ערך השולחן חושן משפט חלק ג שצג

והלה טוען השבע אתה וטול ולא רצה לישבע אין מחזירין אותו אלא יהיה עד שיבא אליהו וזה לשון הרא"ש בתשו' כלל ק"ה אבל אם יאמר המלוה ללוה אתה אומ' שפרעת את השטר או כולו או מקצתו השבע שהוא כדבריך ויחזי' לך השטר צריך הלוה לישבע היסת שהוא כדבריו אם הוא טוען שפרע כולו ואם הוא אומר שפרע מקצתו ישבע שבוע' דאורי' ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר למלוה וכולי ואם יאמר הלוה אישתבע לי שלא פרעתיך צריך לישבע שלא פרע וכו' ואם אינו רוצה לישבע יחזי' השטר ללוה עכ"ל ונר' דאם טען המלוה ללוה השבע לי שפרעת וטול השטר ושתק הלוה ולא רצה לישבע מחזירין השטר למלוה ואם טען הלוה למלוה השבע לי דלא פרעתיך ושתק ולא רצה לישבע מחזירין השטר ללוה דמוכח' מילת' שהו' פרוע מדלא רצה לישבע אבל אם טען הלוה על המלוה לישבע והמלוה לא רצה שישבע הלוה ויפטר ולא רצה הלוה לישבע יהא השטר מונח ביד שליש

ג' דין י"ג צריך להביא ראיה וכו' כת' הסמ"ע כיון דאיתרע בנפילה חיישינן לקנוניא שאין דעתו לשחררו בו וכו' ומשום הכי לא סגי כשמביא ראייה שבא לידו קודם הנפילה דאכתי איכא למיחש לקנוניא וכו' ומבוא' בדרישה הטעם דאפילו ידוע שבא לידו קודם הנפיל' וממנו נפל מכל מקום אמרינן כיון דלא נזהר בשטרא ודאי לא נתנו לידו לשם מתנה אלא לקנוניא ועוד אפילו בא לידו לשם מתנה כיון דאיתרע בנפילה לא מוקמינן ליה אחזקתיה שבא לידו מיום הכתיבה ואם כן הוי שטר מוקדם דאין טורפין ממשעבדי עיין שם באורך הרי דסבירא ליה דאינו טורף בו אפילו מזמן שראו בידו דשטר מוקדם פסול טרוף בו אפי' מזמן שני כמבואר בסי' מ"ג עיין שם ועיין בספר בני יעקב דף ל"ב עמוד שני שכתב ראייה לדברי הרמ"ה מדאמרינן בגמרא גבי גט אשה כי אתיא למיטרף א"ל אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך ומ"ש משט"ח וכו' התם נמי להדר וכי אתי למיטרף נימא ליה אייתי ראייה אימת מטא שט"ח לידך וכולי משמע אפילו לא בא לידו מזמן הכתו' בו טורף ולדעת הטור י"ל אייתי ראיה שנמסר בזמנו וכולי ודוחק עיין שם ולא זכר דהטור ס"ל הכא דצריך להביא ראייה שבא לידו מיום הכתוב בו

ד דין ט"ו ויפרע לו החצי וכולי משמע דיפרע לו חצי החוב כמו שכתוב בשטר אבל רי"ו נ"ג ח"ה הובא בב"י כתב וז"ל כשהלוה יתן חלקו המגיע למלוה לא כפי הכתוב בשטר כי יש ק"ק אינן שוה אלא ק' אלא אומדין כמה שוה השטר ולפ"ז יפרע לו חלקו וכן עיקר עיין שם וכן כתבו התוס' בפ"ק דמציעא דף ז' עמוד שני בד"ה ויחלוקו וכולי וז"ל ואין חולקין את החוב כמו שכתוב בשטר אלא כמו ששוה לו למכר מזה יפרע החצי דאי לא תימא הכי אלא חצי החוב ממש גבי טלית מי חולקים ממש וכולי ולא גרסי' לא דפסקינן לשטרא דאם כן מה וכולי ע"ש וזה דעת רי"ו ותמהני למרן איך השמט דין זה וז"ל הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה דין י"ד וישלם הלוה מחצה וכולי משמע דישלם לו כמו שכתוב בשטר

