

בספר הזכות סוף סימן ס"א וז"ל אבל הוחזק כת"י בב"ד לא העיד על עצמו בב"ד שלוה ולא על מנה שבשטר הם מעידים אלא על חתם ידו הם מעידים והטעם הזה נכון וברור וכו' עיין שם וקשה דבכתובות דף כ"א פליגי רבי ורבנן בהא ורבנן סבי"ל דעל מנה שבשטר הם מעידים וקיימא לן הכי בסימן מ"ו אבל הרמ"ה שם סימן ק"ן כ' וז"ל ול"ד להעמדה בב"ד כשטר דמי דהתם כיון שלוה גופיה הוא דגם בהדיא מלוה כדין וכו' אבל הכא מלוה הוא דקא מחזיר ליה לשטריה וכו' ועוד דכל מילת' דאתיא מחמת לוה גופיה בב"ד קלא אית ליה דכיון דחזו ליה ללוה התם נפק עליה קלא דאיכא עליה שעבוד ודינא הוא דליטרוף לקוחות אבל מילתא דאתיא מחמת מלוה לחודיה לית ליה קלא וכו' ע"ש

ב' נשבע היסת ונפטר וכו' בפנים כתבתי דאם לא נתקיי' הכת"י וטען פרעתי נאמן בלא שבו' במגו דמזוייף דאפי' לפטור משבו' אמרי' כה"ג והא דקיימ"ל בשטר שלא נתקיים או בכת"י שיש בו נאמנות דנאמן הלוה במגו דמזויף אבל צריך לישבע התם משום דבלאו הכי היה המלוה גובה שאקני מגו לפוטרו ממון אבל צריך שבו' ששטר שביד המלוה מסייעו אבל בכת"י בלא נאמנו' היה הלוה נאמן לפטור בשבו' אהני מגו לפוטרו משבו' עיין שם וכעת נדפס ספר כסא אליהו למהרא"י וראיתי שתמה על בעה"ת עיין שם באורך ולא קשה מידי דבעל התרומות בכת"י שיש בו נאמנות דבלא מגו היה מלוה גובה בו כשטר וא"כ כשיש ללוה מגו נאמן וצריך לישבע אבל בכתב יד בלא נאמנות למאי דקיימא לן דנאמן לו' פרעתי אה"נ דאם לא נתקיים נאמן הלוה בלא שבועה דמגו לפטור משבו' אמרינן בכה"ג כמ"ש

ג' אבל אם טען פרעתי נאמן דעת רשב"ם בסוף בתרא ד"ה ה"נ וכו' דאינו נאמן לומ' פרעתי וכן כתב הרא"ש בתשובו' שכן דעתו עיין שם אבל בדף קס"ה גבי שטר בעד אחד כ' דיכול לומר פרעתי ואין המלוה יכול לטעון ללוה הי"ל לקרוע השטר שהרי דכיון שלא נעשה כתי' חכמים לא חשש הלוה ולא נזכר לשואלו למלוה עיין שם והרב מחנה יהודה בסימן ס"א כ' דהתי' מבואר בדבריו שכ' דלא נעשה כתי' חכמים דכיון שנכת' כמו שטר הנהוג בפנינו אנו עדים חותמים מלמטה וכו' ולא חתם בו אלא עד אחד גרע טפי מה שאין כן בכת"י דעלמא שנעשה כתי' חכמים והקשה על הרשב"א בתשו' שכ' דלמ"ד בכת"י דאינו נאמן לומר פרעתי משום דאמ' ליה שטרך בידי מאי בעי הכא נמי בשטר בעד א' אינו נאמן לומר פרעתי מהאי טעמא עיין שם דהרי רשב"ם סבירא ליה דאינו נאמן לומר פרעתי בכת"י אבל בשטר בע"א נאמן לימר פרעתי ונדחק דסבירא ליה להרשב"א כמו שכ' רשב"ם סוף בתרא שזה מסר לו במקום הודא' שלא יוכל לחזור ולכפור לו' פרעתי וכו' ר"ל דאינו טוען ברצון פרעתי אלא מתוך דוחק אבל אם טען פרעתי ודאי דנאמן וכן משמע מדכ' הטור דלא כ' כן בשם רשב"ם עיין שם ולא ראה מה שכ' רשב"ם בפח"ה דף מ' גבי הודאה בפני שנים דאינו נאמן לומר פרעתי עיי"ש ועיין בב"י סימן נ"א שכ' דהר"מ סבירא ליה דשטר בעד א' אינו נאמן לומר פרעתי מהאי טעמא דשטרך בידי מאי בעי אבל כת"י משמע לאינשי דלזכרון דברים בעלמא פן ישכח אחד מהם סך המעות הוא שכותבין כן ולכך לא חשש להניח בידו עיין שם אבל רשב"ם סבירא ליה דכת' יד עדיף משטר בע"א כמ"ש המ"מ בפי"ד מהלכו' מלוה שכן מוכח בהמגרש דלענין גט עדיף כת"י מחתימת עד אחד בלא כתיבה עיין שם

