ערך השולחן חושן משפט חלק ג שצו

התרומות וז"ל דסד"א דכיון דהא דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח לא אתמר אלא מפני תיקון העולם וכו' בהקדש דליכא פסידא להקדש דהא לא קנאם בזוזי וכו' ואף על גב דאסיקנא בפרק הנזקי' דל"ש מכר ול"ש מתנה עבוד רבנן תקנתא וההקדש דכוותה דמתנה הוא לאו מילתא היא דהא אסיקנא התם דמתנה פסידא אית ליה דאי לאו דעבד נייחא לנפשיה לא הוה יהיב לית מידי אבל הקדש דל"ל ה"ט סד"א דטרוף מניה דהקדש קמ"ל וכו' עכ"ל הרי דהקדש גרע ממתנה וה"נ דמכירת שטרות דרבנן א"ל דלא חששו אלא במכר ובמתנה דאיכא פסידא דמקבל מה"ט דאי לאו דעבד ליה נייחא וכולי אבל בהקדש דל"ל ה"ט אם חזר ומחלו אינו משלם לו כלום

י"ד דין מ' ויש מחייבי' בפשיעה זה דעת הרמב"ם וכן כתב הטור בסי' רצ"ה בשם הרמ"ה וכ"ה בתשו' הרמ"ה סי' ס"ו ומה שהוכיחו התו' והרא"ש והר"ן מדאמרינן בס"פ החובל ההוא ארנקי דאפקידו ר' יוסף גבי ההוא גברא ופשע ביה וחייבי רב יוסף וא"ל אביי לשמור ולא לחלק לעניים וכו' אלמא אפי' מפשיעה פטור עיין שם כבר כתב הרמ"ה בספר א"ז סוף פרק החובל וז"ל דלא קרי' ביה לשמור דהא לאו אדעתא דשמירה אתא לידיה דומיא דכל שומר אלא אדעתא דליהוו מצויים לעניים תדיר דהא בכל שעתא חיישינן דילמא אתו עניי' ואי עביד להו נטירותא כדשמואל דאמ' כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אפשר דאתו עניים ולא שכיחי להו זוזי וכו' עיין שם וכן כתב הרב שפתי כהן ונר' דאפילו הזיק בידים פטור דכיון דפטור מפשיעה דלא מיקרי שומר מדין מזיק נמי פטור דהא ממון שאין לו תובעין הוא כדאמרי' בפ' הזרוע המזיק מתנות כהונה או אכלן פטור עיין שם וכן כתב ה' המאירי שם וז"ל הפקיד אצלו על מנת לחלק לעניים ופשע בו או אבדו בידים פטור שכיון שא"ל לחלק לעניים נסתלק מהם ועניים אין להם עליו תביעה עיין שם וכ"כ בס' א"ז לקמא בפ' הגוזל בתרא גבי ההוא דאפקידו גביה ארנקי דפדיון שבוים וכו' וז"ל ואי ק"ל דהכא כשהפקידו אצלו לפדיון שבוים סתם וכו' וכיון שכן מאי מק' אביי הא מציל עצמו בממון חבירו הוא זה הא תניא לשמור ולא לחלק לעניים וכולי ואביי גופיה וכו' אלמא לכ"ע כל דלא נתן לשבוים או לעניים ידועים פטור מן הפשיעה ואפי' מן ההיזק אם הזיק וקרע בידים וצ"ע הרשב"א עיין שם הרי שכ' הרב המאירי והרשב"א דאפי' הזיק בידים פטור וכן נר' מדברי הרא"ש והנ"י שנדחקו לתרץ שם (א"ה עכ"מ והשאר קרוע): סימן ס"ז