ה' האוחז בתורף נוטל יתרון הממון ששוה התורף על הטופס וכו' כתב המ"מ בפי"ד מה' מלוה דין י"ד ודברי רבינו כדברי ההלכות שלא חילקו בין טופס לתורף אלא כיון ששנים אדוקים בשטר יחלוקו כר"י דאמר לעולם חולקין וכן דעת בעל העיטור ואולי היתה להם גירסא אחרת בסוגיא דגמרא שם עיין שם וה' גד"ת דקי"ג כתב דהם מפ' נמי כפי' רש"י דר"א לא קאי אלא לרשב"ג אבל לר' דס"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אין חילוק בין תורף לטופס דכך שוה זה כמו זה ואנן קי"ל כרבנן עיין שם ובירושלמי אמרי' תניא שנים שהיו תפוסים בשטר זה אומר שלי ואבד ממני וזה אומר שלי הוא שפרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו ד"ר רשב"ג אומר יחלוקו אר"א הכל הולך אחר התפוס בעדים אמר רב חסדא אין שמעו תניא אתיית כר' שמעין וכ' ה' פני משה שם אם שמעת אתה לחלק כן אתיית כרשב"ג כלומר אליבא דרשב"ג איכא למימר הכי אבל לרבנן הכל הולך אתר השטר עיין שם: סימן ס"ו

א' דין א' הג"ה מוציאין מן הלוה וכו' בש"מ לקמא דף מ' כ' ה' המאירי וז"ל יש מי שאומר הואיל והלכה כר"נ המוכר שט"ח לחבירו אע"פ שלא כ' ומסר וכו' יכול להוציא מיד הלוה וכו' יש חולקים דאפי' לענין אותם המעות צריך כתיבה ומסירה שלא עמדו דברי ר"נ אלא בשאין נכסי' ללוה וכולי והילכך צריך כתיבה ומסירה לזמן שיש נכסים לראובן ולוי אינו רוצה לחזור על ראובן מפני שהוא קשה לו ואם לא כתב ומסר אין לוי יכול לחזור על זה וחכמי הדור כ' שמוכר שט"ח לא שייכא בדר"נ כלל שלא אמר מוציאין וכו' אלא בנושא בחבירו וחבירו בחבירו שהמלוה שעבד עצמו וכל המשועבד לו למלוה אבל מוכר שט"ח אינו משועבד לו כלום אלא שמוכר לו את החוב ואם אין נכסים ללוה הניח מעותיו על קרן הצבי ואין לו לחזור על המוכר הילכך אין כאן שעבוד כלל ואין יכול לקנות שעבודו של לוה אלא מכח השטר שמכר לו ולפיכך צריך כתיבה ומסירה עכ"ל

ב' דין ח' שטר משכונה להר"י ן' מיגש וכו' הש"ך הביא דברי בעה"ת וכ' ואם כן משמע דקי"ל התם עיקר דיכול למחול אם כן קיימא לן הכא כהגאונים עיין שם ונראה דט"ס וצ"ל למאי דקיימא לן התם עיקר דאינו יכול למחול והיינו כמו שסתם מרן לקמן ס"ל דאינו יכול למחול וכן כתב בסימן ק"ח דגובה מיתומים בלא שבועה עיין שם והכא נמי אין צריך כו"מ וכתב מהריט"ץ סימן קס"ז דה"ד כשמכר השטר אבל אם מכר לו הכח והשעבוד שיש לו בגוף הקרקע לכ"ע אינו יכול למחול ואין צריך כו"מ עיין שם וליתא שהרי כתב התוס' בפ' המוכר את הספינה בד"ה קני לך וכו' וז"ל וא"ת אמאי לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרקע הכתוב בו דהא קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ואפי' בלא מסירת שט"ח יקנה וי"ל דכמו שאיני יכול להקדישו כדמוכח בפ' כל שעה כיון שהקרקעות אינם ברשותו כך אינו יכול להקנות מן התורה וכולי וכן כתב הרא"ש שם עיין שם הכא נמי אפילו ממושכן אצלו אינו יכול להקדישו כמבואר בדברי הרז"ה והרמב"ן במלחמות בפ' כל שעה דלכ"ע הקרקע בחזקת בעליה עומדת עד שעת גבייה ואין המלוה יכול להקדיש ולא למכור אלא כשא"ל אם לא נתתי לך לזמן פ' הרי היא שלך מעכשיו והיינו משום דאלו הוה ליה זוזי הוה מסלק ליה ואפילו לאביי ה"ד כיון דמטא זמניה ולא פרעו קנאה למפרע ושפיר הקדיש ושפיר זבין אבל אם כשפרעו בזמנו ואין מכירתו כלום ואם כן אינו יכול למכור השעבוד שיש לו בגוף הקרקע מדאורייתא אלא מדרבנן ואם כן יכול למחול וצריך כתיבה ומסירה

ג' דין יו"ד המקנה לחבירו קרקע כ"ש והקנה לו אגבה שט"ח וכו' ה"ד שיקנה לו שניהם