ערך השולחן חושן משפט חלק ג שצה

כתבו התוס' בריש גיטין בד"ה ואם וכולי וז"ל ומיהו מזה אין להוכיח דאפי' לא טעני' להו מזוייף טעני' להו פרוע כיון שהוא עצמו יכול לומר פרעו במגו דמזויף וכו' ע"ש אלמא אף על גב דטענת מזוייף ונאנסו לא שכיחי ונאמן בטענה אחרת במגו דמזוייף ונאנסו וכ"ש בטענת לקוח דהא מזוייף ונאנסו איכא מ"ד דלא טעני' להו ליורשים אבל טענת לקוח ואבד השטר לכ"ע טעני' ליורשים ואם כן פשיטא דנאמן בטענה אחרת במגו דלקוח גם ל' הרי"ף שכתב ולא יכולה למימר לקוחי' וכו' משמע דאפי' טענה כן אינה נאמנת עיין שם ונראה דהראב"ד סבירא ליה דאביי ורבא פליגי אליבא דמ"ד אותיות נקנות במסירה ונ"מ למתנת שכיב מרע דאין צריך ראייה אבל בבריא לדידן דצריך כו"מ צריך ראייה על הכתיבה ומצאתי להרשב"א בתשו' חלק שני סימן מ' שכתב וז"ל ועוד נ"ל ללמד עליה למ"ד אותיות נקנות במסירה אליב' דרבא דאמר אין צריך להביא ראייה על המסירה אלו יורש שמצא שטר של אחר בין שטרותיו של מורישו ודאי שטר בחזקת יורש וטעני' לקוח הוא אצל מורישו וגובה בב"ד כדין שאר מטלטלין שאין צריך כתיבה שמעמידים אותם בחזקת מי שנמצאו בידו ולא חיישי' ש בשלישות באו לידו ע"ש

ז' דין י"ז (א"ה זה שייך בח"א לדין י"ז בהגה אין המוכר יכול להוציא וכו' אחר דברי הרמ"ה בפ' ג"פ סימן קי"ז וז"ל מיהו אי שט"ח וכולי שכתוב בפנים דקי"ח עמוד שלישי בשי' יו"ד) ונראה דהרמ"ה סבירא ליה דבכל דבר נאמן דלא חציף איניש ליטול ממון של חבירו אפילו שלא בפניו וכן כתב בפרק ח"ה סימן נ"ו וז"ל וש"מ דמאן דעייל לרשותא דחבריה שלא בפניו ושקל מהתם מדעם בפרהסיא שלא כדרך גניבה וגזילה וטען דזבניה ניהליה או דיהביה ניהליה במתנה וכו' מהימן בשבועה דלא חציף איניש למשקל מידי דלאו דיליה דהא ר"ז יליף מהאי דינא דדיקלא לדינא דפירי אלמא הכי דינא כל מילי עכ"ל וכן הסכים הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ח דנ"א ע"ב עיין שם באורך וזה כדעת הגאון בתשו' שכ' הרי"ף בפ' כל הנשבעין וכו' אבל לדעת הרי"ף שם דאם נטל מרשות חבירו שלא בפניו אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי וכן פסק הרמב"ם והטור ומרן בסימן צ' סי"ד עיין שם הכא נמי בשטר אינו נאמן לומר אתה א"ל ליטול לעצמו אא"כ גבה בפניו

ח' דין כ"א הג"ה אבל לא יוכל להעיד על פה וכו' כ"כ בעה"ת שם דדוקא שחתמו דנעשה כמי שנחקרה עדותן אבל שיבא ויעיד לא ומה שהק' הרב גד"ת דמאי אתא לאשמעי' שהרי ודאי נוגע גמור הוא כי להעמידה ליד עצמו הוא רוצה עיין שם עיין בהסמ"ע סימן ל"ה ס"ק כ"א והט"ז שהביאו משם הריב"ש בסימן ר"י הובא בד"מ דהיינו דוקא לאחר שחתמו בשטר אבל אם קודם שחתמו העדים בשט' אלא שחתמו, בספר הזכרונות של הסופר ותנהו המלוה לאחד מהעדי' לא יוכל לחתום אחר כך את העד מחמת שנוגע בעדות לחתום לכתחילה עיין שם ואפשר דבעל התרומו' בהכי מיירי וקמ"ל אף על פי שנכתב בס' הזכרונות של הסופר הוי נוגע בעדות