א' דין ב' ומקום שאנו יכול לסלקו וכו' כתב הרב כנה"ג ח"ב מיהו אני אומר להלכה כל שיש בה זמן בין רב בין מעט ואפילו משכנתא סתם דקיימא לן סתם משכנתא שתא קרוי אתרא דלא מסלקי הרשב"א בתשובות כ"י עיין שם וכבר הביאה מרן הב"י חי"ד סימן קע"ב תשו' הרשב"א וכתב ונראה דלא אמר כן אלא להלכה אבל לא למעשה עיין שם והטור בסימן רע"ח כתב גבי בכור וז"ל ופירש הר"י הלוי הא דשקיל באתרא דלא מסלקי דוקא בדלא מטא זמניה בחיי אבוהון דאז כקרקע דמי כיון דלא מצי לסלוקי אבל מטא זמנא בחיי אבוהון לא שקיל ורשב"א כתב הא שקיל באתרא דמסלקי היינו באתרא דמסלקי מיד אבל בסתם המקומות דסתם משכונא שתא הוי כמכר לעולם ואפילו לאחר הזמן וכשהממשכן פודה חשבינן ליה כחוזר ולוקח וכ"ש באתר' דלא מסלקי אפי' אחר שהגיע זמנן ע"כ ומרן הב"י כת' ורשב"א כת' וכו' ולא הראה מקומו והם דברי הרשב"א בתשו' שהביאה בי"ד סימן קע"ב והיא בתשו' ח"ג סימן מ"ג עיין שם באורך ובב"י שם כתב רבי' ירוחם שדעת הרי"ף בתשו' דמשעבר זמנה הוי כאתרא דמסלקי עי"ש ואם כן דעת הר"י הלוי ורבו הרי"ף דכשעבר הזמן הוי כאתר' דמסלקי ואין הבכור נוטל בה פי שנים אבל הרשב"א סבירא ליה דכל שיש בה זמן שאינו יכול לסלקו הוי כמכר אפילו אחר הזמן והמ"מ פ"ז מהלכות מלוה הביאו וכ"כ הנ"י בפ' אז"נ עיין שם ומה שכ' מרן הב"י דנר' דלא אמר כן אלא להלכה ולא למעשה מדברי הטור וה' נ"י והמ"מ משמע שכן דעת הרשב"א דבכור וכ"כ במיוחסות סימן ס"ג עיין שם

ב' דין ל"ג נאמן אדם לומר פרוזבול וכולי כתבו התוספו' בכתובות דף פ"ח ע"ב בד"ה הוציאה וכו' דבעל חוב שטוען פרוזבול היה לי ואבד וזה מודה שכך הוא אלא שפרע נאמן במגו דאי בעי אמר לא הי"ל פרוזבול והשמיטה שביעית וכו' עיין שם מבוא' דסבירא ליה דאם טען לא הי"ל פרוזבול נאמן ומה"ט נאמן לומר פרעתי במגו

ג' דין ל"ה התובע נאמן וכולי בלא שבועה ודעת הרשב"א בתשובות ח"ג סימן ח"י נוטה דאפי' חרם סתם אינו צריך דכודאי משוינן ליה עיין שם (אה"ב מצאתי בתשו' הרשב"א בכתב אשורית סי' קס"ט שכת' דאם רצה להחרים על מי שנוטל ממנו שלא כדין שומעין לו עיין שם סימן ס"ח

א' דין א' וכן שטרי הודאות וכו' כ' הרשב"ש סי' תס"א וז"ל וההודאה שהודה ראובן בפני עדים ישמעאלים ולא א"ל כתובו היא הודאה על פה וכו' שאף על פי שאנו דנים בשטרות העולות בערכאות לא אלים כחיהו יותר משטרותינו ובשטר שלנו אם לא א"ל לכתוב וכתבו מעצמם אין לו דין שטר והודאה שהודה וכו' כיון שאחר כך ארכו הימים ומת אחר כך בית דין טוענים ליורשים שמא פרע אביהם כיון שהיתה הודאה ע"פ וכו' עיין שם ומאי דפשיט"ל דאפילו בהודאה אם לא אמר כתובו וכתבו העדים ונתנו לו דינו כמלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי מדברי הראב"ד בהשגות בפ"י מהל' זכייה נראה דבהודאה אפי' לא אמר כתובו דינו כמלוה בשטר ואין נאמנים לומר פרענו עיין שם אבל אנן קי"ל דדינו כמלוה על פה כמבואר בסימן ט"ל ס"ח עיין שם ומ"ש דהודאה בפני ערכאות של גוים מהניא זה הפך דעת הרמב"ם ושאר פוסקים דשטרי הודאות פסולים וכן תפס הרשב"ץ בתשו' חלק שלישי סימן רנ"א כהרמב"ם עיין שם

ב' הג"ה או שטרי מחילות וכו' עיין בתשו' הרדב"ז בל' הרמב"ם סי' רי"ט סימן ס"ט

א' דין ב' נתקיים בבית דין וכו' ולא מן הלקוחות וכו' הרי אר"י בסוף בתרא דאפילו הוא הוחזק כת"י בב"ד אינו גובה אלא מבעל חוב וכ' הרמב'