ערך השולחן חושן משפט חלק ג שצא

שם וכיון דשבועה מהניא אפילו באסמכתא כ"ש בדבר שאינו קצוב ומהריב"ל בתשו' חלק שני סימן ל"ח כתב דדבר שאינו קצוב יכול לומר קי"ל כהרמב"ם ואפי' נשבע יכול לומר השבועה בטעות ומהראד"ב בס' לח"ר סימן קי"ד חלק עליו כיון דיש מחייבי' בדבר שאינו קצוב ראוי להחמיר בשבועה עיין שם משמע דלדעת הרמב"ם לא נשתעבד אפילו בשבועה לכ"ע אבל מהרש"ך חלק שני בנוספות סימן כ"א כתב דהרמב"ם מודה דחייב לקיים שבועתו כדברי הרדב"ז וכ"כ הש"ך בסימן ע"ב סק"ג ע"ש גם מהרח"ש סימן ל"ה כתב דחלקו על מהריב"ל וכן עשינו מעשה עיין שם

ג' אם אין השבועה בשעת החיוב אלא אחר כך תלוי במחלוק' הסמ"ע והש"ך בסימן ע"ג סקל"ו וכתב ה' כרם שלמה חא"ה סימן כ"ו דאפילו הוי ספק צריך לקיים שבועתו דס' שבועה להחמיר ועיין שם עוד בסימן כ"ח

ד' דין ב' המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' כ' הרשב"ש סימן רמ"ג בא' שגירש אשתו מעוברת וכתב שטר וז"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בק"ג וכולי ותנו ביד בעלי להיות בידו לראייה ולזכות מחמת שרציתי וכולי ומחלתי לו מעכשיו כל דין שיתחייב לי עליו וכל זכות שיש לי מחמת העובר היולד וכו' אם בן הוא אתחייב אני בכל מה שצריך בין מזונות וכולי וחיוב זה חייבתי עצמי מעכשיו ולעולם וכולי מחלתי לו מחילה זו מחילה גמורה וכולי תשובה שטר זה בטל הוא ואין צ"ל לדעת הרמב"ם שכתב בפי"א מהל' מכירה שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכולי אלא אפילו לדעת הרמב"ן שאמר שחייב דוקא כשאמר בל' חיוב אבל בל' מחילה אינו כלום שאין ל' המחילה נופל אלא על דבר שהוא חייב לו עתה ומחלו לו אבל במה שאינו חייב לו עדיין אינו כלום ואפי' מחלו מעכשיו וכולי וזה השטר אע"פ שכתוב בו בתחלה ל' מחילה ובאמצע לשון שעבוד בטל האחרון את שלפניו שהרי כ' לבסוף לשון מחילה וכו' ע"ש

ה' דין ג' כל ימי חייו וכולי וכן כתב הרשב"ץ חלק שלישי סימן ק' עיין שם

ו' דין ו' המחייב עצמו בדבר שלב"ל וכולי וכן כתב הרשב"א בתשו' חלק שלישי סי' ס"ה ע"ש וה' בני יעקב ד' ץ' ע"ג הק' מתשו' מהר"ם שכ' המרדכי בפ"ק דמציעא על ראובן שהיה לו בן קטן ושמעון היתה לו בת קטנה וא"ל לכשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קידושי בתי אתחייב לך מעכשיו ך' זקוקים ונתקדשה הבת לאחר אחר מיתת אביה ורצה בתחלה לפוטרו מטעם דתלה התנאי בדבר שלב"ל וכו' וא"א אפילו חשיב התנאי בדשלב"ל במקנה דשלב"ל חייב משום דהוי בלשון חיוב שא"ל אתחייב לך וכולי עיין שם ולפי מה שהסכים הרב שם דצ"א דאם מת המתחייב קודם שבא לעולם היורשים פטורים כמ"ש ה' כנה"ג וכן נראה דעת מהרשד"ם עש"ב נראה דלק"מ על מהר"ם שרצה לפטור היורשי' משום דמת אביהם קודם שחל התנאי דהוי כדשלב"ל ומה שהוכיח הרב דצ"א לכאורה מדברי מהר"ם דפטריה מטעם אונס דהוא גם כן לא נתחייב הא לא"ה היורשים חייבים ע"ש ליתא דה"ד משום דהתנאי בדשלב"ל לא חשיב כמקנה דשלב"ל כיון דהמתחייב והמקבל בעולם רק התנאי דשלב"ל קנה אבל מחייב עצמו ליתן דבר שלא בא לעולם ומת קודם שבאו לעולם היורשים פטורים כיון דלא חל החיוב ולכך למאי דס"ד דמהר"ם התנאי בדשלב"ל חשיב כמקנה דשלב"ל רצה לפטור היורשים וכן ראיתי לה' אורים ותומים סק"י שכ"כ עיין שם אבל ראיתי לה' פרח מטה אהרן ח"א סימן ט' שהוכיח דהיורשים חייבים מדפרכי' בס"פ מי שמת גבי נפל הבית עליו ועל אביו וכו' פ' מת הבן ואחר כך מת האב מאי הוי נימא להו ב"ח ירושת אבוהון שקילנא דהיינו בדכתב דאקני וכו' ונשתעבד בדבר שלב"ל ומת וא"א כיון דנכסים לא באו ליד אביהם שמת קודם פקע שעבוד ב"ח אלא ודאי היורשים חייבים בחיוב מורישם ע"ש באורך