ד' כתב מהראד"ב סימן ר"ל על ראובן שהוציא על שמעון כתב יד שחייב לו סך ושמעון השיב אמת הוא אבל אתה חייב לי כנגד אותו הסך ממקו' אחר דאם החוב קודם שנתחייב בכת"י לראובן נר' דאינו נאמן לומר שחייב לו מקודם במגו דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי דאם היה חייב לו והגיע הזמן הי"ל ליפרע ממנו ואינו נאמן לומר שטעה בחשבון עיין שם ולכאו' זה תלוי במחלוקת שהרשב"א בתשו' והביאה מרן הב"י סימן ע"ה מחו' כ"ב כתב ראובן שנתחייב על פה בית דין לפרוע לשמעון ואחר זמן תבעו בבית דין שיש לו על ראו' מנה שגבה ממנו ר"ק מסתברא דאינו נאמן דחזקה דאלו היה כדבריו לא היה מקבל עליו בפני בית דין לפרוע ואע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר פרעתי במקום חזקה אלימת' כי האי לא אמרינן מגו אבל המרדכי בפרק שני דגיטין חולק שכ' שנסתפק הרב הכהן אם אדם הוציא שטר חוב על חבירו ואמר לו פרעתני כך וכך בזה השבוע והוא השיבו האמנתיך אם נאמן במגו דיכול לומר לא פרעתי לך שום דבר שלא הייתי חייב לך כלום נאמן לו' פרעתיך חובך אבל אתה חייב לי אי נמי מגו שיכול לומר עדיין לא הגיע זמני ליפרע ולכך פרעתיך כי אמר נמי הגיע זמני ואפילו הכי פרעתיך נאמן ור"ת אומר נאמן וכן כ' הג"א עיין שם אלמא נאמן במגו

ה' דין ג' כת"י שהחתים בו עדים אחר חתימתו וכו' דוקא כשהחתים הוא העדים אין לך שטר גדול מזה אבל כשהעדים חותמין זכרון עדות לכולי עלמ' לא הוי שטר מהריק"ש סימן ל"ב עיין שם

ו' אינו נאמן לומר פרעתי וכו' כן כ' רי"ו נתיב ו' ח"ו דאינו יכול לומר פרעתי וכן כתב בעל העיטור בשם רבינו האי עיין שם וזה לשון בעל העיטור בדיני חוב דס"ג ובשאלה לרבינו שרירא כ' בכת"י ואמר לעדים חתמו ומסרו ליה הרי הוא כשטר וגובה מנכסים משועבדים ואי אמר פרעתי אינו נאמן אבל אם חתם בפני עדים ולא נתן רשות לחתום וכו' וכן כ' רבי' האי שאם צוה לחתום על הודאתו דין הוא כמאן דמפיק שטר' אחבריה וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה דדינו כשטר אף לגבות ממשועבדים ועוד שהרי בעל העיטור ורוב הפוסקים כ' הטעם דבשטר אינו נאמן לומר פרעתי כיון דאית ליה קלא דגבי ממשעבדי לא היה משהה בידיה אבל בכת"י לא חשש עיין שם אם כן הכא גובה ממשעבדי ולכך אינו נאמן לומר פרעתי ועיין להרב כנסת הגדולה בהגב"י אות ע"ג

ז' דין ה' אנו טוענים להם שהוא פרוע וכו' הרדב"ז בתשובו' ת"ב סימן תקל"ד כ' דאם כתוב בו נאמנות כיון שאביהם אינו יכול לטעון פרעתי אנן נמי לא טענינן להו וכן כ' הטור בלא חולק עיין שם משמ' דאפילו נאמנות סתם מהני לגבי היורשים ולא טעני' להו כיון שאביהם לא היה נאמן אבל הסמ"ע כתב דנאמנות סתם לא מהני לגבי יורשים אם לא נכתב בפירו' שיהיה נאמן גם נגד יורשים וכן הוכיח ה' לחם רב סי' קע"ה

ח' אנו טוענים להם וכו' נסתפק מהריט"ץ סימן י"ז בהודה בפני עד אחד אם מוציאים מהיתומי' עיין שם ועיין במהרימ"ט ח"א סימן נ"ז שכתב בשכי"מ שהודה בפני עד אחד דמוציאין מהיורשים אבל הרשב"ש סימן רכ"ה כתב כיון דאביהם היה יכול לטעון לא היו דברים מעולם להכחיש העד טוענים הכי ליתומים עיי"ש כ"נ ראיה מדתניא בפרק זה בורר א"ל אחד אני ראיתי