ט' אבל אם מכרו לבני עדים החתומים בו חיישינן להכי ואם אין הלוה מודה אין יכולי' לגבותו כ"כ הטור בשם בעל התרומות והוא בשער נ"א ח"ה סימן א' עיין שם ומה שהק' הרב שפתי כ ס"ק ע"א דא"א דבשנים חיישינן אם כן גם במכרו לא' ניחוש ואיך נאמר שהאחר לא היה מסכים עמו אם כן אנו נכשיר כל השטר על פה עד אחד עיין שם לק"מ כיון דאינו פסול רק משום חשד לומר שחתם לו כדי שיקנהו ממנו אחר כך אם כן כשיש אחר עמו ליכא משום חשד שהעד האחר לא היה מסכים עמו להעיד שקר בשבילו משא"כ אם מכרו לשניהם איכא חשד לשניהם שחתמו לשקר כדי שיקנהו ממנו אח"ך ולכך אם אין הלוה מודה אין יכולי' לגבותו אלא דאם כן מאי פריך בפ' התקבל דס"ז בהא דא"ר הונא א"ר אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב לפל' ופ' ויחתום כשר ולא תיעשה זאת בישראל דחיישי' שמא תשכור עדים ומי חיישי' והתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה עיין שם ומאי קו' הא הכא נמי אם מכרו לשנים חיישינן שמא חתמו לשקר כדי שיקנהו ממנו אחר כך ודוקא במכרו לא' מהם הוא דלא חייש' לחשד משום שהעד האחר לא היה מעיד שקר בשבילו א"כ שפיר קאמר דחיישי' דשמא תשכור עדים דאפילו בשנים חיישינן אלא ודאי משמע דבשנים לא חיישינן וצ"ע

יו"ד דין כ"ב שהשני נוח לו וכולי עמ"ש בסימן קכ"ג סי"א בס"ד

י"א דין כ"ז נתנו במתנת שכיב מרע וכולי וכן מכרו רב האיי בס' המקח שער י"ג דף כ"ז עיין שם

י"ב דין ל"ב שם הג"ה אין צריך לשלם אלא הדמים שנתן לו וכולי כתב הרב שפתי כהן ס"ק ק"ט וז"ל וכן מוכח לפע"ד בס' המקח לרב האי שער ל"ו שכתב שם מתחלה דמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכולי ואחר כך כת' אבל אם כתב השט"ח על שמו א"י למחול כדגרסי' אמר ר"ה בר יהושע אי פקח הוא וכולי אמר אמימר מאן דדיין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא וכו' אלמא דאפילו בלא אמימר צריך להחזיר לו מעותיו נטל וא"כ לאמימר צריך לשלם לו כל דמי השטר ע"ש ולא נהירא מדהביא דברי ר"ה בר יהושע דאמר אי פקח משמע דס"ל הכי לדינא דאינו משלם אלא מה שנטל וכן מצאתי לר' האי בס' שערי צדק חלק שני שער ו' סימן ט"ו וז"ל והמוכר שטר חוב לחבירו וחזרו ומחלו מחול הדר לוקח עליה דמוכר אינו גובה ממנו אלא אותן דמים שנתן לו מ"ט דל"ד למוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דיש לו מעות ויש לו שבח וכו' דמ"ל לשנויי לשטרא ומכתביה בשמיה וכיון דלא עביד הכי דין הוא שיטול מעותיו שנתן בשט' כ"כ בסימן י"ט עיין שם ושוב ראיתי בש"מ לכתובות בפ' הכותב שכ' וז"ל וכן כתב הרמב"ן ומ"ש דדמי שטר מעליא כל מה שבתוכו כך פי' ר"ש ור"ח וכן בתשו' ר' האי גאון וכולי ע"ש וצ"ע: י"ג דין ל"ו יש מי שאומר שה"ה בנתן שט"ח וכו' כתב הסמ"ע דגם למאן דאמר דאין צריך לשלם אלא הדמים שנתן להמוכר הכא בנותן צריך לשלם כל דמי השטר והרב שפתי כהן כת' דפטור בנותן וכן מצאתי בשה"ג בפ' הכותב בשם ריא"ז ש שם ולא מצאתי לריא"ז שכ' אלא אם יש עדים שהיה השטר פרוע בעת שמכרו הרי זה מקח טעות ואין המוכר משלם ללוקח אלא הדמים שקבל מן הלוקח בלבד ואם נתנו במתנה מתנתו בטלה ואינו משלם לו כלום עיין שם וה"ד משום דהמתנה בטעות אבל אם אינה בטעות דזכה במתנה צריך לשלם מה שהזיקו ולכאורה נראה דהמקדיש שט"ח וחזר ומחלו אין צריך לשלם דהיינו דוקא במתנה דאיכא פסידא דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה וכולי וכן כתב בעל