ועוד דנראה דמחייב עצמו מעכשיו לכ"ע אפילו מת קודם שבאו לעולם חייבים היורשים שהרי כת' הכנה"ג ואפשר שזה תלוי בפלוגתא דפליגי רבוותא בשעבוד דאקני אם קודם שבאו לעולם יכול לחזור או לא ע"ש ונראה דהרשב"א דסבירא ליה בשעבוד דאקני דיכול לחזור קודם שבא לעולם ה"ד כשלא אמר מעכשיו אבל במעכשיו אינו יכול לחזור שהרי הביא ראיה מקנין פירות דקל דאפילו לר"מ דסבירא ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכול לחזור קודם שבאו לעולם וה"ה בשעבוד לרבנן דלא עדיף שעבוד לרבנן מקנין לר"מ ע"ש ובחי' לקידושין בפ' האומר כתב דאומר מעכשיו לכשאקחנה אינו חוזר ומיד שלקחו קנאו דכל שיקנה לרבנן בדבר שבא לעולם קנה לר"מ בדבר שלא בא לעולם ור"י דאמר עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו בדלא אמר מעכשיו מיירי ע"ש ואם כן הכא נמי שעבוד לרבנן לא גרע מקנין לר"מ דבדאמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו וה"ה דאפילו מת קודם שבא לעולם חייבים היורשים

ושוב ראיתי לה' בני אהרן בסימן רמ"א בדף קכ"ד שכ' בשם הר"ן בחי' לפ' השולח כדברי הרשב"א וסיים וז"ל ואף על נב דאנן קי"ל דאין אדם מקנה דבר שלב"ל אפ"ה דאקני משתעבד כדאיתא בב"ב דהיכא דכתב ליה מעכשיו ל"מ למהדר ביה אבל היכא דלא כתב ליה מעכשיו משמע דמצי למהדר ביה דלא עדיף דאקני לדידן מדבר שלא בא לעולם לר"מ דסבירא ליה אדם מקנה ואפ"ה כל שלא באו לעולם יכול לחזור בו והכא נמי לדידן כל שלא קנאם יכול לחזור בו אבל אי כתב ליה מעכשיו ל"מ למהדר ביה עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש ואף לדברי הרב כנה"ג דאפילו למ"ד בשעבוד דאקני אינו יכול לחזור במת מודה דהיורשים פטורים ה"ד בדלא אמר מעכשיו שהרי הרשב"א ס"ל דכל שקנו לרבנן בדבר שבא לעולם קנה לר"מ בדבר שלא בא לעולם ואם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום אפי' מת קודם שלושים יום ודאי דזכה המקבל והכא נמי לר"מ בדבר שלא בא לעולם וה"ה בשעבוד וכ"ש למ"ד דשעבודא לרבנן עדיף מקנין לר"מ ואינו יכול לחזור בו קודם שבא לעולם וכן כתבו התו' בבתרא דקנ"ז בד"ה דאקני וכולי דאפילו לר"מ עדיף שעבוד מקנין עיין שם ועיין בהש"ך סי' קי"ב ס"ק י"ב ולכאורה ק' מדאמרינן בפ' י"נ לרבנן יכיר למה ליה וכו' אלו בעי למיהב ליה במתנה מי לא יהיב ליה ל"ץ בנכסי' שנפלו לו לאחר מכאן ולר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר ל"ל בנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס ע"ש וא"א הו"ל להק' אפי' לרבנן דאין אדם מקנה דשלב"ל נאמן במגו שיכול לחייב עצמו דאפילו נפלו לו אחר מיתה חייבים היורשים ומהרימ"ט סי' פ"א תי' דלא רצה לשעבד עצמו בלשון חיוב דאם כן אם יאבדו הנכסים חייבים היורשים באחריותם משא"כ מתנה דאינו חייב באחריותם ל"מ להשתעבד ע"מ שלא יהא חייב באחריותם דהוי תנאי ומעשה בדבר א' דמיד שחייב עצמו נתחייב באחריות והתנאי אינו כלום ונדחק בהא דחמרי' סוף מנחות נעשה